עריכת הדף "העמק שאלה/ח" (פסקה)

== ו ==

{{העמקש|ו}} '''המתפלל צריך שיכוין את לבו.''' בגמרא אי' את לבו לשמים. אבל בתוספתא פרק ג' ובה"ג ר"פ א"ע וברי"ף ליתא. ולפי דברי תהר"י ר"פ הנ"ל ד"ה כדי מבואר דמאן דגריס כאן לשמים משתבש. שכתבו די"מ הא דתנן כדי שיכוונו את לבם למקום שיפנה טרדת המחשבות ויכוונו באמירת התפלה ואין זה נראה דא"כ לא היה לו לומר למקום אלא לתפלתו. דהא חזינן לקמן כשהזכיר כוונה לענין אמירת התפלה לא אמר למקום. אלא המתפלל צריך שיכוין את לבו סימן לדבר תכין לבם וגו' אלא ודאי כך הפי' כדי שיכוונו שיהי' שלם בעבודת המקום ויבטלו מלבם תענוגי העה"ז כו' ועל כוונה זו נאמר תכין לבם תקשיב אזניך כו' תדע שכך הוא עיקר הפי' מדאמרינן לקמן סימן לדבר תכין לבם וגו' ולמה אמר סימן והלא ראי' ברורה הוי אלא מפני שעיקר הפסוק לא בא על כוונת אמירת התפלה אלא על כוונת טהרת הלב. וכשהזכיר אותו לשם בכוונת אמירת התפלה אמר סי' לדבר עכ"ל. הרי דהוספה זו גרעון לעיקר כוונת הברייתא. מיהו הרמב"ם כ' בזה הלשון כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת בתחנונים כו' חסידים הראשונים כו'. והרי הני תרי מימרי הוא מימרא דר"ש חסידא והברי' דילן בענין של חסידים הראשונים יחד. מבואר הדבר שמפרש משנתינו כי"מ שכתבו תהר"י. וע"ד זה הולך דברי הטור סי' צ"ח אלא שמאריך יותר להסביר פי' למקום דתנן במשנתינו דטעמא קאמר דלהכי יפנה מחשבותיו משום שעומד לפני אבינו שבשמים. ויחשוב אלו הי' מדבר לפני מלך הי' מסדר דבריו כו' ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כו'. וא"כ מאן דגריס בברייתא זו למקום לא משתבש. ובמשנה דבירו' ליתא ג"כ תיבת לשמים. וא"כ לדבר א' נתכוונו מתניתין וברייתא. אבל ודאי אינו עיקר. והב"י שם הביא בשם א"ח דברים שהולך ע"ד תהר"י וקבעם בש"ע ואם שמתחלת דברי הש"ע הוא כדעת הרמב"ם וטור. וע"ע הגי' בס' עבודת הקודש חלק העבודה פרק ו' בכונת לשון את לבו לשמים. ענין נשגב ונעלה: