עריכת הדף "
שו"ת בית הלוי/א/כ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == והנראה דס"ל להרמב"ם דודאי זהו כלל גדול דכל היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן בלאוי יתירא ע"כ אין לנו לומר דהפסוק בא להוסיף איסור עשה בישראל כל זמן שנוכל לפרשו דקאי על לגופיה ומ"מ שפיר פריך הגמרא בפסחים דמהך דלנכרי תשיך לא ידעינן איסור מתנה דס"ל דאיצטריך לגופי' להתיר ליקח ריבית מעו"ג ולא בא לאסור הלואה בלא ריבית ועיין בב"מ דף ע' דקאמר רבא לנכרי תשיך מאי לאו תשוך פי' שתקבל ממנו ריבית ודחי לא תשיך פי' שתתן לו ריבית ופריך וכי לא סגי בלא"ה וכתבו התוס' שם אבל אי תשוך ניחא דלא סגי בלא"ה דאסור להלותו בלא ריבית אבל רש"י כתב שם דאי תשוך ניחא דבא הכתוב להתיר ליקח מאתו ריבית אבל אי תשיך הא לא צריך קרא להתיר וכתב בשיטה מקובצת שם בשם הרשב"א להסביר דעת רש"י דאי תשוך צריך הפסוק להתיר ליקח ממנו אע"ג דאסור לגזול ממנו למאן דס"ל גזילו אסור או שצריך להתיר כמו שצריך להתיר אונאה וא"כ נאמר דגם הרמב"ם ס"ל כרש"י דגם לפי המסקנא דמסיק בב"מ דהוי תשוך מ"מ אינו מוכרח דבא לאסור בלא ריבית כיון די"ל דבא להתיר ליקח ממנו ריבית ואיצטריך לגופיה דאע"ג דכתיב ולאחיך לא תשיך ומשמע הא לנכרי שרי מ"מ הרי הפסוק דולאחיך לא תשיך לכ"ע קאי אזהרה על לוה שאסור ליתן ריבית לישראל וליכא למידק מיני' רק דלעו"ג מותר ליתן ריבית ואכתי הא לא ידעינן דכמו כן מותר ליקח ממנו ושפיר איצטריך הך לנכרי תשיך דפירושו תשוך דשרי ליקח ממנו ומש"ה אין לנו לדרוש מפסוק זה לאסור בלא ריבית כיון דהפסוק אינו מיותר ואיצטריך לגופי' להתיר רק ס"ל להרמב"ם דזה תלוי בפלוגתא דגזל העו"ג הקדמונים אם היה מותר או אסור דרק למ"ד גזילו אסור הוא דצריך קרא להתיר ליקח ממנו ריבית אבל להך מ"ד דס"ל דגזילו היה שרי אז ס"ל להרמב"ם דאם כן הא כ"ש דשרי ליקח ממנו ריבית ואע"ג דבב"מ דף ס"א עבדינן צריכותא לגזל וריבית ואי הוי כתיב דריבית אסור בישראל לא היינו יודעין איסור גזל דהוי ס"ד דריבית שאני דאפי' ללוה אסור ומש"ה צריך לכתוב איסור גזל וא"כ הא גם להיפוך ליכא למידק מהא דהיה מותר גזל עו"ג דכמו כן מותר ליקח ממנו ריבית זה אינו דהרי החומר דיש בריבית מבגזל הוא משום דגם ללוה אסור והרי מהפסוק דולאחיך לא תשיך דהוי אזהרה על לוה הא ידעינן דעל הלוה ליכא איסורא בעו"ג ומותר ליתן לו ריבית והפסוק דלנכרי תשיך לא איצטריך רק להתיר ליקח ממנו וא"כ לגבי עו"ג הוי שפיר ריבית ק"ו מגזילו דשרי כיון דבעו"ג ליכא איסורא ללוה ולהך מ"ד ע"כ צריך לפרש דהך לנכרי תשיך הוי מ"ע דבלא ריבית אסור וא"כ הא ניחא הכל דהסוגי' דפסחים אזל כמ"ד גזילו אסור וגם בלא"ה נראה דר' אבהו ס"ל כן דבב"ק דף ל"ז דתנן שור של ישראל שנגח שור של עו"ג פטור ומפרש ר' אבהו הטעם דכתיב עמד וימודד ארץ וכתבו שם התוס' דזה הוי כמ"ד גזילו אסור ורק בכה"ג דהזיקו פטור משום הך קרא אבל אי הוי ס"ל גזילו שרי לא הוי צריך הך קרא יעו"ש ומש"ה פריך הגמרא בפסחים שפיר לר"א דלר' יהודה מנ"ל איסור הנאה דהך דנבילה הא איצטריך לדברים ככתבן דמהא דלנכרי תשיך ליכא למידק איסור מתנה דהא לר"א הוי הפי' רשות דבא להתיר ליקח ממנו ריבית ולא לאסור בלא ריבית אבל בחולין רב אשי קאמר לה שם דהכי איתא שם אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור שנאמר לא תאכלו כל תועבה אין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר"א דאר"א כל מקום שנאמר לא תאכל כו' עד שיפרוט לך כדרך שפרט בנבילה לגר בנתינה ולעו"ג במכירה דרב אשי מדקדק הא דר"א גם אליבא דר"י דרב אשי לשיטתו דקאמר בב"ק דף קי"ד אי דמצרי אייתינהו ועיין בתוס' ב"מ דף מ"ח ד"ה נתנה לסיטון וכיון דס"ל דגזילו היה שרי וע"כ הך לנכרי תשיך הוי מ"ע א"כ גם לר"י דס"ל דברים ככתבן מיותר הפסוק דנבילה לכדר"א. וא"כ הא מיושב לנו פסקיו של הרמב"ם דאיהו היה לו כגירסא דידן בחולין דרב אשי קאמר הא דר"א גם אליבא דר' יהודה והרמב"ם סובר דגזילו היה שרי מה"ת אי לאו היכא דאיכא ח"ה ובלא"ה הבינו כמה מהמחברים בדעתו דס"ל כן דגזילו היה שרי וא"כ בריבית דליכא ח"ה דהרי מדעתו קיהיב לי' לא איצטריך קרא להתיר דהוי ק"ו מגזל וע"כ בא לאסור הלואה בלא ריבית ומש"ה פוסק דלנכרי תשיך הוי מ"ע ואייתר לדידי' הך דנבילה לכדר"א ואין שום סתירה בדבריו דפוסק כמימרא דר"א בחולין לפי גירסא דידן דקאמר הא דר' אבהו גם אליבא דר"י ולפי זה נתחדש לנו דר' ישמעאל דקאמר בב"ק דף קי"ג דבאין עליו בעקיפין ור"ע קאמר דאין באין בעקיפין ועיין בבכורות דף י"ג ע"ב דקאמר הניחא למ"ד גזילו אסור ופרש"י דקאי על הך פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע והתוס' דחו זה דבב"ק לא איירי רק בהפקעת הלואתו אבל גזל לכ"ע אסור ורש"י ס"ל דלר' ישמעאל אין חילוק בין גזל להפקעת הלואתו ועיין בב"מ דף פ"ז דג"כ נחלקו רש"י ותוס' בזה ומה שיש לדבר בדברי רש"י ולהביא ראיה לדבריו לא יכולתי לכתבו כאן ועכ"פ לשיטת רש"י הא מוכרח דר' ישמעאל ס"ל כר' אבהו לפי הנתבאר לעיל ועיין מש"כ לקמן בסי' אות כ"ז: ואגב אכתוב מה דצ"ע דברי התוס' בע"א דף כ' בד"ה רי"א דברים ככתבן תימא לר' יהודה למה לי לא תחנם לאסור מתנת חנם תיפוק ליה מהכא ותי' דהוי ל"ת ועשה א"נ איכא למימר דהך דהכא איצטריך לגלות על נתינה דגר שהיא מתנה ממש ולא נתינה בדמים ולא הבנתי דאכתי לא לכתוב גם הך תתננה לגר כלל ואי דבא להתיר הנאה בנבלה וכדר"א א"כ הא יכולין ללמוד מיני' הא דר"א דבכל מקום שנאמר לא תאכל הוי גם הנאה בכלל ובפסחים דף כ"א הא מבואר דלר"י דאמר דברים ככתבן ליכא למידק מנבלה הא דר' אבהו ואין לומר דגם אי לאו תתננה ג"כ הוי ס"ד דאסור ליתן לגר מתנה וכמש"כ התוס' בד"ה להקדים כי היכי דיפרוש גם מאיסור נבלה ומש"ה צריך לכתוב תתננה וכי היכי דלא נטעי דתתננה הוי ג"כ בדמים כתיב או מכור דזה אינו דא"כ היאך מדקדק ר"א דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל מדאיצטריך היתר בנבלה דלמא גם לר"מ צריך הפסוק להתיר נתינה דגר וצריך לכתוב תתננה וממילא כתיב או מכור כמש"כ התוס' ולכאורה נראה דהך אי נמי שכתבו התוס' אזל בשיטת רש"י דפסחים דס"ל דלר' יהודה דאמר דברים ככתבן אסור לגר במכירה וצריך נתינה דוקא ומש"ה מוכרח לכתוב תתננה וכי היכי דלא נטעי דהך תתננה הוי בכל אופני הנתינות הן במתנה והן במכר ומש"ה כתיב או מכור וידעינן דתתננה הוי רק נתינה ומש"ה לר"י ליכא למידק הא דר"א אבל לר"מ דאמר א' גר וא' עו"ג בין במכירה בין בנתינה מדייק ר"א שפיר דליכא למימר דתתננה צריך למכתב דבלא"ה הוי ס"ד דאסור ליתן מתנה לגר כדי שישוב דז"א דעד כאן לא כתבו התוס' בסמוך רק אי הוי כתיב רק או מכור ושפיר הוי ס"ד דבא למעט נתינה דגר אבל אי לא הוי כתיב כלל לא היינו אומרים כן אמנם עיקר הדבר הוא דוחק לומר כן דהא התוס' בסמוך שהקשו דלר"י דס"ל דלהקדים נתינה דגר למכירה דעו"ג לא צריך קרא דסברא הוא והקשו התוס' דא"כ לכתוב רק או מכור לחודא וידעינן נתינה דגר בק"ו וע"כ ס"ל להתוס' דלר"י מותר בגר גם מכירה וכמו שכתבנו למעלה דבלא"ה לא הוי מקשי מידי דצריך לכתוב תתננה למעט מכירה גם קשה טובא מה דהקשינו לעיל אות ט' דכיון דגם ר' יהודה ס"ל הך לא תחנם א"כ מאי פריך בגמרא על ר"י אמאי לא קאמר כר"מ וע"כ הנראה לומר דודאי גם התוס' מודה דס"ל להגמרא דר"י לא סבר הך דרשה דלא תחנם דמדאמר דברים ככתבן משמע ליה להגמרא דרק מהך קרא הוא דנפק ליה איסור נתינה לעו"ג וקושית התוס' לא הוי לר"י כלל רק על אידך תנא דברייתא דאית ליה הך לא תחנם ולדידיה הא ודאי מוכרח לפרש הך או מכור לנכרי דברים ככתבן דוקא ולדידיה הא קשה דלמה לי הך או מכור ואי דס"ל כר"א ואצטריך כי היכי דנדע דבכל מקום הוי גם הנאה בכלל לכתוב רק לגר אשר בשעריך תתננה לחודא ועל זה תי' דהוי ס"ד דהך תתננה הוי בדמים ובא לאסור מתנה בחנם לגר כדי שישוב ומש"ה כתב או מכור והא שכ' התוס' תימא לר' יהודה למה לי כו' צ"ל תימא לר"י והוא ר"י בעל התוס': <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף