עריכת הדף "משך חכמה/ויקרא/ה" (פסקה)

== ו ==

'''והביא ''' את אשמו לד' כשבה או שעירת עזים לחטאת. דע דבעולה דעיקרו הקטרת האברים לריח נחוח ומכ"ש בשלמים לכן כתוב כבש קודם לשעיר, משום דלענין הקטרה כבשים קודמים לשעירים, שלהקטרה יש בהן תמיד חלק גבוה יותר היינו אליה, אבל בחטאת יחיד כתוב שעירה קודם לכבשה משום דשעירת יחיד קודם לכבשת יחיד דמכפרת גם בעו"ג כפסק רבינו בפ"ט מתו"מ, אבל כאן דאיתנהו בעולה ויורד דאין זדונו כרת ובטומקוק"ד נתכון לעשות מצוה בזה ההקטרה עיקר ולכן כבשה קודם לשעירה משום דאלי' קריבה, דהכפרה בדם אינו בהן עיקר כמו בחטאת דעלמא ודו"ק. ומפורש כן בזבחים דף ט' ע"ב לענין שנוי בעלים דאם שחט לשם מי שמחויב חטאת נזיר או עולה ויורד הוי כמי ששחט לשם מי שמחויב עולה יעו"ש, דעקרו של חטאת הוי הקטרתן כמו בעולה ור"ש יליף רק דבטעמא שונין הן ודו"ק היטב.

'''בכל ''' סדר ויקרא גבי קרבנות כתוב גבי בהמות או זכר תמים או נקבה תמימה יעו"ש לבד בקרבנות עולה ויורד לא כתב גבי בהמות תמים משום דדל מביא עופות דאין בהן מומין לכן לא כתב גם גבי בהמות. וכן בנזיר טהור כתוב תמים ובטמא דמביא גם עופות לא כתב גם גבי אשם תמים. וכן גבי יולדת דמביאה עוף לחטאת גם גבי כבש לא כתב תמים. וכן במצורע דמביא עופות לא כתב תמים גם גבי אשם. אבל צ"ב מדוע גבי קרבן עולה ויורד לא כתב גם גבי עשיר בבהמה תמים משום עני ובמצורע גבי עשיר כתב תמים אעפ"י שעני מביא עופות. ונראה דמזה מסייע לי' לרב הושעי' דאמר סוף כריתות דמצורע עשיר שהביא קרבן עני לא יצא דתנן בנגעים זה דוקא במצורע, אבל בשאר קרבן עולה ויורד אם עשיר הביא קרבן עני יצא והוי כמו בחד גברא לכן לא כתב תמים ודו"ק היטב.

'''דע ''' דמלת כבש אמרו במשנה פרה פ"א כל מקום שנאמר כבשים בני שנה. וביאור שורש כבש אמרו בפסיקתא ב"ש שהן כובשין עונותיהן של ישראל שנאמר ישוב יכבוש. וזה האמת ששעירה יולדת תוך שנתה וכבשה אינה יולדת רק בשנה שני' לא בשנה ראשונה כמבואר בכורות ריש פ"ג ויעוין תוס' תמורה י"א השוחט כו' ומצא בה בן ד' חי בשעירה מיירי כו'. לכן כל הכבשים אשר הן בני שנה כמו בצבור ובחטאות נקראים כבש שהוא כבוש במעיו שלא נתפתחו עוד כלי ההולדה שלו עד שנה השני' והוא עוד נכבש (וכן מצאנו לשון כבש מעיינו כו') בלא התפתחות כלי התולדה, אבל בעולה ושלמים שבאין מן הקטנים ומן הגדולים שהן בני שתי שנים כתוב כשב כשבים. לכן בכל מקום בתליסר מקומות כתוב כשב כשבים הוא או בעולה, או בשלמים, או בעניני צאן לבן ששם כל חום בכשבים הוא מי שהיא נתחממה לירבע לזכר, לכן כתוב כשבים. וכן בכ"מ שכולל גדולים וקטנים כתוב כשבים רק אחת יוצא מן הכלל וזה בקרבן עולה ויורד והביא אשמו לד' כו' כשבה או שעירת עזים והי' צ"ל כבשה משום דחטאת בת שנתה אף של עולה ויורד כדמוכח בכל הש"ס ומהם קדושין דף נ"ה ואשתכח בת שתי שנים יעו"ש, ובכריתות דף י' דדלות חד משיתסר כו' וכו' ופוק חזי לשון רמב"ם פרק א' הל' י"ד כל מקום שנאמר בתורה כבש או כשבה או כבשים הרי אלו בן שנה דקדק כשבה. וזה כיוצא מן הכלל ולכן לא זכר כשבים כשב שכוללין גדולים ג"כ. והטעם אולי משום דאינו חמור חטא שלהם וחטאות דילהו קרי בגמ' עולות, לכן חסה התורה על כבודו והקדימה כשבה שתהא האליה מכסה נקבותה שיסבורו הכל שהוא זכר והוא עולה, לכך כתוב כשבה שזה מורה על שמנינותה ורבוי בשרה וחלבה כמוש"כ בהתורה והמצוה שהאלי' תכסה נקבותה או לטעם אחר יעו"ש ודו"ק. ודע דבקדושין אמרו ואישתכח בת שתי שנים נראה דאישתכח מעוברת. ומה דאמרו בזבחים דאיכא בן שתי שנים דמיחזי כבן שנה הוא בזכר יעו"ש. וא"ש מה דתני חנניא עז בת שנתה לחטאת פירש דאף אם היא מעוברת ג"כ מספקינן לה בחטאת דיולדת תוך שנה, רק דכבשה מעוברת אינה מסופקת בחטאת ופשוט.

'''וכפר ''' עליו הכהן מחטאתו. הנה בעשירות לא כתב ונסלח לו רק בדלות ודלי דלות, שהכונה בקרבן עולה ויורד הוא מה שדי לעני בקרבן זה אף דעשיר שהקריב קרבן עני לא יצא כמבואר סוף כריתות, משום דקרבן זה בלא העניות אינו מכפר שכל מי שרואה דקדוקי עניות אינו רואה פני גהינום, וא"כ על ידי אשר לא תשיג ידו שזה שהוא עני מכפר עליו ועי"ז ונסלח לו שנגמר הכפרה על ידי עניות ודו"ק.