עריכת הדף "אבן האזל/טוען ונטען/א" (פסקה)

== יג ==

'''מי שנתחייב שבועה אפילו היסת והתחיל התובע לגלגל עליו דברים שלא טען אותם, וראה הנתבע כך ואמר איני רוצה להשבע אלא הריני משלם הטענה הראשונה שנתחייבתי על כפירתה שבועה אין שומעין לו אלא אומרים לנתבע או תן לו כל מה שגלגל עליך מטענות הודאיות או השבע והפטר.''' 

''' השגת ''' הראב"ד. מי שנתחייב שבועה וכו' עד השבע והפטר. א"א ואם זה שנתחייב היסת ורואה שמגלגלין עליו הרבה והפך השבועה, אם נאמר כבר פטר עצמו מן השבועה, או נאמר לו או השבע על הכל או תהפך עליו את הכל שישבע ויטול, שהרי אתה חייב לו שבועת היסת אף על הגלגולים כמו על הטענה הראשונה, זה המחבר האריך וקיצר, ואני רואה כי זה הוא הדין או ישבע על הכל או יהפוך על הכל וישבע זה ויטול ולא יפטר בהפוכו מן הגלגולים, ואם אמר הנתבע על הגלגולים אני נשבע ונפטר, ועל הטענה הראשונה השבע וטול הרשות בידו, עכ"ל.

''' מטענות ''' הודאיות, כתב המ"מ וכתב רבינו מטענות הודאיות, כלומר שאם טען עליו התובע טענת ספק ורצה הלה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם, וכן כתבו קצת בעלי הוראה, ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א פ' השואל עכ"ל, ובפשוטו מפרש המ"מ דברי הרמב"ם שכתב מטענות הודאיות היינו שעיקר הטענה היתה טענה ודאית אז צריך לשלם בין עיקר השבועה אם אינו רוצה לישבע ובין על הגלגולין, אבל אם עיקר השבועה היא טענת ספק כמו שבועת השותפין, ועל שבועה זו גלגל עליו שבועות אחרות, ורוצה הנתבע לשלם על עיקר השבועה אינו מחוייב לשלם גם על הגלגולין, וזהו לשון המ"מ אבל אם טען עליו התובע טענת ספק ורצה הלה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם, וכן מפורש בדברי הרשב"א בש"מ בב"מ באריכות דזהו על הטענה הראשונה שהרמב"ן כתב שם כן, והביא דברי הירושלמי שהביא המ"מ וכתב על זה וזה כעין ראיה למי שטוען על הגלגולים איני יודע, ומיהו דוקא בגלגול הבא בטענת ברי, אבל גלגול של שמא אינו מחוייב ממון בשאינו יודע, שאף באומר הריני משלם הורו מקצת בעלי הוראה שאין אומרים הב ליה כל מה דמגלגל, אלא מטענות הודאות, אבל מטענות של שמא משלם עיקר תביעתו ופטור עכ"ל הרמב"ן, והלשון מטענות הודאות זהו כדברי הרמב"ם ושכתב המ"מ על דבריו שכן כתבו קצת בעלי הוראה, וזה לשון הרשב"א בש"מ ומיהו דוקא בשעיקר הטענה המחייבתו שבועה היא טענת ברי כמנה לי בידך, והלה הודה במקצת וכיוצא בה, כל גלגול הבא על אותה שבועה אם אינו יכול להשבע על הגלגול חייב, אבל גלגול הבא על שבועה שכדרכה מתה שהוא טענת שמא אין בה כח לחייבו ממון אם אינו יכול לישבע אותה, וכן כתב גם הראב"ד לבסוף וכן מוכח נמי בהדיא במתני' דקתני זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו, ואפי' לעולא דמוקי תרי בבי דסיפא בטוען אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה, אפ"ה קתני יחלוקו ולא אמרינן מתוך שאיל"מ, עכ"ל.

''' והנה ''' הש"ך בסי' צ"ד סעיף ג, שהביא שם המחבר לשון הרמב"ם, והמחבר סיים שם דברי המ"מ, כתב על זה הש"ך בסק"ט וז"ל והטענות הודאיות, משמע שאם גלגל עליו טענת ספק ורצה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם, ומבואר דמפרש מהטענות הודאיות על הגלגולים, ולא ראה ד' הרמב"ן והרשב"א בש"מ שהביא המ"מ יסוד לדבריו שהרשב"א ביאר שם בפי' דהכונה מהטענות הודאיות על עיקר הטענה, והגר"א שם בס"ק י' כתב מתחלה ג"כ כדברי הש"ך וז"ל מהטענות הודאיות משמע דקאי על הטענה השניה שהוא ספק, אבל בנ"י פ' השואל אמתני' דשאלה ושכורה כתב ומיהו ה"מ בגלגול כו' ר"ל דאם טענה הראשונה ספק לא אמרינן מתוך שאיל"מ והביא ממתניתין ק'. א'. הלוקח אומר גדול כו' זכה בגדול וע"כ מטעם גלגול כגון שטען בכסותו ובסיפא זה אומר א"י כו' יחלוקו, וכתב וכן הסכימו האחרונים ואמרו עוד שיכול ליפטר על הגלגולין אם ירצה לשלם עיקר התביעה דירושלמי ה"מ בטוענו ברי כו' משמע דקאי אלעיל שטען על טענה הראשונה ספק, וכן משמע שם שכתב ומיהו אם לא כו' ואפי' טען אגלגולים איני יודע, משמע דתחלה מיירי שטוען אגלגולים ברי ואפ"ה פטור עכ"ל, ומשמע מדבריו שלא ראה ג"כ דברי הרמב"ן והרשב"א.

''' ואחר ''' שהביא הגר"א דברי הנ"י כתב עוד וז"ל ונ"ל שהוציאו מירושלמי בפ' המפקיד הל' א' אמר נשבע אני כו' חוששין אמר ר' יוסי לא כו' והביאו הרי"ף שם - בסוף שבועות - והקשה על הירושלמי הנ"ל, אבל לסברתם ניחא ששם עיקר התביעה הוא ספק, ומשמע שם בירוש' דאף לת"ק שם אינו חייב לישבע על הגלגולין אם רוצה לשלם, דקאמר שם אמר הריני משלם חוששין שמא שלח בו יד, אמר נשבע אני וראה שמגלגלין עליו שבועות אחרות וחזר ואמר משלם אני חוששין, משמע דחוששין ג"כ כמו ברישא שמא עיניו נתן בה, ולכך צריך לישבע, וקמ"ל דצריך לישבע על הכל אף שאין לו עליו אלא שבועה שאינה ברשותו, ועוד דחזינן שרצה לישבע רק משום שבועות אחרות חזר בו ואיכא רגלים לדבר שאינה ברשותו ואפ"ה חוששין, ור' יוסי משמע שם דפליג על הכל ואף ארישא שאין משביעין אותו משום שמא עיניו נתן בה, שאמר שם אמר ר' יוסי לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו, אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם, ואם רצה לישבע ישבע, אלא שהרי"ף מפרש חוששין אפי' רצה ליתן לו החפץ עצמו, ומילתא אחריתא הוא לענין גלגול כנ"ל, ולשון חוששין לא שייך, וכן פלוגתא דר' יוסי אין משמע כדבריו עכ"ל.

''' והנה ''' המעיין בדברי הגר"א יראה שיש כאן חזרה בדבריו דמתחלה כשהביא מדברי הנמוק"י דשיטת הראשונים דאף דגם בשבועת הגלגולים איכא דינא משואיל"מ זהו דוקא אם היתה עיקר הטענה מהשבועה הראשונה טענת ברי, וכתב על זה שהוציאו כן מהירושלמי דפ' המפקיד דהרי"ף בסוף פ' כל הנשבעין כשהביא הירושלמי דשם דאמר ר' זעירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אישתבע ליה כל מה דמגלגל עלך, שכתב הרי"ף דיש מקשין על זה מהירושלמי דפ' המפקיד דאמר שם אמר הריני נשבע, ראה אותן מגלגלין עליו וחזר ואמר הריני משלם, אמר ר' יוסי לא חייבתו התורה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם, ואם אינו רוצה לשלם ישבע, וכתב הרי"ף דזהו פלוגתא דת"ק ור' יוסי היא, ור' זעירא כת"ק סבר והלכתא כת"ק, וע"ז כתב הגר"א דאין כאן סתירה דבפ' המפקיד הא מיירי בשבועת השומרים שהיא טענת ספק מצד הבעלים, ולכן בזה סבר ר' יוסי דאם מגלגלין עליו אינו צריך לשלם, אבל בפ' כל הנשבעין מיירי בטענת ברי של עיקר השבועה, אבל אח"כ כתב הגר"א דפלוגתא דר' יוסי ות"ק לא מיירי בטענת גלגולין ומה שהביא הירושלמי דראה אותן מגלגלין עליו ואמר הריני משלם זהו רבותא, דאף דמתחלה אמר הריני נשבע, ואח"כ כשראה שמגלגלין עליו אמר הריני משלם הו"א דבאופן זה לא נימא שמא עיניו נתן בה, דהא מתחלה רצה לישבע רק בשביל הגלגולים רוצה לשלם והו"א דבכה"ג כיון שמשלם ליכא כלל שבועה שאינה ברשותו, לכן אשמעינן דצריך לישבע וממילא יכול לגלגל עליו, ור' יוסי חולק על עיקר דינא דצריך לישבע שאינה ברשותו, אלא כיון שמשלם אינו צריך לישבע כלל, נמצא דלפי סוף פי' הגר"א בהירושלמי דפ' המפקיד אין ראיה משם לשיטות הראשונים דאם עיקר הטענה שבא ממנה הגלגול היא טענת ספק, אין מחייבין לשלם על הגלגולים אם משלם על עיקר השבועה.

''' ובעיקר ''' מה שכתב הגר"א שהוציאו מירושלמי פ' המפקיד אינו מובן דהא הרמב"ן והרשב"א וכן הוא בנמוק"י שהביא הגר"א הוכיחו מפורש מהא דתנן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו, ואמאי הא יש לו לישבע שכדרכה מתה, וממילא חייב השוכר לישבע ששכורה מתה, ומזה מוכיחין דכיון דעיקר השבועה שכדרכה מתה באה ע"פ טענת שמא של הבעלים לכן לא אמרינן בזה על הגלגול משואיל"מ, אכן אף שיש ראי' ליסוד זה לחלק בין אם עיקר הטענה היא טענת ברי או טענת שמא, מ"מ צריך זה באור בסברא, ובשלמא אם עיקר הטענה היא שבועת השותפין בזה מובן דאף שיכול לגלגל עליו מ"מ אינו חייב לשלם על הגלגולים אם הנתבע טוען איני יודע, דהא על עיקר השבועה ג"כ אינו צריך לשלם דאינה שבועה דאורייתא, ולבד זה כיון דאין התובע טוען ברי כמה גנב ממנו כשותף אינו שייך שיצטרך לשלם דאין גבול וקצבה לדבר, וממילא מיושב דגם על שבועת הגלגול אף דעל זה טוען התובע טענת ברי אינו צריך לשלם משום דלא אלים הגלגול מעיקר השבועה, אבל במה שכתבו הראשונים דגם בשבועת השומרים במה שצריך לישבע שכדרכה מתה הוי טענת ספק שהגלגול הבא משבועה זו אינו מחייב ממון אם אינו יודע, וזה צריך טעם דהא על גוף השבועה אם השומר טוען איני יודע חייב לשלם, ובעיקר מילתא הא אין מקור לחלק בין אם עיקר השבועה היא טענת ברי או טענת שמא, כיון דדין גלגול ילפינן מגלגול שבועה דסוטה שהיא טענת שמא.

''' ונראה ''' דבדין גלגול שבועה ילפינן שני דינים א' דכשמשביע הבעל את האשה אם לא זינתה ממי שקינא לה יכול להשביע אותה גם אם לא זינתה מאחר, ב' דאותו הדין שיש בה חשד שמא זינתה ממי שקינא לה דאם לא תשבע אסורה לו, ה"נ כשמשביעה שלא ממי שקינא לה, אם משביעה אם לא זינתה גם מאיש אחר, והיא לא תחפוץ לישבע זו השבועה השני' נשאר עליה האיסור הקודם והיא אסורה לבעלה, ונמצא דהגלגול פועל דאותו הדין שיש בעיקר השבועה יש בשבועת הגלגול, ולכן אם עיקר השבועה היא שבועת מודה במקצת דעיקר ההודאה במקצת מחייבתו שבועה, ואם אינו יודע ואומר נ' אני יודע ונ' איני יודע חייב לשלם, לכן אם מגלגל עליו התובע שבועה אחרת נתחזקה גם הטענה מהשבועה האחרת אף שבה אין אומדנא לחיוב ממון שבה הוא כופר הכל, מ"מ כח הגלגול מאלים גם הטענה מהגלגול ונעשית כמו עיקר השבועה, ואם אינו יודע לישבע או אינו רוצה לישבע צריך לשלם, וכמו בהא דסוטה דהשבועה על מי שקינא לה דיש עליו רגלים לדבר מגלגל החשד גם על מי שלא קינא לה ואם לא תשבע אסורה, וזהו בשבועת מודה במקצת, או בשבועת ע"א, אבל בשבועת השומרים מה שצריך השומר לשלם אם אינו נשבע שנאנסה, זהו משום דעיקר טענת נאנסה אינו נאמן אלא בשבועה, כיון דודאי קבל הפקדון וטענת נאנס אינו טענה דשכיח וחייבה התורה על זה שבועה, וממילא אם אינו נשבע משלם, אבל מה שהוא חייב לשלם אינו משום דאלים טענת הבעלים דנימא דבשביל זה יהי' אלים טענת הגלגול דבנאנסו מה שהוא צריך לשלם בלא שבועה אינו בשביל טענת הבעלים, אלא משום דטענת נאנסו אינה טענה מחמת עצמה, ומשום זה אינו יכול בהגלגול להאלים טענות אחרות שאין בהם גדר של פקדון, אלא טענה של תביעה לכן בזה שפיר דעל טענה של גלגול מטענה של פקדון אינו צריך לשלם.

