עריכת הדף "אלשיך/איכה/ג" (פסקה)

== יט ==

'''זכר עניי וכו' ''' ואין אדם נתפס על צערו והוא כי שתים רעות היו לי שכל אחת רעה רבה ובהתחברם אין קץ והיא עוני ועמו יסורין רעים ככל הנזכר וע"כ איש אשר שתים אלה לו לא יתפס כי יהרהר וזהו זכר עניי שהוא העוני ועמו מרודי שהם שאר יסורין שיחד שניהם יתייחסו ללענה וראש כי דאגת העוני ידמה למרירות לענה ומרודי עליה ידמה ושות' על מרורתו ארס חמס נחש וזהו וראש דמתרגמינן ראשי חיוון וטעמו וראו מה עצמו רעותי אלה כי הלא זכור תזכור ותשוח עלי נפשי והוא כי הלא לא תדמה דאגת החומר לדאגת הנפש בהעותם ובא עליהם רעה כי הלא החומר עפר יסודו ואין רעתו כרעת הנפש שהיתה בהיכלי מלכו של עולם והיא חלק אלוה ממעל מלחם אביה תאכל ותתענג בדשן בטרם תבא פה ובהתחברה אל חומר האיש ויחטיאנה ישפילנה ישפילה עד אבדון תאכל מרורת פתנים ומי גרם לה כל הרעה הגדולה אם לא הגוף אשר באה בו זולת כל צרות ויסורין אשר תסבול בחברת החומר פה שהיא גם היא תרגיש חלקה והנה הדעת נוטה תשמח בפיד משנאה הוא החומר בזוכרה כל הטובה עודנה בשמים עם ה' אלקים ואת אשר היסב לה החומר בהחטיאו אותה ויצר לה בעה"ז ובבא אמר הביטו וראו כי מר לי מאד על רעותי כי רבו ועצמו מאד כי הלא זכור תזכור שהם שני זכירות. א' מעלתה בטרם תבא פה. ב' אשר הרע לה בחברתי ואעפ"י כן במקום היותה שמחה לאידי אדרבה ותשוח ותצטער על נפשו כי תדאג על שברי ואין זה רק על כי רעתי רבה ואין קץ וא"כ אין לתפשני על צערי אם חשבתי זמותי ואומר אבד נצחי וכו' אמנם אלקי אבי הי' עמדי בל אובד עולמי ואך בי ישוב כמאמרו למעלה נגע אלקים בלבבי וזאת אשיב אל לבי על כן אוחיל ולא אובד תקותי כי אומר אוחילה לאל ייטב לי בעה"ז ובבא מה שאבטח בטובת העוה"ז באומרו חסדי ה' וכו' לומר הלא לא עזבני ה' ולא שכחני כי הלא רואה אני כי עוד ידו הרחמנית נטויה להיטיב כי הלא אשר לא כלינו באפו לא מהיותו נוצר חסד לאבותי היה כי הלא לדברי הכל תמה זכות אבות בימי ירמיהו אך חסדי ה' מפאת עצמו היה מה שלא תמנו לגמרי וכמו שמה שלא כלינו היה בחסדו יתברך כן אבטח שישוב להרבות להטיב כי גם שכלו זכות אבות לא כלו הרחמיו גם ירמוז שעם שאין אנו הגונים זה דרך רחמיו יתברך לרחם גם בלתי הגון כמאמרם ז"ל ורחמתי את אשר ארחם אעפ"י שאינו ראוי וזהו כי לא כלו רחמיו כלומר המיוחדים אליו יתברך זהו על תקות טוב בעה"ז על אשר חשבתי תאבד תוחלתי מה' היא התחייה כאמור אמר שאשיב עוד אל לבי כי הלא חדשים לבקרים וכו' שהוא יתברך מחדש נפשנו בגופנו בכל בקר מזה אדעה כי כה יעשה לעתיד לבא וזהו רבה אמונתך באופן שעל משמרתי אעמוד ליחל לאל ממעל יעשה את אשר יחלתי חלקי כו' ותהי עוד נחמתי כי הנה חלקי וכו' והנה היה אפשר לומר שעם היות ושנהפוך הוא כי הנפש היא חלק אלוה ולא ה' חלק הנפש אמרה נפשי הפך האמת להנחם למה שהחלק הוא ההולך אחר הכל ולא הכל אחר החלק ובזה אעלה על עצמו שהקב"ה ימשך אחרי אך לא כן אדמה בפירוש ההוא שא"כ תנחומין של הבל יקראו כי הפך האמת המה וגם ראוי לשים לב אל מלת לו שהיא מיותרת, אך אחשוב יאמר הנה חלקי ה' אמרה נפשי כלומר שהיא אומרת הנני רואה שהוא יתברך מתנהג עמי כאילו הוא חלקי ולא אני חלקו כי הלא בכל מקום שגליתי שכינה הלכה ונמשכה אחרי כאלו אני הייתי הכל והוא החלק ואמר שכן הוא ששכינ' עמי ע"כ אוחיל לו כלומר אוחיל שיושע לו ימינו כי בכמה מקומות מצינו שישועתו הוא ישועתי כי לא יעזו' שכינתו חליל' וזה אומרו אוחיל לו ולא אמר אוחיל כמאמרו למעל' רק אוחיל לו שיושיע למענו ולא תאמר שכל דבקותו יתברך הוא עם הנפש בלבד ולמעל' שכינ' עמנו אך לא נבטח גם גופותינו שייטיב למו באחרית הימים שהוא היאוש אשר עשה כאומרו ואומר אבד נצחי וכו' כי הלא טוב ה' לקוו הם הגופים מקוי התחיי' כי לא יעזב' בשביל נפש שתדרשנו כי בהטיב ה' את הנפש ייטב גם לגופים הנלוים אליה והוא כנודע מענין הגלגולים כי נפש א' לא בגוף אחד תהי' תמיד כי תתגלג' וכל הגופים יעלו כל אחד בבחינת חלק הנפש אשר השלים בו כנודע ליודעים חן ובכן לא אבדה תוחלתי מה' ולכן מה שאמרה נפשי חלקי ה' גם הגופים יתהנו בדבר: 

או יאמר ראה נא טובי חסדו יתברך כי יקרה ייטיב לרבים יחד עם שלא יצעקו אלה בשביל אחד אשר בכל נפשו ידרשנו בקרב העם ההוא כי בשביל אותו הנפש ייטיב יתברך לכל השאר וזהו טוב ה' לקוו ל' רבים לנפש ל' יחיד כי בעד נפש אחד דורשת לה' ייטיב ה' לקוו רבים אשר עמה. 

או יאמר טוב ה' לקוו בלב גם שלא ידרשוהו בפיהם כי זכותא דרבים עדיף וגם הוא טוב לנפש היחיד כשתדרשנו אמנם על הגלות אין ראוי לעורר ולהרבות תפלה עד שתחפץ כנודע רק ישתדל איש להיות צדיק וייחל אליו יתברך וידום כי יבטח שלא ימנע מלהושיע שכינתו ואגבה נושע גם אנחנו וזהו טוב ויחיל וכו' והוא בשום לב אל וי"ו שבויחיל שהיא מיותר' ואל סמיכות המשך הכתובים. ולבא אל הענין נזכירה מאמר ר' יוחנן דאמר לרבי חייא בר אבא דחליש חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן אמר ליה הב לי ידך יהב לי' ידיה ואוקמיה וכן ר' חנינ' לר' יוחנן. וראוי לדעת האם יאמר מעשה לעושהו לא תייסרני וכמה תכופר אשמת דבר אך אחשבה כי אין זה כ"א על יסורין שבלי עון ירוצון ויכוננו לקבל שכר הם אלה דבריו לא הן ולא שכרן לו' ואם על אשמת דבר המה פריע' חוב בהן: אך אם לקבל שכר שהן יסורין של אהבה לא הן ולא שכרן ועל כי הוא יתברך למתנה טובה חשבה להפליג שכרו אינו דרך ארץ יאמר חומר ליוצרו אי אפשי במתנתך ע"כ עזרו בזכותו בתמוך בידו באמור הב לי ידך וע"י עזר אשר לא ניתנה לו המתנה יוסר המסוה להורות שאינו חפץ בהם וענין זה הטמין ברמז הגמרא באומרו אין חבוש מתיר עצמו והנה ממוצא דבר מצאנו ראינו כי יש לאל ידי צדיק לבלתי קבל יסורין של אהבה משא"כ של תוכחות על עון וזה יהי' ענין הכתובים והוא אשר אמרנו כי עם היות שטוב ה' לקוו וכו' עם כל זה על הגאולה ועל התמור' מעבדות לחירות אין לנו לעורר בתרועות וצעקות כעל יתר צרות המתרגשות שמתריעין וצועקים עליהם כי אין לעורר את האהבה עד שתחפץ כ"א שיכין אדם עצמו בכשרון להיות טוב בעיני ה' ויקבל ויהי' דומם גם כי יראה צרות באות עליו וזהו טוב כו' לומר יהי' האדם טוב מוכן לקבל תשועה ויחיל וגם אם יצר לו ביסורי הגלות וזולתם יהי' דומם ומקבל וזהו ודומם ומה שאמרתי ויחיל הוא לתשועת ה' והוא מאמרם ז"ל כי בכמה מקומות מצינו שתשועתו תשועתן של ישראל כי משכון גדול יש לנו כי לא יניח שכינתו וע"י כן נגילה ונשמחה בישועתו כי בהושיע שכינתו הוא יושיענו וזה יאמר מה שאמרתי ויחיל הוא לתשועת ה' כי ישועתו של הקב"ה היא תשועתנו ומה שאמרתי על היסורין המתהוים בינתים ודומם שידום ויסבול הלא הוא כי לא יבצר מהיות או יסורין של אהבה או של תוכחות על עון אם בהיותך טוב כאמור יצר לך צער יסורין אל תגעל בם לומר לא הן ולא שכרן כי הנה טוב לגבר כי ישא ויקבל עול יסורין ולא יאמר לא הן ולא שכרן וזה בהיות בנעוריו שיש בו כח כלומר שאם לעת זקנה יאמר לא הן ולא שכרן לא יאשם והנה רז"ל נתנו לנו סימן לדעת סוג היסורין באומר' כי כאשר יש בם ביטול תורה אינן יסורין של אהבה וזה יאמר הלא אמרתי שיהי' האדם טוב שהוא גדר צדיק גמור ועם כל זה לא ימנע מלקבל יסורין בהיותו טוב שהוא צדקת עשות לפנים מן השורה כד"א ועשית הישר והטוב וארז"ל זו לפנים משורת הדין כי טוב לגבר שיקבל עול יסורין זה הוא כשהיסורין לא כבדו עליו ואין בהם ביטול תורה כי אז הם של אהבה: