עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/תמורה/ג" (פסקה)

==משנה ה==
{{עוגןמ|לג}} '''הרי אלו כבכור וכמעשר.''' לא שיקרבו, דהרי מעטינהו קרא שלא יקרבו {{ממר|כבכורות [[תפארת ישראל - יכין/בכורות/ט#סג|פ"ט סימן ס"ג]]}}. רק ר"ל שירעו עד שיסתאבו, וישחטו כבכור ומעשר שנפל בהם מום, שאין נמכרין באטלס כשנשחטו במומן:


{{עוגןמ|לד}} '''ויאכלו במומם לבעלים.''' בכור לכהן ומעשר לבעלים:


{{עוגןמ|לה}} '''מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים.''' כשהוממו אלו ואלו:


{{עוגןמ|לו}} '''שכל הקדשים.''' כשהוממו:


{{עוגןמ|לז}} '''נמכרים באטליס.''' הוא השוק שמוכרים שם בהמות חיים וגם בשר:


{{עוגןמ|לח}} '''ונשקלין בליטרא.''' דעי"ז ימכרו ביוקר טפי, ויהי הרווחה להקדש, להביא קרבן מובחר שצריך להביא בדמים שיקבל:


{{עוגןמ|לט}} '''חוץ מן הבכור ומן המעשר.''' דכשיוממו א"צ להביא בדמי מכירתן קרבן אחר, א"כ כשימכרם באטלס ובליטרא יהיה הרווחה רק להדיוט, ומשום הרווחתו לא מזלזלינן בהקדש למכרן בפרהסיא כחולין. [ואע"ג דאמרינן {{ממ|[[בבלי/תמורה/ה/ב|תמורה דף ה:]]}} דבבכור נאמר לא יפדה, דהיינו כשיומם אינו יכול לפדותו להתיר בו גיזה ועבודה. משא"כ בשאר קדשים. אבל רשאי הכהן למכרו שיאכלו הקונה בתורת קדושת בכור. אבל במעשר נאמר לא יגאל. וגאולה היינו מכירה (בג"ש מחרס) ור"ל שאינו רשאי למכרו כלל. וא"כ היכי קאמר הכא דאין המעשר נמכר באטלס ובליטרא, הרי בל"ז אינו רשאי למכרו כלל. י"ל דדוקא תם אסור למכרו מדאורייתא, אבל בעל מום רק מדרבנן אסור למוכרו, משום גזירה אטו תם, ומשו"ה היכא דאיכא פסידא דיתמי, שאינן יכולין לאכלו כולו. מותר למכרו {{ממר|כמבואר בבכורות [[בבלי/בכורות/לא/ב|דף ל"א ב']]}}. וקאמר הכא, דרק משום הפסדן התירו, אבל משום הרווחתן לא מזלזלינן בהקדש]:


{{עוגןמ|מ}} '''ויש להן פדיון.''' דכשיוממו פודם בשוויין ומוסיף חומש, או מכרן לאחר, ובדמי הפדייה או המכירה מביא קרבן אחר כמותו:


{{עוגןמ|מא}} '''חוץ מן הבכור ומן המעשר.''' דשניהן כשיוממו אינן נפדין להתירן בגיזה ועבודה, וגם אין המעות שיקבל נתפס בקדושה, מדא"צ להביא תחתיהן קרבן אחר כמותן. רק כשיוממו יאכלו הן עצמן במומן לבעלים:


{{עוגןמ|מב}} '''חוץ מן הבכור ומן המעשר.''' שאין מביאין אותן לכתחלה מח"ל:


{{עוגןמ|מג}} '''ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים.''' דבשר הבכור שייך לכהן, והמעשר לבעלים:


{{עוגןמ|מד}} '''שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן.''' ר"ל יש להן תקנה בח"ל, שירעו עד שיסתאבו ויאכלו שם:


{{עוגןמ|מה}} '''הרי אלו בקדושתן.''' דאף כשיוממו צריך לפדותן להעלות דמיהן להקריב הקרבן בעדן. ומדנשאר בהן קדושה גם כשיוממו, להכי כשהן תמימים יעלה הן עצמן להקריבן. ואנן קיי"ל כר"ע [סוף פרק בתרא דחלה] דבכור ומעשר שעלו תמימים מח"ל, אפילו בדיעבר לא יקרבו {{ממ|רמב"ם [[רמב"ם/בכורות/א#ה|פ"א מבכורות ה"ה]]}}.

[אב"י ותמוהים דברי רתוי"ט [[תוספות יום טוב/בכורות/ט|רפ"ט דבכורות]] שכתב דרמב"ם לא ס"ל כר"ע, ע"ש]:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}