עריכת הדף "דבר אברהם/א/יח" (פסקה)

==ו==

[ו] '''ועדיין''' יש מקום אצלי להשוות את הדעות בכלים דלא פליג הר"ש על הרשב"ץ בזה. ונהי דלפי הטעם שבט"ז דפסול הכלים הוא משום דהווייתו ע"י דבר המקבל טומאה בודאי פליג הר"ש על הרשב"ץ ואינו דן את הכבישה כהווייתו בטומאה כמש"כ הש"ך. דאל"כ לא הוה מסתייע מסל וגרגותני לחבילי עצים שלא יחלוק גם בהם כל המקוה דדילמא סל וגרגותנו שאני שמקבלים טומאה משא"כ חבילי עצים, אבל לפי מה שכתבנו אנחנו בטעם הדבר י"ל דהר"ש נמי מודה להרשב"ץ בעיקר הדין דהיכא דאין טובלין בתוך הכלי אותו כלי מפסיק את המקוה אע"פ שהמים מעורבים מטעמא דכתיבנא, והא דמסתייע מסל וגרגותני לחבילי עצים משום דאזיל לטעמיה שכתב (בפ"ה מ"ב) דלהכי מטבילין בשידה תיבה שבים ולית בהו גזירת כלים משום דשאני כלים תלושים מקבועים ובתלושים טובלים. וא"כ בסל וגרגותני עצמן שבתוך המקוה נמי טובלין בהן כיון דתלושים הן וליכא תו לחלק כמש"כ דלא גרעי מחבילי עצים וקנים, ולכן הוצרך לחלק דבחולק כל המקוה שאני דהתם בעינן דוקא כשפה"נ וא"כ בחבילי עצים נמי דינא הכי. אבל בעיקר הדבר איהו נמי מודי דכלי שאין טובלין בו מפסיק את המקוה ולא מהני ערוב על ידו, וא"כ להחולקין עליו וס"ל דבתלושין נמי איכא איסור כלים ממילא מפסיקין הם את המקוה:

'''ולפי''' דרכנו דחיקא לן רק דצ"ל דהא דאסר הרשב"ץ ואחריו השו"ע כבישה בכלים הוא דוקא אם המים נכנסין לתוכם אבל כשאין המים נכנסין לתוכם אלא מתפרצין בין כלי לכלי שרי. והם סתמוהו וכללוהו. אך בלאו הכי נמי דברי השו"ע סתומים כאן ומקום הניח לפרש, שהרי ברישא בחבילי עצים וקנים נמי סתם וכתב ובלבד שלא יחלקו כל המקוה ולא חילק כלום ובאמת אין הדין כן אלא כשהיו המים מועטין עד שאנו צריכין לצירוף המים שבין חבילי העצים וקנים דאז כשחילקה כולה אין המים מצטרפים כמבואר בר"ש אבל כשיש מים כדי שיעור מקוה חוץ ממים שבין חבילי העצים רשאי הוא לחלוק כל המקוה, וה"נ סתם את דבריו ותן לחכם ויחכם. [ואולי ברישא אי"צ לפרש דבאופן שיש שיעור מקוה חוץ מהם לא מיקרי המקוה מחולקת]. ודע דסוף דברי הב"י שסיים בדברי הרשב"ץ כדאיתא בפ' חומר בקודש ליתא ברשב"ץ שלפנינו, וצ"ל דגירסא אחרת היתה לפני רבינו או שהם דברי עצמו ולא מהרשב"ץ, ולא משמע הכי שאין זה דרכו: