עריכת הדף "מעשה רקח/מעשר/י" (פסקה)

== יא ==

'''מותר להאכיל את העניים ואת האורחים דמאי וכו'.''' לשון המשנה פ"ג דדמאי מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ונחלקו בירושלמי א"ר יונה מתני' בעניים חברים ובאכסניא כר' יהושע שנכנס הוא ור' יוחנן בן זכאי לבכור חיל והביאו להם פירות ואמר להן ר' יהושע אם אנו לנין כאן חייבים אנו לעשר ורבי יוסי אומר מתני' בעניי עם הארץ מה מקיים ר' יוסי לאכסניא כהדא דתני הגרים עמכם לרבות את האכסניא ר' אלעזר אומר אכסניא של גוי תני צריך להודיע על דעתיה דר' יוסי אפילו מודיעו מהו מועיל מפני אחד שאינו מתקן (נ"א בפני אחר שאינו מתוקן ) ע"כ. והשתא רבינו לא הזכיר מדברי הירושלמי אלא החלוקא דצריך להודיע אבל בעניים אם הם חברים או עמי הארץ לא ביאר ואם נאמר דכיון שסתם ממילא משמע דבע"ה קאמר אף שאינו מוכרח מ"מ קשה דלמ"ד הכי ס"ל דאכסניא דקתני הם גוים דהא מייתי מקרא דוגם מבני התושבים ומשמע נמי דר' אלעזר דקאמר זו אכסניא של גוי אדסמיך ליה קאי ורבינו שכתב אורחים סתמא משמע דבישראל קאמר ודומיא דעניים ותו מדנחית לפרושי והעני עצמו והאורח אם רצו לתקן מתקן משמע דבאורחים ישראלים קאמר וזו היא דעת ר' יונה ואם פסק כמותו הו"ל לבאר דעניים חברים קאמר גם בפירוש המשנה הזכיר עניים ואורחים סתמא ונתן טעם שתקנו זה כדי להקל מעלינו מצות הצדקה והכנסת אורחים עיי"ש ואין להקשות למ"ד דבאכסניא גוים קאמר א"כ מאי אשמועינן מתני' ומהיכא תיתי שאין מאכילין שכבר כתבו התוס' בעירובין דף י"ז דאצטריך משום דטבל אסור בהנאה ובדמאי הקילו ע"כ. ועוד קשה דלמה לא חילק באורחים בין לנין לאינן לנין כמ"ש בירושלמי ומעשה רב.

'''וצ"ל ''' דרבינו לא חילק בין לנין לאינן לנין משום דפסק כר' יוסי דבעניים ע"ה איירי מתני' ולכך סתם ולדידיה אין חילוק בין לנין לאינן לנין ותדע עוד דבעירובין שם תנן ארבעה דברים פטרו במחנה ופטורים מן הדמאי ובגמרא מייתי סייעתא מהך מתני' דמאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ומדלא חילקו שום חילוק בגמרא משמע דבין לנין בין אינן לנין קאמר וכן פסק רבינו פ"ו דהלכות מלכים הל' י"ג גם מההיא גופיה יש להוכיח דאכסניא דקתני הם ישראלים ובהכי ניחא קצת לדברי רבינו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}