''' אלא ''' דאנו צריכין להוסיף מה שכתבתי בפ"ג מהל' שאלה ופקדון הל' ד' דמדין גלגול שבועה דסוטה אנו למדין גם בעיקר הגלגול שני הדינים, דאם הוא מגלגל כשהעיקר שבועה היא טענת ברי, אז אמרינן דהטענה בעיקר השבועה מאלים גם כח השבועה בהגלגול, אבל אם עיקר השבועה היא טענת שמא כמו שבועת השותפין דחזינן דגם מזו השבועה יכול לגלגל, ובזה אין אנו יכולים לומר דטענת עיקר השבועה מאלים כחה של טענת הגלגול, בזה אמרינן דעיקר חיוב השבועה שבעיקר השבועה, נותן להטוען כח לחייב עוד שבועה אף שאין עליה חיוב שבועה, וזה נוכל ללמוד ממה שחיוב שבועה על מטלטלין זוקקין לחייב שבועה על קרקעות, אף שבקרקעות לא הי' מועיל מה שנאמר דטענת עיקר השבועה מאלים כחו של טענת הגלגול, דבקרקעות אפי' בטענה אלימא כמו מודה במקצת אינו חייב אלא דעיקר חיוב השבועה מגלגל עליו חיוב שבועה גם על הקרקעות, וזה מבואר בירושלמי בקדושין פ"א סוף הל' ו' שיובא אח"כ בדברי הגר"א דאמר מנין למדו לגלגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, עד כדון דברים שהן ראויין להשביע דברים שאין ראויין להשביע, אמר ריב"ב נשמעינה מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה, ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע את אמר מגלגלין והכא מגלגלין, ומפרשים הק"ע והפ"מ דשאלת הירושלמי הוא על קרקעות.

''' אכן ''' באמת פי' הק"ע והפ"מ אינו מיושב דאם הכונה בירושלמי על קרקעות, א"כ שאלת הירושלמי אינו בדין קרקעות אם יש בהם דין גלגול, דהא זהו משנה מפורשת נכסים שאין להם אחריות זוקקין נכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן, וע"כ צ"ל דהשאלה היא מנין למדו לקרקעות, וא"כ מה פשיט מהא דתניא ארוסה ושומרת יבם דהא בקרא לא כתיב אלא אמן אמן, ואפשר לפרש דזהו לרבות דמגלגל על איש אחר שלא הי' בו קינוי וסתירה, אבל עכ"פ הוא ראוי להשביע אם הי' בו קינוי וסתירה, ולכן ע"כ צריך לפרש הירושלמי כמו שמפרש הגר"א לפנינו דהכונה דברים שאין ראויין להשביע שאין עליהם גדר שבועה, והגר"א מצייר זה בגלגול משבועת היסת, ומהפך הנתבע בהגלגול וחולק בזה על הסמ"ע, אבל אפי' לפי דעת הגר"א קשה לפרש דבאופן זה מכוין הירושלמי דלא הוזכר כאן דוקא שבועת היסת וגם אופן של היפוך, ונראה שגם הגר"א אין דעתו לפרש שזהו עיקר כונת הירושלמי, רק שמוכיח מכאן דינו ושיטתו, ונראה דכונת הירושלמי דשואל בעיקר הדין אם מגלגל על הנתבע בטענת שמא באופן שאין טעם לחושדו, וכמו אם יש לו חיוב שבועה על היורש מדין של עצמו שהוא מודה במקצת וחייב שבועה ומגלגל עליו טענה אם יודע שהי' אביו חייב לו באופן דלא הי' להיורש לידע, וא"כ אין בו גדר חיוב שבועה, וזה פושט מברייתא דמגלגל עליו מארוסה ושומרת יבם אף דאם הי' קינוי וסתירה מצד עצמה אין ראויה להשביע ומ"מ אם כבר נישאת ויש בה קינוי וסתירה מאחד מגלגל עליה מקודם הנשואין, אכן גם לפי"ז שייך לצרף הירושלמי לדברינו הקודמים.

''' ובעיקר ''' מה שכתבתי לחלק בין אם טענת עיקר השבועה הוא ברי דאז מאלים בהגלגול גם טענת הגלגול אף שאין בה דין לחייב שבועה ובין אם טענת עיקר השבועה הוא בשמא כתבתי שם בפ"ג מהל' שו"פ לזה מקור בגמ' בקדושין דף כ"ח בהך דינא דגלגול דאמר שם הגמ' אשכחן סוטה דאיסורא ממונא מנ"ל, תנא דבי ר"י ק"ו ומה סוטה שלא ניתנה להתבע בע"א מגלגלין ממון שניתן להתבע בע"א אינו דין שמגלגלין, אשכחן בודאי ספק מנלן, ופירש"י אי מק"ו לא דמי דסוטה כל שבועתה ספק וגלגול נמי ספק, ממון עיקר שבועתו אינו באה אלא בטענת ודאי דכתיב כי יתן איש ושבועת השותפין תקנתא דרבנן היא וכו', וכיון דעיקר שבועת ממון ליתא אלא בטענת ודאי, גלגול דידיה נמי בטענת ודאי ולא בטענת ספק, ומייתי הגמ' ע"ז תניא רשב"י אומר נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים, מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי, ולכאורה במה נתיישב בילפותא דרשב"י יותר ולא משמע דזהו ג"ש גמורה, ונראה דמעיקרא למד מדין סוטה שלא ניתנה להתבע בע"א, ומוכח דהילפותא היא על טענת השבועה, ובברייתא דרשב"י למד שבועה משבועה והיינו דאף דאין טענת ברי שבעיקר השבועה יכולה להאלים כחה של טענת הגלגול אם מגלגל עליו בטענת שמא, מ"מ ילפינן שבועה משבועה דע"י עיקר דין השבועה אפשר לגלגל עוד שבועה על ענין אחר, והיינו דבשעה שנשבע הנתבע יכול לגלגל עליו עוד שבועה מטענות אחרות ואין צריך שטענת העיקר יאלים כח הטענה של הגלגול.

''' ולפי"ז ''' נוכל לומר בדין אם אמרינן בשבועת הגלגול משואיל"מ, אם הנתבע טוען איני יודע, דיש סברא שנאמר משואיל"מ, כיון שהתובע טוען ברי בין על עיקר השבועה בין על טענת הגלגול, אבל אם התובע אינו טוען ברי על עיקר השבועה כמו בשבועת השומרים, לפי"מ דנאמר דבזה אינו אלא גלגול משבועה על שבועה, ואין לנו מקור על משואיל"מ, והרמב"ן בב"מ דצ"ח סובר דגם משבועת שומרים אפשר לחייב ע"י גלגול גם לדין משואיל"מ, אלא דבד' רש"י שהבאנו משמע דשבועת השומרים יש בה ג"כ גדר טענת ברי כיון שיודע שנתן לו הפקדון, וממילא חיוב השבועה הוא חיוב ודאי, ועיין מה שבארתי בסוף הל' ו' במחלוקת הרמב"ן והרא"ש אם אמרינן בשבועת גלגול משואיל"מ, ועיין מה שכתבתי בזה בפ"ג מה' שאלה ופקדון הל' ד'.

<small> -השמטות ומלואים-</small>

''' במש"כ ''' לעיל בדברי רש"י בקדושין דף כ"ח דמוכח דסובר דשבועת השומרין יש בה גדר טענת ודאי כיון שנתן לו הפקדון וע"ז ציין הש"ך חו"מ סי' ע"ב שכ' דשבועת השומרין ליכא בטענת ודאי, ביאור דברי הש"ך הוא משום דבטוען טענת החזרתי הוא כפירה בעיקר הפקדון ולא שייך שבועה"ש רק בטענה שפוטרת מדינים המיוחדים בשמירה, וכאן בארתי רק לדין גלגול דיש כאן גדר של טענת ברי ואין לזה שייכות לדברי הש"ך ובעיקר דברי הש"ך כבר עמדתי בדבריו בפ"ג משו"פ הל' ג' וכן מבואר מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' טוען הל' ד' דשייך שבועה"ש גם בטענת ברי שטוען בפני שלחת יד בפקדוני או פשעת.

''' ובמש"כ ''' שם דגז"ש דנאמרה שבועה בחוץ לאו גז"ש גמורה היא העירני לד' התוס' ב"מ צ"ז ד"ה ביום דמשמע מדבריהם דגז"ש גמורה היא אכן הרשב"א בקדושין דף כ"ז ע"ב ד"ה אשכחן כתב להדיא דלאו ג"ש גמורה היא. <small> [ע"כ]</small>

''' עכשיו ''' נבוא לדברי הראב"ד, והמ"מ כתב על דבריו וז"ל ולעיקר הדין כבר קדם בו רבינו אלפסי שכתב בתשובה שבועת היסת דמהפכינן דוקא דלית בה גלגול שבועה אבל אית בה גלגול לא מפכינן עכ"ל, והנה דינו של הראב"ד מבואר בחו"מ סי' צ"ד סעיף ו' בדברי המחבר, ועל זה שכתב המחבר שהוא מדברי הראב"ד, ואם אמר הנתבע על הגלגולים אני נשבע ונפטר, ועל הטענה הראשונה ישבע ויטול הרשות בידו כתב ע"ז הסמ"ע וז"ל וה"ה איפכא שיוכל לומר ואני אשבע על עיקר הטענה והוא ישבע על הגלגולים ויטול עכ"ל וכתב ע"ז הגר"א בס"ק ט"ז על תחלת ד' המחבר, אם זה שנתחייב היסת ורואה שמגלגלין עליו הרבה הפך השבועה, אומרים לו או השבע על הכל או תהפוך הכל, וז"ל, הפך השבועה ר"ל ששבועה של גלגול הפך אומרים לו כו' דאינו יכול להפך הגלגול לבד אם אין תובע רוצה לישבע [וליטול] אלא אומר שישבע הנתבע על הכל, [וזהו] או השבע כו' אע"פ שיכול להפך שבועת היסת בע"כ של התובע ואין הנתבע חייב שום שבועה [פי' אם אין התובע רוצה לישבע] מ"מ כאן שעדיין חייב לו שבועה הראשונה יכול לגלגל עליו עדיין השבועה השניה וצריך ע"כ לישבע, ואע"ג שאינו חייב לו שבועה בלא גלגול יכול לגלגל עליו כמ"ש בירושלמי פ"א דקדושין סוף הל' ה' מנין למדו לגלגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדין דברים שהן ראויין להשביע, דברים שאין ראויין להשביע, אמר ר' יוסי בר בון נשמעינה מן הדא שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראויין להשביע את אמר מגלגלין ה"נ מגלגלין, משא"כ אם אמר על הטענה הראשונה שישבע התובע וז"ש ואם אמר כו' דלא כסמ"ע ס"ק י"ב, וכ"מ בהראב"ד בהשגות פ"א דטוען ד"ה מי א"א ואם כו' או כאמר לו כו' שהרי אתה חייב לו כו' ר"ל אף לאחר ההיפוך עדיין אתה חייב לו שבועת היסת כמו על הראשונה וכנ"ל, ע"ש, עכ"ל הגר"א.

''' והנה ''' הגר"א חידש כאן חידוש גדול וחלק על הסמ"ע דאף שהגלגול בא מכח שבועת היסת מ"מ הגלגול לבד אינו יכול להפך, וטעמו דאם התובע אינו רוצה לקבל ההיפוך ואינו רוצה לישבע וליטול אף דכה"ג בשבועת היסת אם הנתבע מהפך והתובע אינו רוצה לישבע וליטול אז הנתבע פטור, וכן מבואר בד' הרמב"ם כאן הל' ד' ובמחבר סי' פ"ז סעיף י"ב, מ"מ זהו דוקא בסתם שבועת היסת, אבל כאן שהוא ע"י גלגול והנתבע מהפך והתובע אינו רוצה לישבע וליטול, מה נאמר שהנתבע פטור אכתי יגלגל עליו התובע, דהא אכתי חייב הוא לו עיקר השבועה, וממילא יכול לגלגל עליו אף שנפטר ע"י ההיפוך, וזהו כונת הגר"א שהביא ד' הירוש' וכתב מקודם ואע"ג שאינו חייב לו בלא גלגול יכול לגלגל עליו כמ"ש בירוש', ולכאורה תימה דמה חידש כאן ומה הביא הירוש', האם הוצרך להוכיח עיקר דין גלגול, רק עיקר דבריו הולכים על סוף דבריו, דאף שבסתם שבועת היסת נפטרים ע"י היפוך, אבל כאן שיש דין גלגול לכן לא מהני כשהתובע לא ירצה לישבע וליטול, דנימא דנפטר הנתבע בזה, וע"ז כתב דבמקום שיש גלגול אינו יכול להיפטר בהיפוך, דאכתי יגלגל עליו, ובזה הוא שחלק על הסמ"ע שכתב דה"ה איפכא שיכול לומר אני אשבע על עיקר והוא ישבע על הגלגול ויטול.

''' אכן ''' מה שפירש הגר"א כן ד' המחבר והראב"ד במה שכתב ואם זה שנתחייב שבועת היסת ורואה שמגלגלין עליו והפך השבועה, דהכונה שהפך שבועת הגלגול מסופקני אם אפשר לפרש כן, דהא כתב שמגלגלין עליו הרבה והיינו הרבה שבועות בתביעות שונות, וכן כתב הראב"ד בכל דבריו וכתב שלשה פעמים הגלגולין, ולמה כתב בתחילת דבריו והפך השבועה, וע"כ דלשון והפך השבועה זהו עיקר השבועת היסת, ומה שהוכיח מדברי הראב"ד שכתב או נאמר לו או השבע לו על הכל או תהפוך עליו את הכל שישבע ויטול, שהרי אתה חייב לו שבועת היסת אף על הגלגולין כמו על הטענה הראשונה, ופי' הגר"א במה שכתב שהרי אתה חייב לו שבועת היסת אף על הגלגולין כמו על הטענה הראשונה דכונתו שגם אחר ההיפוך אתה חייב לו שבועת היסת על הגלגולים כמו על הטענה הראשונה, והיינו דכיון דאכתי אתה חייב לו על הטענה הראשונה מה יועיל בזה שנפטרת משבועת הגלגול בזה שהפכת, כיון דגלגול מחייב אפי' מי שפטור משבועה, נראה דאין כונת הראב"ד כן אלא כונת הראב"ד במה שהתחיל דבריו במה שכתב והפך השבועה היינו עיקר השבועה, וכתב אם נאמר כבר פטר עצמו מן השבועה והיינו דבזה שהיפך השבועת היסת כבר פטר עצמו מן השבועה, והיינו דאין עכשיו במה לחייב להנתבע גלגולים, כיון דכבר ליכא עיקר שבועה, ועל זה כתב או נאמר לו או השבע לו על הכל, או תהפך עליו את הכל שישבע ויטול, שהרי אתה חייב לו שבועת היסת אף על הגלגולים כמו על הטענה הראשונה, והיינו במה שנפטר הנתבע מהשבועת היסת כיון שהפך עליו, דכיון דקודם שהפך עליו כבר גלגל עליו, א"כ כבר נתחייב לו שבועות אף על הגלגולין כמו על עיקר השבועה, ויש להוכיח פי' זה מדברי המ"מ שכתב ולעיקר הדין כבר קדם בו רבינו אלפסי שכתב בתשובה שבועת היסת דמהפכין דוקא דלית בה גלגול, אבל אית בה גלגול לא מפכינן, ומוכח דזה הי' ספיקו של הראב"ד אם אפשר להפך עיקר השבועת היסת שיפטר בשביל זה מן הגלגולים וכמו שכתבתי.

''' אכן ''' קשה אם נפרש כן בדברי הראב"ד דמה נסתפק בזה ועוד טען על הרמב"ם שלא ביאר זה, דהא כתב הרמב"ם בהלכה זו דאם לאחר שראה הנתבע שמגלגלין עליו אמר הריני משלם עיקר השבועה אין שומעין לו אלא אומרים לנתבע או תן לו כל מה שגלגל עליך מטענות הודאות או השבע והפטר, וא"כ מה מסתפק הראב"ד אם לאחר שראה שמגלגלין הפך השבועה, במה אלים היפוך מאומר הריני משלם, ונראה דזה פשוט דאם כבר חייבוהו ב"ד שבועה על הגלגולים אינו יכול לפטור עצמו בזה שיאמר הריני משלם על עיקר השבועה או יהפוך השבועה, ומה שכתב הרמב"ם והוא מד' הירושלמי הוא בראה שמגלגלין עליו, ובזה הוצרך לפסוק וכן הוא בירוש' דלא מהני מה שיאמר הריני משלם וב"ד מחייבין אותו לישבע על הגלגולין, וכן באופן זה הוא דברי הראב"ד בדין היפוך.

''' ולפי"ז ''' יש לומר דיש נ"מ בין אמר הריני משלם ובין היפך השבועה, דבאמר הריני משלם הא יכול לחזור כמבואר בד' הרמב"ם בפ"ז מהל' סנהדרין ובחו"מ סי' כ"ב, וא"כ כל זמן שלא שילם הא ב"ד יכולין לחייבו לישבע על הגלגולים, ואחר שיחייבוהו ב"ד ודאי אינו מועיל אפי' אם ישלם על עיקר השבועה, אבל אם כשראה שמגלגלין עליו קודם שחייבוהו ב"ד לישבע על הגלגולין שילם על עיקר השבועה יש לומר דמהני דכבר ליכא שבועה ואין לב"ד חיוב שבועה ממה לגלגל, ועכשיו יש לדון בזה על היפוך דהא באומר השבע וטול ונשבע התובע כבר אינו יכול הנתבע לחזור, כמבואר שם בב"ב בדף קכ"ח, ולפי"ז יש לדון בדין היפוך אפי' קודם שנשבע דאפשר דגדר היפוך אלים יותר מסתם השבע וטול, היכי דליכא עליו דין היפוך דהריני משלם היכי שחייב שבועה דאורייתא ליכא דין עליו אלא שישבע, לכן אם אמר הריני משלם ואיני נשבע יכול לחזור בו, אבל דין היפוך הוא דין מסויים שאם אמר הריני מהפך אז ב"ד משנין הדין וב"ד מהפכין השבועה על התובע שיהי' נשבע ונוטל, וכן לשון הגמ' בדרבנן מפכינן משמע דב"ד מהפכין והוא מדרבנן דין חדש שב"ד פוסקין כאן דין נשבע ונוטל, וכן הוא לשון המ"מ בהל' י' על מה שכתב הרמב"ם עיקר דין היפוך שכתב הרמב"ם השבע היסת ולך השבע אתה היסת וטול, וכתב ע"ז המ"מ זהו באור מ"ש בדרבנן מפכינן שבועה, שאם לא רצה הנתבע לישבע מפכינן על התובע על כרחו, ואם לא רצה לישבע הולך לו, א"כ יש לומר דבזה לא יוכל הנתבע לחזור אפי' קודם שנשבע התובע.

''' איברא ''' דמפורש בסי' כ"ב סעיף ג' דה"ה למי שנתחייב שבועת היסת והפכה על שכנגדו דדוקא אם כבר נשבע התובע אינו יכול לחזור והוא מדברי הטור שם, אבל בדעת הראב"ד צ"ל דאינו סובר כהטור ומחלק בדין היפוך, מדכתב בלשונו אם נאמר שכבר פטר עצמו מן השבועה, ומוכח דסובר שכבר הוא פסק דין ברור עוד קודם שנשבע התובע דאם היפך הנתבע בהסכם ב"ד, לא דמי לאומר בשבועה דאורייתא אשלם ולא אשבע דאפי' גמר דין לא מהני, ודוקא באומר השבע וטול ונשבע, אבל היפוך הוא דין מיוחד שהב"ד מהפכין הדין ונעשה התובע מדרבנן נשבע ונוטל, ולכן כתב שכבר פטר עצמו מן השבועה. ומבואר מה שנסתפק הראב"ד דאף דבאומר הריני משלם כתב הרמב"ם דלא נפטר מן הגלגולין והוא מהירושלמי, אבל בהיפוך מסתפק וטעם ספיקו כתב דלא בשביל שעוד לא נפטר מן השבועה בהיפוכו, אלא דדין גלגול נעשה תיכף כשגלגל עליו התובע, אף שעוד לא אמרו ב"ד להנתבע שהוא חייב לישבע על הגלגולים, ולכן כתב או שנאמר שכבר חייב הנתבע שבועה על הגלגולים כמו על השבועה הראשונה.

''' והנה ''' אף שבארתי דברי הראב"ד דלא כדעת הגר"א, מ"מ על מה שחלק על הסמ"ע שכתב דכמו שיכול לומר על הגלגולין אני נשבע ונפטר, ועל הטענה הראשונה השבע וטול, כן יכול לומר אני אשבע על עיקר הטענה, והוא ישבע על הגלגולים ויטול, וחלק על זה הגר"א דאף שאומר הנתבע שהוא מהפך את הגלגולים שישבע ויטול, אם אין התובע רוצה בזה אם נאמר שנפטר מן הגלגולים הרי לא עדיף בזה מכל מי שהוא פטור משום שבועה, מ"מ כשיש להתובע עליו שבועה אחרת יכול לגלגל אפי' על טענה שאין בה שום גדר חיוב שבועה, ולכן גם כאן לא יועיל להנתבע היפוכו דלא עדיף משאר טענה שהוא פטור עליה, והנה אף שהגר"א רוצה לפרש כן בדברי הראב"ד, וכתבתי דקשה לפרש כן, מ"מ בעיקר סברת הגר"א לכאורה אין מקום בסברא לחלוק עליו וליישב דברי הסמ"ע. אכן נראה דיש מקום ליישב דעת הסמ"ע דהדבר תלוי בגדר היפוך אם הנתבע מהפך והתובע אינו רוצה לישבע אם אנו צריכין לומר דבזה נפטר הנתבע כיון שהיפך והתובע אינו רוצה לישבע דבזה אומר הגר"א דלא עדיף פטור זה מכל פטורים שע"י גלגול יכול לחייבו, אבל יש לומר דאין אנו צריכין לבוא בזה מדין פטורו של הנתבע, אלא שכן נעשה הדין בכל חיובי שבועות דרבנן שהנתבע יכול להפך שהתובע ישבע ויטול, ואין זה בגדר פטורו של הנתבע אלא דבעיקר דין שבועה דרבנן יכול לומר אני מהפך וישבע ויטול, וא"כ מה מועיל שהתובע יטעון עכ"פ הרי הנתבע מחוייב לי עיקר השבועה, ואני מגלגל עליו שישבע על הגלגולים, בזה ישיב הנתבע הלא עכ"פ אינו יכול לחייבני אלא שבועה דרבנן, ובשבועה דרבנן כך הדין או שישבע הנתבע או שיהפך וישבע התובע ויטול, ואיני אומר שסברא זו ברורה והנני כותב רק דיש מקום ליישב דברי הסמ"ע.