עריכת הדף "מפתח/נדה/נח/ב" (פסקה)

==בא"ד ואם היתה נשאלת הראשונה וכו'.==

''' וכדין שני שבילין, דחלוק אם באו בבת אחת לבאו בזאח"ז.''' ר"ש מקוואות פ"ב ה"ב. תוספות הרא"ש לעיל י"ד. ד"ה ולעת. חזון איש יו"ד סימן ל"ט ד"ה וא"כ. ועי' להלן.

'''דקדוק מהכא, דבבאו בזאח"ז תרווייהו טהורות, מו"מ בזה.''' ב"ח סימן ק"צ סקכ"ו. נקודות הכסף שם סקי"ז, [ויעויין שם דכן ס"ל לתוספות הרא"ש לעיל י"ד. ד"ה ולעת, וכן רבותנו הצרפתים, הו' ברשב"א לעיל י"ד: ד"ה ופירוש עד, וע"ע ברשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד י"ט:, ויתבאר להלן, אמנם עי' פרדס רימונים סימן ק"צ מקשה זהב סקי"ז ד"ה אמנם מה שנ"ל, עמ' קצ"ט, שהוכיח מהרשב"א שם דדעת חכמי הצרפתים, דאף בזאח"ז טמאות, ויעויין שם דהאחרונים טעו בדבריהם בתרתי, ולפי"ז אין מהראשונים מי שסובר דבזאח"ז טהורות, ועי' קנה בשם סימן ק"צ בירורי השיטות, וע"ע להלן נ"ט: ד"ה השאילה חלוקה לנכרית, משנת"ב]. ועי' ט"ז שם סקי"ז [יעויין שם לדחות ההוכחה]. ועי' לעיל.

'''יש חולקין וס"ל, דכשנתעסקו בב"א אין לחלק בין באו בב"א לבזאח"ז.''' דרישה שם סקי"ג. ט"ז שם [עיי"ש הטעם לזה, ויתב' להלן, אמנם עי' להלן בשם הדרישה באופ"א, אך הט"ז דחה דבריו]. וכ"מ ברשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד י"ט: ועי' להלן.'''

הטעם לזה משום דדוקא באיסור דרבנן כבחמץ או בטומאה מחלקי' בזה משא"כ בנדה דאו'.''' דרישה שם. וכ"מ בטור או"ח סימן תל"ח.'''

ילה"ק לשי' זו, מפסחים י. דבבזאח"ז מקילי', וכמו בשני שבילין אף דהוא לענין טומאה דאו', ומשום דאיכא חזקת היתר.''' ט"ז שם סקי"ז, וע"ע בדבריו בסק"ד. 

'''ילה"ק מכתובות כ"ז. לגבי עיר שכבושה כרכום, ויש שם מחבוא אחד, דכולן כשרות מספק בבאו בזאח"ז, ואף דאיסור אנוסה לכהן מדאו', מו"מ בזה, ואי יש לחלק דאיסור שבויה הקילו ביה רבנן, כדמצינו לענין כמה דברים.''' ט"ז שם, [יעויין שם להק' כן]. וכן בחזון איש יו"ד סימן ל"ט ד"ה וא"כ. אולם עי' נקודות הכסף שם, [לדחות וכנ"ל]. 

'''הוכחה כהשי' דבדאו' נמי יש לחלק בין ב"א לבזאח"ז, מתוס' לעיל ב. ד"ה מעל"ע.''' סד"ט שם סקמ"ז ד"ה מיהו.

'''עוד ילה"ק להדרישה, דה"נ כתם מדרבנן, ויש לחלק בין ב"א לבזאח"ז.''' ט"ז שם.

'''הטעם לחלק בין שתי נשים לב' שבילין [להט"ז], דבכתמים היה הגזירה לטמאות דם שאין ידוע אם הוא הימנה, וטיהרו כשיש לתלות, אמנם בתלייה מסופקת הדר דינה ליטמא, משא"כ בב' שבילין דכל שיש לו חזקה, טהור.''' ט"ז שם. וכן ביארו בדבריו, במחצית השקל שם, ובטורי כסף, ובלחו"ש שם סק"ל ד"ה ולפע"ד, ובערוה"ש שם סע"ו.

יל"פ ד' הט"ז בב' אופנים, א' דבשבילין כ"א הוא בספק בפנ"ע, ואין שינוי בספק מחמת מה שחבירו הלך שם, וכ"א אית לי' חזקת כשרות, משא"כ באשה דאם היתה לבדה הו"ל תלייה טובה דהדם קאתי מהציפור, וכשיש שם אחרת שוב ל"ה תלייה טובה, ב'''' דבשבילין מעיקר הדין בב"א נמי טהורין ורבנן החמירו שלא יראה כסותרין זא"ז [כמבואר בתוס' לקמן ס. ד"ה באנו], משא"כ בספק כתם דאם הוא ספק השקול אין תולין להקל, כמבואר לקמן לגבי ספק עברה.''' חוו"ד שם סקי"ד, [יעויין שם ב' הדרכים]. ועי' ערוה"ש שם סע"ו. וע"ע ערוה"ש סימן ק"צ סנ"ג.

'''ילה"ק להפי' הראשון, מכתובות כ"ז. לגבי עיר שכבשוה כרכום [עי' לעיל].''' חוו"ד שם. ועי' ערוה"ש שם סע"ו. ועי' חזון איש יו"ד סימן ל"ט ד"ה וא"כ, [יעויין שם דמשום קו' זו, הוכיח דלא כהט"ז]. 

'''טעם נוסף [לחילוק בין שבילין לנשים], דבשנים יש לחוש בכ"א דחצי הדם מהציפור וחצי ממקורה וטמאה, משא"כ בשבילין, מו"מ בזה.''' דרישה שם. ועי' ט"ז שם להק' ע"ז. ועי' לחו"ש שם סק"ל ד"ה ושתיהן, ליישב. ועי' שו"ת דברי יציב יו"ד סימן פ"ה. ועי' מה שצויין בט"ז שם.

'''י"מ ד' הט"ז, דבב' שבילין דשורש הספק הוא בטומאה וכ"א בחזקת טהרה, משא"כ הכא דהספק הוא בתלייה, והן בחזקת בעלות כתם.''' ערוה"ש שם סקע"ו. וע"ע שו"ע יו"ד סימן ק"צ סכ"ב. וע"ע ערוה"ש סימן ק"צ סנ"ג.

'''הוכחה [דחלוק נשים משבילין], מהרשב"א [בתוה"ב ב"ז ש"ד י"ט:] דג' נשים שלבשו חלוק אחד, ונמצא בו כתם כולן טמאות, ואף בבאו בזאח"ז, מו"מ בזה.''' ט"ז שם סקל"ו. ועי' נקוה"כ שם סקי"ז [יעויין שם ליישב דהרשב"א אזיל לשיטתו, לעיל י"ד: ד"ה ופירוש עד, ושם פליגי עליה, רבותינו הצרפתים, וכן בתוספות הרא"ש לעיל י"ד. ד"ה ולעת, והב"ח והש"ך ס"ל כרבותינו הצרפתים]. ועי' כרתי שם סקי"ג [יעויין שם דיש לחלק דבג' נשים דלעולם הוי כבאו בב"א דכ"א תלויה בחבירתה, משא"כ הכא דיכולה לתלות בציפור, עיי"ש]. וכעי"ז בסד"ט שם סקמ"ז ד"ה ומיהו. ובחזון איש יו"ד סימן ל"ט ד"ה וא"כ. וע"ע שו"ת בית שערים יו"ד סימן רס"ד.

'''אי מה דאמרי' לקמן נ"ט: גבי ג' נשים שלבשו חלוק א' ונמצא בו כתם דכולן טמאות, הוא בב"א, אבל בבאו בזאח"ז, זה תלוי בפלוגתת האחרונים הנ"ל.''' כ"מ בט"ז שם דתלי'. וכן בנקוה"כ שם. ועי' רשב"א לעיל בשם רבותינו הצרפתים. ובתוספות הרא"ש שם. אולם עי' כרתי שם סקי"ג [יעויין שם דיש לחלק בין ג' נשים להכא, והו' לעיל]. וכעי"ז בסד"ט שם סקמ"ז ד"ה ומיהו. ועי' חזון איש שם. ועי' שו"ת בית שערים שם.

'''הטעם דבג' נשים כולן טמאות, ומ"ש מבדקה בעד שאינו בדוק, דתלי' להקל.''' רשב"א לעיל י"ד. שם. וע"ע בתוה"ב שם. ותוספות הרא"ש לעיל שם.

'''עוד מו"מ בד' רבותינו הצרפתים [הנ"ל].''' כרתי שם. נקוה"כ שם. ט"ז שם.

'''מו"מ בפלוגתת הראשונים, לגבי נפל איסור לא' מב' קדירות דהיתר, דבב' אנשים אין הקדירות מצטרפות לבטלו, ונחלקו לגבי באו בזאח"ז, דלהרשב"א [תוה"ב ב"ז ש"ד] אין תולין להקל דאחת ודאי אסורה, וברמב"ן ועוד ראשונים פליגי, [כ"כ הש"ך סימן קי"א סקי"ט].''' ש"ך שם, ועיי"ש נקודות הכסף. וע"ע סד"ט סימן ק"צ סקמ"ז. 

'''עוד ביאור ומו"מ בשי' הט"ז.''' שו"ת בית שערים שם. ועי' חזון איש שם.

'''עוד מו"מ בכל זה, עי' משנ"ת לקמן נ"ט: בד"ה השאילה חלוקה לנכרית.'''