עריכת הדף "תוספות יום טוב/נדה/ה" (פסקה)

== ה ==

'''שבא על יבמתו.''' אבל נשואין לית ליה. כדתנן במ"ח פ"י דיבמות: 

'''[*בן ט' שנים ויום אחד.''' נראה שהוא ג"כ הל"מ כמ"ש בשם הרמב"ם במתניתין דלעיל על בת ג' ויום אחד]: 

'''קנאה.''' לשון הר"ב וזכה בנכסי אחיו וכו'. וכן לשון רש"י. ונראה דלענין ירושתה. וכ"ש ליטמא לה לא קנאה. מדלא פי' כדלעיל. וטעמא רבא איכא. דלא עשאו ביאתו אלא כמאמר בגדול. כדתנן התם ביבמות [דף קיב]. ובפ"ה מה' יבום [הלכה יח] כתב המגיד בשם הרמב"ן. וז"ל מדאורייתא קנה אותה לכל דבר של יבום. אבל אינה כא"א להתחייב עליה כו'. אבל מדבריהם עשו אותה כמאמר לגמרי{{הערה|בשיעורי רבי שמואל {{ממ|יבמות לב. אות רמו}} תמה על דברי רבנו דברש"י {{ממ|[[רש"י/קידושין/יט/א#דמדאורייתא|קידושין יט ע"א]] ד"ה דמדאורייתא}} כתב להדיא דבן ט' שבא על יבמתו קנאה ליורשה כדתנן בן ט' שנים שבא על יבמתו קנאה, ומפורש להדיא ברש"י דלא שוויוה רבנן לביאת בן ט' כמאמר אלא לענין להצריכה חליצה ולא לשאר מילי. ובעצם תירוץ רבנו הוסיף הגר"ש להקשות, דאי נימא דמה שעשו ביאת בן ט' כמאמר הוא גם לשאר מילי ולא רק לענין להצריכה יבום או חליצה, אם כן אמאי לא נימא הכי גם לענין לזכות בנכסי אחיו. והניח בקושיא.}}. והא דקני לה מדין תורה. טעמא דמלתא כדקתני עלה בתוספתא דיבמות. זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה. א"צ דעת ביאתו ביאה. וכן בירוש'. ע"כ. ולדבריו נראה דאף יורשה ומטמא לה. ואולי דרש"י [*והר"ב] נמי סמכו על מה שפי' במתני' דלעיל. דה"ה הכא: 

'''ופוסל.''' לשון הר"ב כגון עובד כוכבים ועבד וכו'. אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן. ליכא למימר דפסיל מן התרומה. דאי משום ביאת זנות. לא פסלה זנות דכשר מן התרומה. ואי משום קדושין למהוי בת כהן לישראל. לאו קדושין נינהו. דקטן דקידש אין קדושיו קדושין. רש"י. ומ"ש הר"ב פסלה מתרומת אביה. עיין מ"ש בזה לעיל: 

'''ופוסל את הבהמה.''' לשון הר"ב אם רבעה ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים אבל סקילה לא. דמודה בקנס פטור. רש"י. ועיין רפ"ח דזבחים ורפ"ו דתמורה: 

'''[*מומתים על ידו.''' עיין במשנה דלעיל [מ"ש] בס"ד]: