עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/כג" (פסקה)

== יב ==

'''למען ינוח. ''' אין כוונת המקרא שמצות שבת היא כדי שינוח השור והחמור, אבל טעמו, למען זה ינוח שורך, וכמוהו למען תזכור את יום צאתך (דברים ט״ז:ג׳), ר"ל למען זה תזכור (רב"ח), וי"א תשבת אפי' מדברים שאינם מלאכה, כמאמר הנביא וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר, ותשבות גם מכמו אלה, מזה ימשוך שינוח גם שורך וגו', ובכל אלה תהי' מעיד על מעשה בראשית (ע' רע"ס ורמב"ן), ולא אמר כאן תעשה מלאכה כ"א תעשה מעשיך, להורות שתשבות מכל מעשה אם קל ואם כבד, שלא נאמר עבודה קשה אסורה, אבל מותר להשתמש בעבד ובבהמה למעשים קלים, לכן צוה ינוח עבדך ואמתך, מנוחת נפש ומרגוע מכל מעשה (רל"ש). ודע כי מלת למען לסבה עם המסובב אף שאין האדם גורם לזה מדעתו רק בא מעצמו, כמו למען למוג לב, למען יאשמו, כספם וזהבם עשו עצבים למען יכרת; ורבים כאלה (ע' רמב"ן בנצבים פ' למען ספות הרוה): 

'''וינפש. ''' פי' ענין שאיפת הרוח בעת המנוחה אחרי היגיעה (אטהעם שאֶפפען, זיך ערהאָלען), ואונקלס ויב"ע תרגמוהו וישקוט, ועיקר הוראתו לא ביארו לנו המחברים, ונ"ל כי שם נפש שהונח על חלק הרוחני שבאדם (זעעלע, גייסט), עיקר שרשו שתי אותיות פש, שהונח ע"ד המתפשט בעצמותו ומתרבה בכמותו, כמו תפושו כעגלה דשא (ירמי' נ'), ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג'), ופשו פרשיו (חבקוק א'), שפי' הראב"ע התפשטות (זיך אויסברייטען, אויסדעהנען), דומה לשרש פשה, לא פשה הנגע בעור, שי"ן שמאלית שוה לשי"ן ימנית, וע"ש התפשטות שיש בהוראת מלה זו הונח שם נפש על חלק הרוחני, כי מטבע הנפש שאין גבול לכל כחות הרוחניות הנטועות בה, אבל יתפשטו התפשטות מחשבי ושכלי עד למאד, ולא יספיקו כל הענינים הארציים להשביע חפץ הנפש הפנימי המתאוה להם, הן הכחות שישומשו לטובה הן להפוכו, עד"מ בכח הזריזות שבנפש האדם, הזריז להגות בתורה וחכמה יעמול יום ולילה להרבות ולאסוף תמיד יותר חכמה ודעת, ובכל מה שאסף לא תאמר נפשו הון ודי לי, אבל תתאוה תמיד ללמוד ולדעת עוד, וכשיודע לו מחכמה ודעת שלזולתו כי רבה היא תתאוה הנפש להשתוות אליו ותתדרז לרדוף אחר מעלתו זאת ולהשיגה, ואם ישמש בכח הזריזות לאסוף הון ונכסים נפשו לא תשבע לעולם ממה שהשיגה, כמאמרם אין אדם מת וחצי תאותו בידו, ולעולם לא ישקוט החפץ הפנימי מלהתאות עוד יותר, וכן לענין הכבוד המדומה, ההדיוט הרודף אחר הכבוד יבקש להיות שר, נעשה שר מבקש להיות מושל, השיג גם זה מבקש להיות מלך, וכן הוא טבע הנפש בכל כחות רוחניותי' שיוכלו להתפשט עד מאד בלי מעצור וגבול, וע"ש כח התפשטותה (אויסדעהנונגסקראפט) הונח עלי' שם נפש לשון התפשטות, וכ"א במכדרשב"י (ויקהל רט"ו ב') ההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא וכו' חילא דדמא דאקרו נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר (ונראה לדעתם שנקרא בשם נפש ע"ש שמכחה תתרחב ותתפשט הדם להלוך סבובי תמיד), ומזה הונח על המנוחה והמרגוע לשון נפישה, כי העבד בזמן עבודתו כל כחות נפשו מצומצמים בחבלי השעבוד, וכל רעיונותיו מוגבלים (בעשראֶנקט), לא תוכלנה להפרד ולהסיח דעתו לדבר אחר רק להשלמת עבודתו השגחתו מכוונת, והוא דבר המיגע את האדם ותקצר נפשו מאד, אמנם בהפרק עול העבודה מעל שכמו ויצא מרגוע ומנוחה, נפשו חוזרת אל טבעה הראשון להתפשט בכחותי' ולהתשוטט ברעיונים שונים זה מזה, וזהו העונג ושעשועי הנפש, וע"ש התרחבות והתפשטות הנמצא בנפש בעת המרגוע והמנוחה הונח שם נפישה, דומה ממש למלה אשכנזית (צערשטרייאונג), ולפי"ז יתורגם וינפש (עס צערשטרייע זיך), עמ"ש באמור בלנפש לא יטמא: