עריכת הדף "
אבן האזל/גזלה ואבדה/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''הגוזל א' מחמשה ואין ידוע מי הוא הנגזל וכל א' [וא'] מהן תובעו ואומר לי גזלת אע"פ שאין שם עדים שגזל הרי כל אחד מהן נשבע שזה גזלו ומשלם גזלה לכל א' וא', אף דבר זה קנס הוא שקנסוהו חכמים מפני שעבר עברה וגזל אבל דין תורה אינו חייב לשלם מספק.''' ''' אף ''' דבר זה קנס הוא שקנסוהו חכמים, הכי מפורש בב"מ דף ל"ז דאמר שם גזל דעבד איסורא קנסוהו רבנן. וכן הוא ביבמות דף קי"ח. אכן כדמשני אח"כ פקדון אפקדון דכשהפקידו בשני כריכות דהו"ל למידק חייב לשלם לכל א' וא', לכאורה לא צריך לשנוייא דגזל דעבד איסורא קנסוהו רבנן דגזל נמי הו"ל למידק דליכא סברא דאנתו גופייכו לא קפדיתו אהדדי. אבל הרשב"א בש"מ כתב דמדלא קאמר אלא מוכח דשנוייא קמא קאי דבגזל הוא משום דקנסוהו וטעמא משום דגזל לא הו"ל למידק דסבר השתא אתי נגזל ותבע ובשעה קלה לא משתלינא ולא דמי לפקדון ומלוה דלזמן מרובה הוא. וכן כתב הרשב"א בטעמא דפטור בלקח משום דלא הו"ל למידק. אכן דברי הרשב"א אינם מובנים דבשלמא בלקח שפיר כתב דכיון דסבר דהשתא תבע לא הו"ל למידק. אבל בגזל מה מהני דלא הו"ל למידק הא כל טעמא דהו"ל למידק הוא משום פשיעה ואין לך פשיעה יותר מגזלה. ונוכל לדמות זה לנותן דינר זהב לאשה ואמר לה של כסף הוא דהזיקתו משלמת של זהב דא"ל מאי הוי לך גביה דאזקתו וה"נ מאי הוי ליה דגזליה. ואיך שייך לומר דלא פשע דלא הוי ליה למידק. ''' והרמב"ן ''' בחידושיו מוכח דסובר דגדר הו"ל למידק הוא ג"כ כמו עבד איסורא ומחייבינן ליה משום קנס דכן כתב בד"ה ולענין פסקא וז"ל א"נ בשני כריכות אע"פ שלא בא לצי"ש חייב לשלם לכאו"א אפי' לר"נ דמכאן דעבד איסורא דמי הואיל והו"ל למידק וכו', וכן כתב בד"ה מי אמר רבה וז"ל ומיהו אי הו"ל למידק חייב דומיא דגזלתי אחד מכם דמחייב ר"ע עכ"ל ומוכח להדיא דהרמב"ן אינו סובר דבגזל לא הוי למידק אלא דהגמ' לא אמר בגזל דהו"ל למידק כיון דעיקר הגזילה פשיעה. והגמ' אשמעינן בתר הכי דהו"ל למידק נמי חייב כמו בגזל. ''' אבל ''' מדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' שאלה ופקדון הלכה ד' שכתב בטעמא דהו"ל למידק שהרי הוא פושע. ולא הזכיר שהוא משום קנס. וכאן כתב להדיא דקנס הוא שקנסוהו חכמים אבל מדין תורה אינו חייב לשלם מספק מוכח דהם שני דינים דבגזל אינו חייב מדינא ובפקדון חייב מדינא ולא כדעת הרמב"ן וצריך ביאור לפימש"כ דטעמו של הרשב"א אינו מבואר. ''' ונראה ''' לבאר החילוק בין פקדון לגזל באופן אחר. דמעיקר דינא שפיר פוטר את עצמו במניח גזלה ביניהם ומסתלק ולא מיבעי היכי דהגזלה בעין דאומר הרי שלך לפניך ומה לו בזה שהנגזל אינו יכול לקבל בשביל שאינו מבורר לב"ד מי הוא הנגזל. אלא אפי' היכי שמשלם דמים כיון שודאי לו שלא גזל אלא לאחד אינו חייב אלא להניח הדמים ומי שיתברר שהוא הנגזל יקח דאינו מחוייב מעיקר הדין לשלם שני תשלומים. וכמו שכתב הרמב"ן לתרץ גבי מי שהפקידו אצלו זה ק' וזה ר' אמאי לא אמרינן ביה משואיל"מ. וכתב בזה דכיון דמעיקר דינא אינו חייב אלא תשלום אחד לא שייך גדר שבועה דנימא בזה אינו יכול לישבע. ואף דהגוזל את חברו בישוב לא יחזור לו במדבר וה"נ הכא איזה השבה או תשלומין הוא כשהנגזל אינו יכול ליקח. יש לומר דלא דמי דהתם עיקר הממון אינו שמור אבל הכא שמור הוא אלא שאינו יכול ליקח בשביל חסרון בירור וימתין עד שיתברר או עד שיבוא אלי', וכל זה הוא בגזל אבל בפקדון כיון דפשע בזה ששכח ושאינו יכול המפקיד לקבל פקדונו פשיעה זו מחייבתו דשומר מחוייב לשמור שיגיע הפקדון ליד הבעלים דבגזלן ליכא דין שמירה ולא דין פשיעה ואינו מחוייב אלא בהשבה או בתשלומין וכיון דמניח לפניהם נמי מיקרי השבה ותשלומין פטור. אבל בשומר גם זהו בכלל שמירה שיוחזר ליד הבעלים וכשפשע מתחייב מקרא דעל כל דבר פשע בזה שאינו מחזיר לבעלים, ולכן צריך לשלם לכל או"א מדינא. וזהו שכתב הרמב"ם בטעמא דהו"ל למידק שהרי הוא פושע לומר דפשיעתו מחייבתו. ''' והנה ''' הרמב"ם כתב כאן דכל א' צריך לישבע שזה גזלן. וכן בה' שאלה ופקדון גבי שנים שהפקידו זה מנה וזה מאתים בשתי כריכות דצריך לשלם לכל א' מאתים, כתב ג"כ דישבע כ"א מהם שהפקיד מאתים, וכן כתב גבי הפקידו אצלו שני כלים שישבעו שניהם, אבל גבי מי שתבעוהו שנים זה אומר אני הוא בעל הפקדון וזה אומר אני הוא כתב ישלם לשניהם. וכן בשנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן כתב ישלם לשניהם ולא הזכיר שישבעו, איברא דבסי' ע"ו סעיף ב' במש"כ המחבר היו תובעין אותו כ"א אומר הלויתיך מנה וכו' צריך ליתן לכל אחד מנה כתב הש"ך אחר שישבע כל אחד, דכן כ' הטור בסי' ש' לענין פקדון, אבל מדברי הרמב"ם מוכח דיש חילוק בזה וצריכא טעמא. ''' ונראה ''' דדעת הרמב"ם הוא שאינם חייבים שבועה היכי שהוא צריך לשלם לשניהם, אלא כמו בחנוני על פנקסו שהבעה"ב הי' לו עסק עם החנוני ועם הפועלים. וגם הם ידעו עכ"פ גם מזה והי' להם שייכות זל"ז. וכן הוא בשנים שהפקידו אצל אחד בשני כריכות. דלדעת הרמב"ם שפיר מיירי שהפקידו זה בפני זה, דלהרמב"ם אינו פטור אלא בהפקידו בכרך אחד ממש, ולכן כיון שהפקידו שניהם כאחד רק שהוא פשע דהו"ל למידק. ולכן כשהוא צריך לשלם שני תשלומין צריכים הם לישבע כמו בחנוני על פנקסו. אבל כששנים תובעים אותו וכל אחד אומר אני הפקדתי אצלך דכיון שהוא פשע במה שאינו זוכר חייב לשלם. אבל אינם שייכים בהד"ת זל"ז. ולכן אין ללמוד דין זה מחנוני על פנקסו דצריכים לישבע כיון דכל אחד יש לו ד"ת מיוחדה, ואף דבלא זה שיודע שודאי הפקיד אחד לא הי' חייב דהא ברי ושמא קיי"ל דפטור. וא"כ כל עיקר החיוב הוא בשביל שיודע שבודאי הפקיד אצלו אחד וא"כ שייכים זל"ז. מ"מ יש לומר דנהי דהוא מתחייב בשביל זה שיודע שעכ"פ אחד הפקיד אצלו מ"מ שניהם מצד עצמם אינם שייכים להדדי, וכיון שכל אחד טוען ברי והוא אינו טוען טענה של פטור לכן חייב לכל או"א אבל אינם צריכים לישבע. ''' ומה ''' דהצריך הרמב"ם כאן שישבע כל אחד אף דאין שייכות זה לזה שהוא גזל מאחד ואינו יודע ממי גזל. זהו לא משום שני תשלומים אלא משום שעיקר החיוב הוא רק משום קנס שקנסוהו חכמים ולא מדינא, ובזה לא מצינו שחייבו חכמים בלא שבועת התובע. אבל בפקדון כיון דחייב מדינא אינם נשבעים אלא בשביל שמשלם שני תשלומים וזהו רק בשנים שהפקידו אצל אחד זה ק' וזה ר'. אבל בשנים שתבעו פקדון ליכא דררא דשני תשלומין וכנ"ל. ''' והנה ''' מה שהבאתי למעלה מדברי המחבר בחו"מ סי' ע"ו דשנים תובעים אותו בהלואה צריך לשלם לכל א' והוא בטור בשם בעל התרומות שער ל"ט וכתב שם בטעמא דבהלואה נמי הו"ל למידק כמו בפקדון והוא עפ"מ שכתבו הרמב"ן והרשב"א לחלק מפקדון למקח משום דבמקח הוא על שעה קלה. אבל בפקדון הוא לזמן והכי נמי בהלואה. אבל לפי"מ שבארתי בדעת הרמב"ם דמחלק בין גזל לפקדון דבגזל מדין תורה אינו חייב לשלם לכ"א ובפקדון חייב. דהוא משום דבהפקדון נתחייב בשמירה שיביא הפקדון ליד הבעלים וכשפשע חייב. א"כ לא צריך כלל לחלק מפקדון למקח אלא דבמקח אינו חייב יותר מבגזל דאמרינן דתשלומין בהנחה לפניהם הוי נמי תשלומין ואינו חייב יותר, וה"נ במקח ולפי"ז גם בהלואה הכי הוא דלא מצינו דין חיוב שמירה ופשיעה בהלואה, ולכן לשיטת הרמב"ם גם בהלואה יהי' כמו במקח דאינו צריך לשלם לכל אחד. והבעה"ת כתב כן לדעת הרמב"ן דסובר דהו"ל למידק הוא ג"כ כמו גדר עביד איסורא וחייב כמו בגזל. ולשיטתו גם בפקדון דהו"ל למידק אינו חייב אלא משום קנסא ולכן שפיר כתב דבהלואה נמי חייב וכנ"ל:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף