עריכת הדף "מראי מקומות/נדה/נז/ב" (פסקה)

==בגדר טומאת כתמים אי הוי טומאת ספק, ובשי' הרמב"ם בזה.== 
הנה ברמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ב מבואר דכל טומאת כתם הוי טומאת ספק, דשמא הדם אתי מעלייה, [ולפיכך אין שורפין עליהם תרומה וקדשים אלא תולין]. וכ"מ בס' האשכול סי' מ"ב, [לגבי תליית כתם בכתם], וכ"מ ברש"י לעיל י"ד. ד"ה משום כתם, ובריטב"א שם ד"ה טמאה משום, ובב"י סי' ק"צ סל"ד(ג). ובחוו"ד סי' ק"צ סק"כ. וכ"פ הראשונים לק' ס. דאין תולין כתם בכתם. ועי' כס"מ משה"ק לפי"ז. אולם בתורא"ש שם ד"ה והא, מבואר דטמאה ודאי, [וצ"ע דבתוס' ותורא"ש לעיל י: ד"ה לבתולה, כ' דהוי ספק], וכ"כ האו"ז סי' שנ"א, וכ"מ בתוס' לק' ס"ב. ד"ה הטבילו, [ויל"ע בדעתם], וכ"כ הגרע"א לעיל י"ד, וסד"ט סי' ק"צ סק"ב, ופרי דעה שפתי לוי סי' קצ"ב סק"ב. 

והנה יל"ע אי מצרפים את הכתם לספק נוסף, ואי תלי' בנידון הנ"ל, אי טומאת כתמים הוי ודאי או ספק, ועי' תוס' לק' ס"ב. ד"ה הטבילו. 

והנה עי' בשו"ת שב יעקב סי' מ"א, דצ"ע מה שהוצרך הר"מ לומר דטומאה זו בספק, הא בלא"ה אין שורפין ע"ז תרומה וקדשים, משום דהוי דרבנן. ועי' סד"ט סי' ק"צ סקצ"ג ד"ה והנה ראיתי, שתי' דאי הוי טומאת ודאי היו שורפין אף דהוא מדרבנן. 

והנה הק' הכס"מ שם לפימש"כ הרמב"ם דכתמים הוי טומאת ספק, וא"כ קשה אמאי גזרו חכמים בכתמים שאינם ודאי מגופה, דהא הוי ס"ס ספק אי מגופה, וספק אי מעלייה או מן המקור, וכה"ק הט"ז סי' ק"צ סק"ב. 

ועיי"ש בכס"מ ליישב דהחמירו חכמים באיסור נדה אף בס"ס. עוד תי' די"ל דכיון דאין במה לתלות שלא עברה בשוק של טבחים, החמירו חכמים. ועי' כרו"פ שם. ועי' חת"ס נ"ח. ד"ה והנראה. ועי' סד"ט סי' ק"צ סק"ב ד"ה ובספר, [לדחות ד' הנוב"י]. וע"ע חוו"ד סי' ק"צ סקי"ד. ועי' לחו"ש סי' ק"צ שמלה סק"ג. ועי' נובי"ק סי' נ"ב. ועי' פרי דעה סי' ק"צ טורי כסף סק"ב, ובטורי זהב סק"ב. ובשיירי טהרה סי' ק"צ תשו' י"א די"ל דעיקר תקנת כתמים הוי לאסור את הספק, ומשו"ה ל"מ ס"ס. וכ"כ בס' בית אל סי' ק"צ סט"ז. ועי' יוסף דעת סי' ק"צ סק"א. ועי' חכמ"ב. וע"ע מי נדה לק' ס. ד"ה והנה ספק. וע"ע פרי דעה סי' ק"צ ט"כ סק"ב. ובעיקר הענין, דטומאת כתמים על הספק נתקנה, כ"מ ברש"י לעיל י"ד. ד"ה משום כתם, וברמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ב. ובעיקר תי' זה, עי' מי נדה שם ד"ה אך הנה הרב המגיד, דמצינו כעי"ז לגבי בדיקת חמץ דל"א בזה ס"ס, משום דעל הספק נתקן, כמבו' במ"מ וכס"מ חמץ ומצה פ"ב ה"י. ובשו"ת ברית אברהם שם תי' דכיון שב' הספיקות הם משם אחד, שאין חילוק אם הדם מבחוץ או מן הצדדים ותרווייהו טהור, החמירו חכמים.

והנה בכס"מ שם כ' דאין לומר דכיון שרוב דמים מן המקור [לעיל י"ז:] ל"ח ס"ס, דיש לצרף המיעוט לס"ס. וכ"ה בסד"ט סי' קפ"ז סקט"ו מהתוס' לעיל י"ח. ד"ה שליא, וכן נקט הש"ך סי' ק"י כללי ס"ס, אות ל"ג. אמנם עי' תוס' כתובות ט. ד"ה ואי, שאין המיעוט כעי"ז מצטרף לס"ס, וכ"נ בט"ז סי' ק"צ סק"ב, ובשו"ת שב יעקב סי' מ"א ד"ה ובאמת, פתחי נדה. וע"ע חדרי דעה סי' ק"צ טורי כסף סק"ב מש"כ בדעת הט"ז, וע"ע תורת השלמים שם סק"א.

ובט"ז סי' ק"צ סק"ב כ' דכיון שרוב דמים מן המקור [דחייבין עליו על ביא"מ לעיל י"ז:], הצד שהדם אתי מהעליה אינו צד כלל. וכ"כ בשו"ת שב יעקב שם. ועי' מנחת יעקב בתורת השלמים שם סק"א משה"ק דהא רוב נשים רואות בהרגשה, והו' בחת"ס ד"ה והנראה לי, ובשו"ת שם. וכ"ה בכרו"פ שם. וע"ע חכמ"ב ד"ה וראיתי, מה שיישב. והנה כרו"פ בתפא"י סי' ק"צ סק"ב, דהכל ספק אחד אם הדם מהמקור וטמא או ממק"א וטהור, [ולכאו' אי נימא דטעם הרגשה אינו משום בירור, אין ליישב כן]. והנה בכרו"פ שם, די"ל דהוי ס"ס שאינו מתהפך. והנה בחכמ"ב ד"ה הרואה דהוי ס"ס, משום דנ"מ אי מעלייה או מהמקור, דדם נדה מכשיר לטומאה. וע"ע נוב"י סי' נ"ה ד"ה ומה מש"כ טעם אחר דהוי ס"ס.

והנה עייש"ע נובי"ק יו"ד סי' נ"ב שהקשה אמאי גזרו בכתמים, הא כיון שלא הרגישה טהורה מה"ת, וכיון דשמא אי"ז מגופה, א"כ הוי ספק דרבנן שדינו לקולא. ועי' פרי דעה סי' ק"צ טורי כסף סק"ב, וכן יעו"ש בטורי זהב סק"ב, דמצינו דוכתי שהחמירו, ועי' ט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ה

עוד תי' הנוב"י די"ל דכיון שהדם טמא מה"ת לטמא טהרות, דמקור מקומו טמא [כמבו' לעיל ט"ז.] אף כשיצא בלא הרגשה, ואחר דלטהרות הוא לחומרא, החמירו רבנן גם לבעלה. וכ"מ בר"ן ד"ה מודה [כסברא זו, ויל"ע בזה]. ועי' חוו"ד סי' ק"צ סק"ח דילה"ק לתי' זה, דלרבי דס"ל מקור מקומו טהור, לא יהיה דין כתמים, וכה"ק בחת"ס לק' נ"ח. ד"ה כל, וע"ע בחוו"ד די"ל דאין להסתפק אם הדם ממנה, דהא לא עברה בשוק של טבחים. ובמרחשת ח"א סי' ל"ה סק"ח, די"ל להסוברים דגזירת כתמים הוא רק לטהרות, דכלפי טהרות יש רק ספק אחד, דכל דם מגופה טמא, משום דמקור מקומו טמא.