עריכת הדף "מראי מקומות/ברכות/ב/א" (פסקה)

=== לשון רבים ואם אפשר לצאת ידי חובת ק"ש בשמיעה מאחר ===
הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/מגילה/ב/א|ב.]]}} מפרש שמסכת ברכות פותחת בלשון "קורין" את שמע, ואילו מסכת מגילה פותחת בלשון מגילה "נקראת", לפי שבקריאת המגילה, לכתחילה אחד קורא ומוציא אחרים ידי חובתן. אבל בקריאת שמע - כל אחד חייב לקרוא בפיו, ואין אחד מהם מוציאם, ואפילו בציבור, לכן נאמר בה לשון "קורין", שמשמעותו כולם קורין בפיהם.

הגר"א בשנות אליהו {{ממ|[[שנות אליהו/ברכות/א|ברכות פ"א מ"א]]}} דקדק לשון המשנה שנקטה לשון רבים ואמרה {{ממ|[[משנה/ברכות/א#א|שם]]}} 'קורין', ואילו גבי ברכות קריאת שמע נקטה לשון יחיד ואמרה {{ממ|[[משנה/ברכות/א#ד|שם מ"ד]]}} 'בשחר מברך'. לפי שבברכות דוקא אחד מברך ומוציא לכולם מה שאין כן גבי קריאת שמע כל אחד ואחד צריך לקרות בעצמו. מבואר מדברי הגר"א שאי אפשר לצאת ידי חובת קריאת שמע בשמיעה מאחר.

ובשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/סא#כו|סימן סא סכ"ו]]}} הביא שתי שיטות בנדון אם צריך לקרות קריאת שמע בלחש או בקול רם. ובמגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/סא#טז|סקט"ז]]}} הביא משו"ת מהר"ם אלשקר {{ממ|[[שו"ת מהר"ם אלשקר/ו|סימן ו]]}} שדעת רבינו האי ורשב"א שאין לקרותה בקול רם כי אולי יבטח אחד על השמיעה ולא יקרא בעצמו. הרי שדעתם שבק"ש אינו יוצא בשמיעת קריאת חבירו.

ובכנסת הגדולה {{ממ|[[כנסת הגדולה/הגהות טור/אורח חיים/סב#א|הגהות טור, או"ח סימן סב סק"א]]}} כתב בשם הרא"ם {{ממ|[[שו"ת הרא"ם/א/מא|ח"א סימן מא]]}} ששומע ולא קרא יצא, ובמקום אחר {{ממ|[[שו"ת הרא"ם/א/מב|סימן מב]]}} הביא דעת מהר"ם אלשקר שלא יצא. והביא עוד דעת ריא"ז {{ממ|ח: אות ג}} שאפילו הרהר בלבו יצא ואם כן כ"ש שבשמיעה יצא.

ודעת השאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/ו|סימן ו]]}} שגם בקריאת שמע אדם יכול להוציא את חבירו בשמיעה.

ובאליה רבה {{ממ|[[אליה רבה/אורח חיים/סב#ב|סימן סב סק"ב]]}} הסכים עם דעת מהר"ם אלשקר שאינו יוצא בשמיעה, ושכן משמע מספר תמים דעים {{ממ|[[תמים דעים/רמ|סימן רמ]]}}.

ובמשנה ברורה {{ממ|[[משנה ברורה/אורח חיים/סא#מ|סק"מ]]}} הביא דעת רוב האחרונים שיוצא.

==== בטעם המחלוקת ====
טעם הסוברים שיצא ידי חובתו הוא מדין [[ערך/שומע כעונה|שומע כעונה]], וכשם שבברכות ק"ש יכול להוציא את חבירו הוא הדין והוא הטעם בקריאת שמע.

וטעם הסוברים שאינו יוצא הוא משום שנאמר 'ודברת בם'{{הערה|אליה רבה שם בשם אבודרהם.}} ואם כן מצות קריאת שמע היא הקריאה דווקא{{הערה|אליה רבה שם בשם מהר"ם אלשקר.}}.

==== בעשרה ובאדם שאינו בקי ====
כתב מהר"ם אלשקר, שאף שאי אפשר לצאת ידי חובתו בשמיעה מאחר, היינו דווקא באדם בקי או באינו בקי ביחיד, אך באינו בקי בעשרה ש"ץ מוציא את מי שאינו בקי, וכ"כ המגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/נט#ה|סימן נט סק"ה]]}}, וכן הסכים האליה רבה שם.

בדעת האבודרהם כתב מהר"ם אלשקר שאף הוא ס"ל שש"ץ יכול להוציא מי שאינו בקי בק"ש, אך באליה רבה שם הביא דעת האבודרהם שאף ש"ץ אינו יכול להוציא מי שאינו בקי בק"ש וא"כ סתרו דבריו.

ובטעם הדבר, ביאר האליה רבה שכיון שהוא בעשרה ועונה אמן הוי כמו שמדבר בעצמו כיון שאינו בקי וקרינן ביה 'ודברת בם'.

==== אם צריך שיבינו הלשון ====
המשנה ברורה {{ממ|[[משנה ברורה/אורח חיים/סא#מ|סק"מ]]}} כתב בשם עולת תמיד שאף לדעת הסוברים שאדם מוציא את חבירו בק"ש מדין שומע כעונה, היינו דוקא באופן שמבין הלשון ואפילו אם שומע בלשון הקודש צריך שיבין. עוד הביא מכנסת הגדולה בשם ברכת אברהם שהיינו דווקא ביחיד המוציא יחיד, אבל ביחד המוציא רבים בלשון הקודש אפילו אינם מבינים יוצאים ידי חובתם.