עריכת הדף "רלב"ג/בראשית/א" (פסקה)

== כ ==

'''ויאמר אלהים ישרצו המים''' 

'''ראוי''' שנציע בכאן מה שכבר התבאר בספר ב"ח מדרגות הב"ח והו' שהחי היותר חסר מהב"ח המולידי' מינם הוא המימיי ואחריו המעופף ואחריו החי הולך בלתי מדבר והאדם הוא הב"ח השלם בתכלית מה שאפשר ויורה על זה במה שנזכר שם. כי החי המימיי עושה ביצה בלתי שלמה והחי המעופף עוש' ביצה שלימה והחי ההולך מוליד ב"ח ובזאת ההדרגה נזכרת בכאן בריאתם רוצה לומ' שכבר נזכר' תחלה בריא' המימיי ואחריה בריאת החי המעופף ואחריה בריאת החי ההולך הבלתי מדבר ואחריה בריאת החי המדבר ולהיות מדרגת העופף ממוצעת בין מדרגת המימיי והארציי' אמרו רבותינו ז"ל על העופות שנבראו מן הרקק אשר הוא מים וארץ מעורבי' והנה לרוחק בריאת האד' מבריאת שאר הב"ח היה ראוי שיפריד לבריאתו יום אחד. ואמנם זכר עמה בריאת ב"ח ההולך להיותה במדרגת ההיולי הקרוב לו ולהיות הולדת החי המימיי והמעופף חסרה נצטרכו לברכת פריה ורביה רוצה לומ' שהם צריכין להשגחה אלהית נוספת בהולידם כדי שתשלם ההויה ויתקיים מינם יותר מהב"ח ההולך כי הוא עושה ב"ח בגופו וזאת ההשגחה היא שנתן להם השם ית' כלי תשלם בו הולדתם החסרה ולזה נתברכו הדגי' והעופות בשיפרו וירבו ולא נתברך הב"ח ההולך. ולזאת הסבה לא היה צריך האדם שיתברך שיפרח וירבה כי כבר נתן לו השם יעלה בבריאתו כח שלם להולדה, ולזה הסכימו רבותינו ז"ל שמה שנאמר בכאן לאדם ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ הוא מצות עשה. ובכאן עוד סבה אחרת תחוייב שיהיה זה המאמ' מצוה לא נתינת טבע על ההולד' והוא שזה הפועל רוצה לומר חבור הזכר והנקבה הוא באדם מהבחירה כי באדם כח אל שיעשה זה הפועל ואל שלא יעשהו ואפשר לו גם כן שיעשהו בזולת עשיית פרי כשיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל על אונן כמה שספרה עליו התורה. והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה. מה שאין כן בשאר הבעל חי והכרעת השם יתברך אחד משני חלקי האפשר אשר תפול בהם הבחירה אל שתהיה אליו הבחירה הוא בהכרח מצוה לא טבע ובהיות העניין כן הנה יהיה בלי ספק זה המאמר מצוה. ואולם נזכרה בכאן לפי שהיא הולכת מדרגת השלמה מהבריאה האנושית כי בזה יתקיים המין האנושי ולפי שהו' זכר בכאן בריאת שאר הדברים הנולדי' ממינם והסבות העוזרו' להם לקיום מינם כדי שימשך המציאות זכר גם כן זאת המצוה עם זכירת בריאת השם האדם. וראוי שתדע שזאת המצוה נתנה פעמים כמו שהשרישו ז"ל זה בפרק גיד הנשה ואמנם היה זה כן לפי שהתורה בכללה תמצאה מיוחסת למשה רבינו עליו השלום וזה נכפל הרבה בתורה ובדברי הנביאים. אמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. זכרו תורת משה עבדי. עם שכבר נתייחד משה ע"ה בזאת המדרג' מהנבואה מבין שאר הנביאי' ולזה יחוייב שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה רבי' ע"ה עד שכבר תמצא שמצות מילה שצוה בה אברהם הושב הצווי בה בתורה אמ' וביום השמיני ימול בשר ערלתו וראוי זה להיו' כן לפי שהתור' בכללה היא נימוס אחד יכון בו אל תכלית אחד במספר והוא ההצלחה האנושית והפועל האחד כמה שהוא אחד במספר ראוי שתהיה הגעתו בעצמות מאחד במספר וגם כן הנה הנבואה האחת במה שהיא אחת תמצאה תמיד מגעת לנביא אחד ואם הגיע לשנים הגיע בכללה לאח' ואח' מהם כמו שתרא' מנבואת ישעיה וירמיה במה שנתנבאו יחד על דבר אחד. ואולם החסרון המגיע בנבואה הוא שכבר יקרה שלא יודע פירושה לו כמו העניין בנבואת דניאל אבל עכ"פ יגיע אליו כל הנבואה לא חלק זולת חלק ובהיות הענין כן הוא מבואר שכלל התורה ראוי שיהיה נתן ע"י משה. ואם נתן ממנה חלק לזולתו שיושב הצווי בו במה שנתן לו מהתורה וגם כן הנה תמצא שמה שהתאמת לישראל כמעמד הר סיני הוא נבואת משה רבינו וקבלו עליה' לעשו' כל מה שהגיע לו בנבואה ואלו היה קצת התורה נתון ע"י זולתו מהקודמים הנה לא יהיה זה ממה שהתאמת ענינו לישראל ולא ממה שקבלוהו עליהם ואם אמרנו שכבר הגיע למשה בנבוא' שזה החלק נתן לזולתו בנבואה שלמה ויאמינו בו ישראל מזה הצד כמה אני תמה למה קיצר הש"י משיתנהו למשה עצמו והצריכו להתחבר לנבואתו בנבואת זולתו עם היות נבואת זולתו מגעת לו בנבואתו זה ממה שלא יתכן ולזה מי שיראה שהתורה כולה נתנה למשה ומה שנתן ממנה לזולתו כמו המילה שצוה בה אברהם לא נתן על שיהיה החלק מהתורה אבל נתן לתכלית מיוחד והוא שיהיה לאות ברית בינו ובין השם יתברך ולהישיר אל שיהיה ממנו זרע מוכן אל השלמות ולקבל זאת התורה האלהית כמו שיתבאר במקומו בג"ה וגם כן אלו נתנה התורה חלקים חלקים על שם שהם חלקי' מהתורה מזולת שתהיה בכללה מנעת על ידי אחד הינו באחד משני דברים אם שנאמ' שמה שכיון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד בעת נתיבתו הוא תכלית אחר זולת התכלית המגיע בעצמות מהתורה ויהיה אם כן הגעת זה התכלית האמתי מהתורה בדרך המקרה וזה מגונה או נאמר שכבר כוון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד זה התכלית והוא ההצלחה האנושית ויהיה אם כן חסר למה שהגיע מזה הנימס כפעם בפעם כי הוא נתן לתכלית אי אפשר שיגיע ממנו אם לא כשיתחבר נימוס זולתו וזה ג"כ מגונה כי לא תבא הנבואה בזה האופן מהחסרון כמו שקדם ובהיות העניין כן הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה וזה מבואר שזה המאמר והוא מה שנאמר בבריאת האדם פרו ורבו ומלאו את הארץ נצטוינו בסיני ואז היה העולם מלא:

'''באור דברי הפרשה''' 

'''אמר''' השם יתברך שישרצו המים שרץ נפש חיה ושיתהוה עוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים וכן היה. רוצה לומר שכבר ברא ה' בזה האופן כל מיני הדגים המולידים מינם הנמצאים במים וכל מיני העוף המולידים מינם וידע השם ית' ממה שהמציאו מזה הוא טוב מאד לתכלית אשר אשר בעבורו נמצא ונברא וכבר בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר בבריאתם עד שמה שנשיגהו מן הטוב והחנינה אשר המציא בבריאתם ואם הוא רב מאד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית אצל זכרון תועלת אברי הב"ח הנה הוא מעט מזער בהיקש אל מה שיש מן הטוב ומן החנינה בבריאתם. ולפי שהכח שנתן להם ביצירתם על ההולד' הוא כח חסר ברכם השם יתברך כשיפרו וירבו וימלאו הדגים את הארץ בימים והעוף יפרה וירבה בארץ וזאת הברכה היתה שנתן להם כטבע כחות עוזרי' להשלים תולדותיהם החסרה כמו שקדם. וכבר נתיחסה זאת הבריאה ליום החמישי: