עריכת הדף "העמק דבר/בראשית/ג" (פסקה)

== ו ==

''' כי טוב העץ למאכל.''' באשר היא לא הוזהרה מאדם אלא על הפרי הרשתה לעצמה ליקח מהעץ וטעמה בו טעם יפה. ומזה הבינה עד כמה טעם הפרי: 

'''וכי תאוה הוא לעינים.''' פי׳ ברבה פי״ט מכאן שיפה הוא לעינים. הוסיף ביאור במלות אלו שאין בהם משמעות פשוט כי תאוה מושרש בלב ולא בעינים אלא הפי׳ בשביל עינים. כי תאוה הוא. בשביל שהוא יפה לעינים כמשמעו שהיו ראות עיניה בהירה יותר ממה שהי׳ ונכלל גם זה במאמר הנחש ונפקחו עיניכם שיהי׳ נפתח העינים לראות מרחוק יותר {והכי תרגם {{ממק|אונקלוס}}, וארי איסו הוא לעיינין. אבל לפי הפשט תאוה הוא לעינים חמדה הוא להסתכל בו. כתרגום אונקלוס ונחמד העץ להשכל ומרגג הוא להסתכל ביה {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}}: 

'''ונחמד העץ להשכיל.''' שהשיגה ממנו שכל וכדאי׳ ברבה מכאן שמוסיף חכמה והענין כמשמעו שניתוסף לה במאכל העץ דעת אנושי וכמ״ש בסמוך דחכמת אדם הנפלאה שהיה עד כה לא הי׳ שכל אנושי וטבעי אלא בשביל שהיה דבוק באלהיו השיג הכל ברוה״ק אבל לא היה לו חכמה אנושית. ממילא האשה שלא ידעה מדבקות ואהבת ה׳ כלל לא היה לה דעת אנושי. מש״ה לא ידעו בושת של הליכות ערום. וראתה כי בעץ הדעת ניתוסף לה שכל אנושי. 

'''ותקח מפריו ותאכל.''' לא יכלה להתחזק על החמדה להשיג שלשה דברים הללו ואכלה גם מהפרי: 

'''ותתן גם לאישה עמה.''' דבעת אכילתה לא היה אישה עמה כמ״ש לעיל. דאם הי׳ עמה לא הי׳ מניח להכנס בזה כלל מצד דבקות בה׳. אבל הוא לא היה אז ועשתה מה שעשתה ובבואו נתנה גם לאישה עמה{{תוספת|א|והנה כבר חקרו ברבה מה ראה אדם לזה להתפתות. ויישבו שסחטה ענבים ונתנה לו. פי׳ הסבירה לו שאין זה אלא זיע בעלמא ואין זה מאכל הפרי. ובאמת בענבים המשקה היא העיקר הפרי כידוע. וי״א שהתחילה לבכות בקול כלשון ה׳ כי שמעת לקול וע״ש. ובאמת תיבת עמה נראה מיותר. ובא ללמדנו כי באותה שעה היה עמה בתשמיש שהרי אז השתמש בחושיו כמ״ש לעיל ומש״ה יכלה לו. ועוד בא ללמדנו שהיא באשר עמדה על שכל אנושי שוב לא היתה אהבתה לאדם כחלק הנכסף להכלל אלא ראתה הטוב לה והבינה שטוב לפניה שיהיה אישה עמה יחד בשכל אנושי ולא שיהא דבק הרבה באלהיו. ע״כ פתתה אותו ותוכל:}} :