עריכת הדף "בני אהובה/אישות/יח" (פסקה)

== יד ==

'''הניח ''' 

''' נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה.''' עיין במ"מ שמסכים דעת רבינו הרמב"ם עם דעת הראב"ד דאף בקרקע אין להם קדימה לענין מזונות כמו במטלטלין וכתב המ"מ הטעם לפי שאם רצה הבעל למכור נכסיו הרי הוא מפקיען מידי שעבוד מזונות ולכך אין בהן דין קדימה כמו במטלטלין דג"כ הטעם הואיל ויש ללוה למוכרן ולהפקיען מידי שעבוד המלוה וכו' עכ"ל ואני תמה דהא דעת הרמב"ם כפי מה שפירש בו המ"מ דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לגביית בני חורין כמבואר בחו"מ סימן ק"ד עיי"ש ולדבריו הא יש ביד הלוה למוכרן ולהפקיע שעבוד מלוה על פה וא"כ למה יהיה לו משפט הקדימה ולא יהיו חולקין בשוה כמ"ש כאן לענין מזונות ולענין מטלטלין ודוחק לומר דהתם דשעבודא דאורייתא לא אמרינן הך סברא הואיל ובידו למכור דמ"מ קודם שמכר איכא שעבודא דאורייתא אבל כאן כיון דבידו למכור אף דהוא תנאי בי"ד מ"מ לא מיקרי אלא מלוה על פה ושעבודא דמזונות לאו דאורייתא וא"כ מה קדימה יהיה כאן דזה כו"ע מודים דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא אין מלוה על פה מוקדם קודם למלוה על פה מאוחר וכל כוונת המ"מ באמרו דבידו למכור ולהפקיע השעבוד הוא דלא יהיה נקרא מלוה בשטר מכח תנאי בי"ד ולזה אמר דהוא רק מלוה על פה כיון דאינו גובה ממשעבדי וא"כ דנקרא מלוה על פה פשיטא דאין לו משפט קדימה כיון דשעבודא לאו דאורייתא.

''' אך''' זה דוחק בכוונת לשון המ"מ אף כי הדברים בעצמן נכונים דודאי מזון האשה והבנות מיקרי רק מלוה על פה כמבואר בגמרא דגיטין דף נ"א ע"א ברש"י ותוס' בד"ה או דלמא וכו' ואי שעבודא לאו דאורייתא פשיטא דאין להם דין קדימה כלל ודברי הראב"ד יש ליישבן ולא קשה קושיית המ"מ דס"ל לראב"ד דבשלמא באשה בכתובתה שעבודה חל על הבעל דהא אם יגרשנה יתן לה כתובה וכן הלוה לפרוע לאחר מיתה הוא הלוה וגופו ונכסיו דאינון ערבים לו נשתעבדו ממילא משא"כ כאן במזונות אין שעבוד חל עליו כלל רק חכמים הטילו השעבוד על יורשיו לזון אשתו ובנותיו ולא עליו כלל וא"כ יפה כתב דהשעבוד חל בכולן כאחד ולק"מ.