עריכת הדף "אלשיך/שמות/ז" (פסקה)

== טז ==

'''ואמרת אליו כו'. ''' הנה על כוונתו יתב' במכות הגדולות למה נתייחדו אלו מזולתם וגם על הפרשיות שבמקראות על השצות המכות ראוי לשים לב והוא כי הנה בכנים וחשך ושחין לא היו בהם התראה כלל. וגם בהתראות יש שינוי ניכר כי בראשונה נאמר בזאת תדע כי אני ה' בקרב הארץ ובהתראות הערוב שינה אמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ובמכת הצפרדעים ודבר וארבה היו התראות ולא אמר מה יודע לו בהם. ועוד מה נשתנה מכת הארבה שאמר בה עד מתי מאנת לענות מפני מה שלא אמר כן בשום מכה וכן בברד אמר עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם משא"כ בהתראה זולתה. ועוד כי גם שבדם לא לקו ישראל כמאמר ז"ל (ש"ר פ"ט) שהיו ישראל ומצרי יחד שותים בכוס א'. זה מים וזה דם וכן בכל מכה. ולמה לא עשה הוא יתברך ענין מהבחנת מה שבין יהודי לארמאי אלא בערוב ודבר בהתראותם שאמר והפליתי כו' והפלא ה' כו' כי גם שבברד נאמר רק בארץ גושן כו' לא היה ברד הוא כמספר מה שהיה וכן באו' היה אור במושבותם היה לומר במושבותם של מצריים היה להם אור לחפש תבותם שהיה אור נכנס עמו. אך לא שמעתי ההתראה יורה היות הכוונה לכך כ"א באופן הנזכר. והנה על קצת מהערות האלה. כתב הר"י בעל העקידה כי ד' חלוקות היו המכות על ד' דברים שאמר משה לפרעה ואמר כי זה כיון ר' יהודה בתת סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב אלא שהוא מחלק סימן באח"ב לשנים ומה שראיתי אחרי רואי כי אין לחלקם רק לג' והוא כוונת ר' יהודה לעשות מהן ג' בבות ולא כאשר שמעתי שיש מחלק דצ"ך מופת על מציאות יתב' עד"ש על השגחה שכר ועונש באח"ב על שנותו הטבעים. כי הלא בדצ"ך לבדו נמצאו מעמד שלשתן מלבד שאינו במשמע לשון הכתובים ולא בשנויי לשון התראות כלל למתבונן בם על כן אומר שהוא כי שלשה המה דברי משה אל פרעה. (א) כה אמר ה' שהוא מציאותו יתברך. (ב) שהוא אלהי ישראל בייחוד. (ג) שעם הקראו אלהי ישראל מושל בכל מלך רב ושליט ולא בישראל עמו לבדו כי כלם מעשה ידיו. וזה אינו שלח עמי כו' והוא כפר בשלשתם כמפורש למעלה בתשובתו. ע"כ על הענין הראשון היו ג' מכות ראשונות שהם דצ"ך ועל כן על הא' נאמר בזאת תדע כי אני ה' בהכותי את אלהי מצרים היא היאור ועל ידיעתו פנה זאת בסוף סימן סמך בשתים האחרונות לבלתי הזכיר אשר ידע בהן ובשלישי אפי' לא התרה שהוא סיום הדצ"ך וסמוכה לחברותיה וע"י ג' אלה הזכיר המציאו באומרו אצבע אלהים היא אלא ששינה התואר ולא אמר שם הוי"ה עד אחר הברד שאמר ה' הצדיק ועכ"ז לא היה מלבו רק מן השפה ולחוץ. וז"א הוא ית' למען שיתי אותותי אלה בקרבו שישים אותות ה' הנזכר בקרבו שיאמין בם בקרב לבו וזה היה לו על הים שאמר מי כמוך באלים ה' שראה דין ורחמים יחד כי ה' הוא האלהים וע"ז נאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי כו' כי אני שהוא מדת אלהים הוא ה' ובהחילו בעד"ש שהוא להורות היותו אלהי ישראל בייחוד אמר כי אני ה' בקרב הארץ כי בקרבה אני מבחין בין ישראל לע"ג. וע"כ בשתי ההתראות נאמר והפליתי כו' והפלא כו'. גם אם היתה ההתראה בשחין היה אומר כן ועם כל זה אגב אורחיה אמר ויהי השחין בחרטומים ובכל מצרים ואחר הכירם בסי' זה העיקר השני היחל סימן באח"ב לשישלח על ידו ואמר כי אין כמוני בכל הארץ שאינו כשר א' משרי איזו אומה שלא ישלוט על זולתה אך אני אין כמוני השולט על הכל עם הקרא בייחוד אלהי ישראל ועל כן בברד אמר עודך מסתולל בעמי כו' לומר הנה ידעת השתים הראשונות שהוא מציאותו והיות ישראל ע"י אך עודך מסתולל במי שהוא עמי לבלתי שלחם במצותי שהיא הג' ואחר הראשונה שבסימן ההוא אמר עד מתי מאנת לענות מפני שהוא העיקר הג' כי המכה הזאת לא הספיקה לענותך. ובשלישית הנגררת אחר השתים לא התרה כאשר עשה בשלישית שבכל סי' מהראשונים. והנה אחר השתים היה מביא מכת בכורות לגמור בשלישית כאשר בכל סימן כי אם תחת שלש. (א) למען ידע כי לו חפץ ה' היה מוציאם אז בששת ימי חשך ולא יראה פרעה כ"א שחפצו ית' אינו כי אם שהוא בעצמו ישלחם מארצו לבטל מאמרו אשר אמר את ישראל לא אשלח. (ב) למען ימותו פושעי ישראל בימים ההם ומצריים לא יראום. (ג) על הרכוש גדול ששאלה אשה משכנתה כו' ואם לא היו הולכים כל איש ישראל לחפש בתבותם וחדרי משכיתם כמ"ש ז"ל (שם פ' י"ד) לא היו משאילים להם כי יאמרו אילו רצו ליטול חנם היו נוטלים בחשך שהיה לישראל אור במושבותם של מצריים ובזה היו נותנים להם נמצא החשך הכנה ומכת בכורות גמר לשלחם היא השלישית. ומה גם בה לא היתה התראה רק הודעה בלבד כה אמר ה' כחצות כו' כי היתה גמר הענין: 

'''ובזה ''' נשכיל מה היה שבראשונה ובד' נאמר השכם בבקר וכן בשביעית והתראו' שבשנית וחמישית ושמינית אומר סתם בא אל פרעה אך מפני כבוד המלך בהתראה ראשונה שבכל כת מהשלשה לא היה מתרה בו אלא בינו לבינו בבקר בהיותו יוצא המימה. ומה גם לרז"ל (שם פ"ט) שהיה מפנה עצמו לבדו להסתיר כי אדם הוא. וז"א הוא יוצא כלומר הוא לבדו אך בהתראה ב' שבכל כת אחר שהעיז פניו שלא שמע אל הראשונה נאמר בא אל פרעה שהיא בכל עת עודנו עם עבדיו ולא יחוש על כבודו והעד כי כן הוא היא מכת הארבה שנאמר בא אל פרעה כו' ויפן ויצא כו' שדעת כל המפרשים שעבדיו היו עמו בדבר משה עם פרעה נראה בעבדיו רמיזות וחפזון לדבר אל המלך על כן ויפן ויצא למען ידברו. וכן היה כי מיד ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה שלפנינו לנו למוקש הרי כי באו' בא אל פרעה אינו אלא אצל עבדיו אנשי עצתו אך השלישית שבכל כת לא יתחשב אפי' למציאות הודעה כמדובר. ונבא אל ביאור הכתוב ה' אלהי העברים שלחני אליך כו' והנה לא שמעת עד כה כי הנה למה שזאת המכה הראשונה לא יצדק אומרו לא שמעת עד כה איך יאמר הנה אמרתי לך כה אמר ה' שהוא הודעת מציאותו ית' אלהי ישראל הוא העיקר הב' שלח כו' הוא הג' וכל הענין היה לאמר שלח את עמי ואתה לא בלבד לא שמעת השלישי או עד הב' כ"א עד כה שהוא שכפרת עד הראשון שאמרתי כה אמר ה' כי כפרת בה' כי לא אמרת די בכפור היותו אלהי ישראל או שולטנותו עליך כ"א עד הכחיש המציאות חלילה וזהו עד כה על כן כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' שהוא העיקר הראשון כמדובר. והנה על פי הדברים האלה מצאנו ראינו טוב טעם על חלוקי המכות וחלוקי ההתראות אך עדיין צריך טוב טעם ודעת מה היה אשר בחר ה' בעשר מכות הגדולות האלה להביא על פרעה ועל מצרים ומספרן עשר ולא תשע ולא י"א וסדרן והלכתן והתייחדם אלו מזולתם כי הלא אין ספק שראוי לשית לב על מה עשה ה' ככה ואשר חשבתי למשפט הלא הוא כי למה כי רב מאד עיקר אמונה חידוש העולם כי הנה ממנו פנה ממנו יתד על כל יתר עיקרי הדת ככל הבא בשערים המצויינים לנו בדרושי תורתנו על כן עם לבבי אשיחה כי הן זאת היתה עצת קדוש ישראל בצאת ישראל ממצרים להחזיק את ישראל בחוזק יד העיקר הזה ולמען יאמינו אמונת אומן בכל עיקרי הדת כי יחד כלם מסתעפים ממנו ככל הכתוב מצאנו ראינו מרגלא בפומי דראשונים ואחרונים שיציאת מצרים מורה על חידוש העולם על כן או' כי כל מעייניו יתב' בעשר מכות שהביא על המצרים במצריים לא היה כ"א למען יאמינו בחדוש העולם וזאת היתה כונתו במספרם וסדרן והלכתן ואיכותן כאשר כתבנו בשערים באר היטב ולאהבת הקיצור לא העתקנוהו פה: