עריכת הדף "עבודת המלך/דעות/ז" (פסקה)

== ה ==

'''אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו.''' עי' כ"מ שתמה דלמה פסק רבנו כאביי נגד רבא והוא נגד הכלל וביותר דרבא כר' יוסי ס"ל ועי' ביראים סי' מ"א ובחדש סי' קצ"א כתב להדיא וקי"ל כר' יוסי וכו' דהכי קי"ל דהא קם ליה רבא כוותיה והרבה ישובים נאמרו בזה וגדולי האחרונים תפסו דרבנו קאי בשיטת התוס' שם דס"ל דפלוגתת אביי ורבא וכן הא דר"י באבק לה"ר הוא, במלתא דמשתמע לתרי אפי וכל שהוא אמרו בפניו ניכר מזה דלא לשם לה"ר אמרו אבל בלה"ר גמורה כ"ש דהוי חוצפה, והפר"ח הביא ראיה דבפניו כ"ש דאסור מן הספרי שהבאנו לעיל ומה מרים שלא דברה בגנותו לפניו כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה וכן העתיק הרב חפץ חיים כלל ג' דברי רבנו וקשה לומר כן בשיטת רבנו, שהרי לפי שיטת הראשונים אלה גם דינא דמתאמרה באפי תלתא הוא באבק לה"ר ורבנו הרי לא ס"ל כן וכמו שיבואר, אבל אין אנו צריכים לזה ודברי רבנו מתפרשים אל נכון ע"פ מ"ש הרבינו גרשום מאור הגולה ז"ל שם מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי, כלומר כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא צרכתי לחזור לאחורי ולראות שלא יהא שם בעל הדבר, שאפילו אם יהיה שם לא היה חושש, שאינו משקר ואינו אמרו בלה"ר, ע"כ, והדברים מבוארים יותר בשטמ"ק לב"ב ל"ט פי' לא האשמתי אדם שלא בפניו אלא א"כ ידעתי בעצמי שאפילו היה כאן הייתי אומר בפניו ולא הייתי בוש בפניו ולא הייתי מחניף לו וגם הייתי נזהר שיהיה דבר ברור אצלי ולא הייתי מאשים אדם מספק ועל ענין זה אני אומר כל מלתא דמתאמרה באפי מרה לית בה משום לישנא בישא ועי"ש דמתחלה היה סבור דרבא אמרה בדברי גדופין למלתיה ולכן תמה דכ"ש דאיכא חוצפה ולישנא בישא וא"ל רבא כי האי ס"ל כלומר כענין דברי ר' יוסי דברי אמורים, וא"כ מבואר להדיא דגם רבא הכי ס"ל דבאפי מרה מכ"ש דאסור מדאורייתא וכדברי הספרי שהבאנו, וכן הוא דברי רבינו גרשום מאור הגולה וככה המה דברי רבנו ופשוט.

''' ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.''' הנה בדברי רבנו האריכו מאד, דבאמת בהך דינא דכל דמתאמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא נחלקו בו רבותינו הראשונים ז"ל דהרי באמת תמוה שיהיה היתר ללה"ר אם נאמר בפני שלשה, וכי משום שנאמר ברבים קיל והרי הדבר מבואר להיפך שם בגמ' דאדרבה פרהסיא חמורה דהרי משני הא בצנעא הא בפרהסיא ועוד שהוא סתור מכמה מקומות בש"ס ומקראות והרי לה"ר של מרגלים היה ברבים ולה"ר של ציבא ושל דואג ג"כ ברבים היה וכן הוא מבואר להדיא בספרי תצא ובהעלותך.

''' ומטעם ''' זה כתבו כמה מקדמאי ז"ל דקאי רק על נורא בי פלניא דהוי רק אבק לשון הרע וכדומה, אבל לה"ר עצמה בודאי דפרהסיא חמור ויש מן הראשונים ז"ל שפרשו דקאי על רכילות ולא על לה"ר, ור"ל כיון שהבעלים בשעה שאמרו אמרו בפרהסיא ראיה שאינם מקפידים אם יגלו הדבר ואין בזה משום רכילות, וכן הוא להדיא בשאלתות שאילתא כ"ח וכן הוא בבה"ג וכן הוא בפרש"י ז"ל, ואשר על כן בחר לו רבנו שיטה חדשה בביאור הדבר דיצוייר הדבר באופן שאחד עבר כבר על איסור לה"ר, וסיפר בגנות חברו בפני ג' הנה אם אחד מהשלשה סיפר אח"כ לאחרים אין בו איסור לה"ר, וטעם הדבר עי' בבאר מים חיים כלל ב' שם האריך ע"פ הגירסא בגמרא כל מלתא דעבידא לאגלויי לית בה משום לשנא בישא, וכיון דנאמרה בפני ג' כבר מלתא דעבידא לאגלויי הוא וכן העתיק במקור החיים שם בשם יש אומרים.

''' ומצאתי ''' שבאמת אפשר לומר שכך מטין גם דברי רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל שהרי ז"ל כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא שהאחד הראשון אומרה בפני ג' אם חזר וספרה אחד מהם אין בו משום לשון הרע שלדעת כן אמרו בפני ג' שאינו חושש אם יתפרסם הדבר דחברך וכו' ולכאורה הם דברי רבנו ממש, אלא מאי דמסיק לבסוף שלדעת כן אמרו בפני ג' זה אינו מובן לפי"ז והיה נראה יותר דס"ל כשיטת הני קדמאי דקאי על רכילות אבל דבריו הראשונים לא משמע כן שיקרא לבעלים בשם אחד הראשון. ובשיטת רבינו גרשום מאור הגולה לב"ב מבואר להדיא כל מלתא של גנאי דמתאמרה באפיה תלתא ואזלי הני תלתא ומשתעי ליה לאחריני לית בה משום לישנא בישא הרי להדיא דלאו ברכילות אלא בלה"ר הוא וכמ"ש לעיל בשיטתו וגם מדברי הר"י מיגאש והראב"ד ז"ל הובאו בשטמ"ק לב"ב יש להוכיח דס"ל כשיטה זו, דהרי אינהו ס"ל דבמחאה יש בזה משום לישנא בישא, דהרי אמר פלוני אכיל לארעאי בגזלנותא, אלא דאם נאמר בפני ג' שוב רשאים השלשה לומר כן אף דהוי דבר של גנאי ובכלל לה"ר אם נאמר בפני שנים, אבל כשנאמר לפני שלשה מותרים לומר, אמנם בדברי הר"י מיגא"ש אפשר לומר דקאי בשיטת הסוברים דהוא משום רכילות עי"ש היטב, אבל לא זכיתי להבין את הדברים שהרי כשם שאסור להראשון לומר בפני ג', כך הרי אסור להנך תלתא לקבל לה"ר ואינם רשאים להאמין לו, ואיך יתירו להם אח"כ לומר דבר זה לאחרים אחרי שאסור להם בעצמן להאמין בזה ומה בכך שנתפרסם הגנות והרי יש איסור על כל אחד מן השומעים לקבלו, ובר מן דין אין הדבר מתקבל על הלב כלל.

''' אשר ''' על כן לולא דמסתפינא הוי אמינא דרבנו השמיענו בזה דין חדש שלא עמדו עליו, דהנה רבנו כתב תחלה וז"ל ''' והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק לחבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לה"ר.''' ור"ל דלשון הרע לא מקרי דוקא שהוא אומר דבר של גנאי על חבירו אלא אם אומר דברים שיוכלו לגרום לו היזק ואפילו רק להפחידו הרי זה לה"ר, ומקור הדברים הלא הוא כמו שציין הכ"מ מעובדא דיהודה בן גרים בשבת, או מעובדא דדואג דהוי מספר לה"ר לשיטת רבנו וכמ"ש לעיל וע"ז סיים רבנו וכתב ''' ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע.''' ולפי"ז אם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לה"ר, שהרי אין זה גורם לו היזק עוד שהרי כבר נודע הדבר ומקור הדברים מאותה עובדא הנזכרת, דס"ל לרבנו כשיטת ר"ת ז"ל שם בשבת דהוא אותו ר"י בן גרים תלמיד ר' שמעון בן יוחאי, ובודאי לא היה מספר הדברים לבני ביתו אם היה בזה משום לתא דלה"ר, ועל כן מוכרח לומר דכיון דאמר רשב"י הדברים בפני שלשה כמו שאמרו בגמ' שם הוי סבר ר"י בן גרים דאין בו לה"ר עוד והוא לא נתכוין בודאי להעביר הקול ולגלותו יותר ונענש מ"מ על ידי רשב"י משום דבדברים כאלה דברים של מלכות צריכים להזהר בהם ביותר או מטעמים אחרים שהרי עכ"פ סבלו רשב"י ובנו על ידו כל כך או כמו שכתב המהרש"א ז"ל שהיה לר' יהודה בן גרים להבין מהא דר' יוסי ששתק שלא לספר הדברים לפני אחרים (ועי' מ"ש בהל' עכו"ם טעם אחר ב"ר יוסי) ולפי"ז דוקא בענינים כאלה שכל איסורם הוא משום שהם גורמים היזק לחבירו ואין בהם משום גנות, דברים כאלה אם כבר נאמרו בפני שלשה וכבר נודעו אין בהם משום לה"ר עוד שהרי כל איסורם משום שגורמים הם היזק וכשכבר נודעו הרי אינם גורמים היזק עוד יותר אם לא כמו שכתב רבנו שמתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר, אבל בספור הדברים באקראי בעלמא אין בו משום לישנא בישא משא"כ במספר דברים של גנאי בודאי יש בהם משום לה"ר אם נאמרו ברבים מק"ו.

''' ובא ''' וראה דיוק לשון רבנו שכתב ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה, ואין לזה מובן דהרי רבנו על כל פרטי לה"ר קאי דאם נאמרו בפני שלשה והלך אחד וסיפר הדברים לפני אחרים אין בו משום לה"ר, ולמה כתב דוקא דברים אלו אשר על כן ברור כאשר כתבנו, והוא דבר חדש מאד בשיטת רבנו שלא עמדו ע"ז, וסוגיא דב"ב הכי מתפרשא דס"ל לרבנו כשיטת הראשונים ז"ל דבמחאה לית ביה משום לה"ר כלל, שהרי צריך לדעת מזה כדי לשמור שטרו אלא דרצה לומר דפלוגתא דמחאה אי בפני ב' אי בפני ג' בדרבה בר רב הונא קמפלגי, דלדידיה הרי חזינן דכשנאמר הדבר לפני ג' תו ליכא גרמת היזק לחבירו משום דחשיב הדבר כמו מפורסם ודחי לה בגמ' שם דלאו בהא תליא עי"ש.