עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/א" (פסקה)

== ז ==

<small>א')</small>

''' כהן ''' 

''' שיודע משמרת אסור לשתות יין אמנם כהן שא"י משמרתו מותר הואיל דצריך שהות לקבוע משמרתו.''' 

<small> וראב"ד השיג ולי נראה ליישב דרבינו קושיתו קו' תוס' בעירובין דף מ"ג דחיישינן לשמא ב"ד בא וסובר רבינו כך דבגמ' מבואר דבעתו אחישנה אם זכו כמו שביאר בפלתי סי' ק"י ומבואר גם בגמ' סנהדרין דף ע"ח הא דאלי'{{ממ|הו}} בא מקודם רק בעתו וכמש"כ ג"כ בפלתי שם והנה לפי"ז זה שכתב רבינו דצריך שהות לקבוע משמרתו והשיג הראב"ד שהרי המצרף והמטהר יהי' עמנו תליא ג"כ בזה דהנה בגאולה דבעתו דבירושלמי פ"ה דמע"ב והובא בתויו"ט שם דבנין המקדש יהי' קודם מלכות בית דוד וא"כ י"ל זה אי בעתו וא"כ לא יהא שם המצרף והמטהר אבל בזכו אחישנה יבוא מלך המשיח ויבנה המקדש ועדיין אלי' לא בא ולפי"ז י"ל דרבי סובר תקנתו קלקלתו סובר כך דלאחישנה ל"ח כיון שקלקלו הדורות ולא אכשיר דרא בעוה"ר דבוודאי אי הוה חיישינן לאחישנה ויבוא ב"ד ויבנה המקדש יש לחוש שלא ישתו יין דל"ש דצריך זמן לקבוע המשמר דהא המצרף והמטהר יהי' עמנו אבל כיון שקלקלו הדורות לא חיישינן לאחישנה רק לבעתו ואז ביהמ"ק יבנה תחלה {{ממ|בי"ש כדאיתא בר"ה דף ל"א בפירש"י}} ועדיין המצרף והמטהר לא בא וגם אלי' עדיין לא בא דבעתו אלי' בא תחילה ולכן שרי לשתות דצריך זמן לקבוע משמרתו אבל בידוע משמרתו אסור לשתות גם לרבי דנהי דסובר תקנתו קלקלתו זה רק אהך דלא חיישינן לאחישנה אבל אכתי יש לחוש לבעתו ושיבנה המקדש בי"ש קודם ביאת אלי' ובן דוד וא"ש דלא קשה מעירובין דשם החשש משום בעתו ולכן אמרינן דאלי' אתי מע"ש ולכן בידוע משמרתו אסור לשתות וזה ברור וראי' לדברינו דהנה בגבורת ארי' בתענית הקשה אמאי אסור כל השנה מטעם שיבנה המקדש הא בר"ה דף י' פליגי אי בניסן אי בתשרי עתידין ליגאל ואין לאסור כל השנה ותי' עפ"י הירושלמי הנ"ל דבנין מקדש קודם למלכות בית דוד וזה אפשר להיות בכל השנה ועוד תי' דבזכו אחישנה הוא כל השנה ולפמש"כ הא בהא תליא דהא דבית המקדש יבנה תחילה הוא בעתה וזהו נעשה ג"כ בכל השנה דרק ב"ד אין בא רק בניסן ותשרי ואמנם רבנן חיישו ג"כ לזכו אחישנה ואז בן דוד בא תחילה ובונה המקדש ולכן אסורין לשתות דהמצרף והמטהר יהא שם ורבי חולק דתקנתו קלקלתו דל"ח לאחישנה ורק חייש לבעתו ואז ביהמ"ק ע"כ יבנה תחילה כדאיתא בירושלמי ועדיין לא בא המצרף והמטהר ולכן מי שאין ידוע משמרתו מותר לשתות דיהא צריך זמן לקבוע משמרתו ובזה נתיישב ג"כ קו' הגבורת ארי' דלרבי ל"ח לשיבנה מהא דביצה דף ה' ולפמש"כ ניחא דשם החשש משום בעתו בוודאי יהא לאיזה זמן אף אם יאחר ח"ו אבל עכ"פ עתיד להיות ויבוא לאמר אשתקד אכלנו וכאן רק חיישינן לאחישנה וכן מה שהקשה מיום הנף דחיישינן לשיבנה ניחא דחשו פי' דיבנה בי"ש והיינו בעתו כאמור ודו"ק אלא דהא קשיא לי דרבינו עצמו כתב בפ"א ממלכים דמשיח יבנה המקדש ומשמע דאייריא מבעתו א"כ ב"ד בא תחילה ושפיר יקשה שוב קו' ראב"ד דהמצרף והמטהר יהא שם ועוד יקשה א"כ מ"ט לת"ק אסורין בכל השנה וכן לרבי לדעת רבינו היודע משמרתו אסור לשתות באותו שבוע אפי' בשאר חדשי השנה ואמאי הא אז אין בן דוד בא ואלי' בא תחילה כמש"כ בה' מלכים וא"ל דאסורין לשתות משום זכו אחישנה וסובר להיפוך דבאחישנה יבנה המקדש תחילה וירושלמי אייריא היכא דזכו אחישנה ובאין יודע שרי לשתות משום דאין יודע משמרתו וצריך זמן לקבוע משמרתו דהמצרף עדיין לא בא דא"כ קשה דרבינו דלא כמאן דלרבי ל"ח לשיבנה משום תקנתו קלקלתו והיינו דל"ח לאחישנה ורבינו כתב משום דצריך זמן לקבוע ואי כרבנן הא רבנן סברי דאסורין לשתות ול"א דצריך זמן לקבוע לשתות:</small><br>''' ולכן '''  נראה דרבינו מפרש תקנתו קלקלתו דלא כפירש"י אלא כך דקלקלתו שאין יודע משמרתו א"כ זה תקנתו דהיינו דסובר דלחוש לבעתו ל"ח משום דבעתו אז בן [דוד] משיח בא קודם ול"ש דלחוש שיבנה דהרי כשיבוא משיח צדקנו במהרה ויבנה הוא ביהמ"ק לא בי"ש {{ממ|דלפי דרך זה הא דכ' רש"י דיבנה בי"ש היינו אם זכו אחישנה}} א"כ לא יהא זה במהרה כ"כ א"כ שרי לשתות יין דהרי עדיין בן דוד לא בא ועד שיבוא היום ויבנה כבר פג יינו ורק יש לחוש לאחישנה דאז פתאום יבנה בי"ש המקדש א"כ זה תקנתו דעדיין המצרף לא בא דב"ד ואלי' יבוא אח"כ וקלקלתו שאין יודע משמרתו תקנתו דצריך להמתין עד שיקבע משמרתו והוא נכון והנה לפמש"כ נראה לי ליישב קו' מהר"ם שיק יור"ד סי' רי"ד הביא להקשות א"כ מי שחל בע"ש או עי"ט כ"ט ימי אבלו יהא אסור ליכנס לשבת וי"ט בגידול שער דהא בתענית אמרינן דלכן בזה"ז ליכא איסור בגידול פרע דיכול להסתפר והא בשבת אין יכול להסתפר ולכשיבנה המקדש ביו"ט יהא אסור לעבוד ומהר"ם שיק תי' דקיימל"ן כאידך תי' דאין מחלל לכן לא גזרו ול"נ ליישב דהנה לרבנן דרבי דחייש שיבנה המקדש היינו דחיישו לזכו אחישנה כמש"כ לעיל לדרך הראשון לפמש"כ שם אי זכו אחישנה יבנה ע"י מלך המשיח ולא יבנה בשבת דרק בעתו יבנה בשבת בי"ש כמש"כ רש"י בר"ה דף ל"א ואי משום חשש דבעתו הא ליכא המצרף והמטהר ואין יודע משמרתו אז בלא"ה לא יעבוד אלא דאכתי תקשה עכ"פ היכי דמכיר משמרתו יהא אסור ליכנס לשבת ויו"ט כשאינו מסתפר מבע"ש ועיו"ט דילמא יבנה בי"ש בעתו בשבת אך י"ל דהא בעתו אלי' בא תחילה ולא יבוא מע"ש וביו"ט וכיון דלא בא מאתמול מותר בשבת לשתות יין כדאיתא בגמ' דעירובין ה"ה לענין להסתפר אין לחוש לכנוס בעיו"ט וע"ש בגידול שער ודו"ק ועיין במהר"ם שיק הביא בשם עיר דוד דכהנים אסורים לשהות בקרין מהא"ט דמהרה יבנה וא"ר לעבודת ק"צ:<br><small> ב') </small>

''' והנה ''' 

<small> במס' תענית דף י"ז וכן בסנהדרין דף כ"ב איתא דחכמים סברי דמי שיודע משמרתו אסור לשתות כל השבת ומי שאין מכיר משמרתו אסור כל השנה רבי אומר אומר אני אסור לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ופירש"י אי באנו לחוש שיבנה המקדש גם זה שיודע משמרתו הי' צריך להיות אסור דשמא יבנה המקדש ויהא עבודה רבה ויצטרכו גם לזה שאין משמרתו קבוע אלא דל"ח לשמא יבנה המקדש כי יען שכבר עברו הרבה שנים ולא נבנה ל"ח שמא יבנה והנה הלכה כרבי וא"כ מדין שיהיו כולם מותרים והנה רבינו פסק דכהן היודע משמרתו אסור לשתות בעת שמשמרתו קבוע אם יודע יום משמרתו ואם אין יודע בית אב שלו אסור כל השבת אבל מי שאין מכיר משמרתו ובית אב שלו מצד הדין אסור לשתות לעולם אבל תקנתו קלקלתו והרי הוא מותר לשתות תמיד שא"י לעבוד עד שיקבע בית אב שלו ומשמרתו וע"ז השיג הראב"ד בתרתי חדא דהלכה כרבי דל"ח לשמא יבנה וא"כ אף מי שמכיר שרי ואי כרבנן א"כ אפי' מי שאין מכיר משמרתו אסור כיון דחיישינן לשמא יבנה ואי דבלא"ה לא יכול לעבוד עבודה דא"י משמרתו הא כשיבוא בן דוד יהא לנו מי שיודיע המשמרות:</small><br>''' והנה '''  על השגה הראשונה תי' הכ"מ דרבינו לא מפרש כפירש"י דרבי חולק איודע משמרתו אלא קאי באין יודע משמרתו ועל קו' השני' תי' הכ"מ דרבינו סובר דלרבי ל"ח שמא יבנה ע"י בן דוד אלא הא כיון דרבינו סובר דמקריבין בזה"ז אעפ"י שאין בית א"כ ביודע משמרתו אסור דראוי לעבודה אבל בשאין יודע משמרתו בלא"ה א"ר לעבודה:<br>'''  אלא '''  דאכתי יקשה עכ"פ מנ"ל לרבינו להוכיח כן דחיישינן למהרה יבנה ונראה לכאורה דרבינו הוכיח כן מהא דאיתא בר"ה דף כ"ט מהרה יבנה ויאמרו אשתקד וכו' אולם אכתי יש לדחות דשם אינו משום דחיישינן למהרה יבנה רק משום דחשש ריב"ז לזמן בעתה דעכ"פ יבוא ובוודאי יבוא בעתה עכ"פ דהא אנן קיימ"ל כר"י דבעתה יבוא בי"ד בניסן {{ממ|וכמש"כ בטו"א ר"ה דף י"א}} וכדאמרינן בסנהדרין דף צ"ח זכו אחישנה לא זכו בעתה א"כ האי מהרה יבנה אינו דוקא אלא דרך תפלה שיה"ר שיהא במהרה וכן בביצה דף ה' דאמרינן מהרה יבנה בוודאי אינו משום אחישנה אלא עכ"פ יש לגזור משום בעתה יהא בזמן שיהא ובהא ניחא מה שהקשו תוס' מתענית דל"ח למהרה יבנה משום דשם החשש משום אחישנה ע"ז אמרו דל"ח לאחישנה דקלקלתו תקנתו וברה"ש ובביצה משום בעתה ולהכא ודאי צריכין תקנה דעכ"פ יבוא בזמן המיועד לנו בעתו וא"כ אין הוכחה מכאן דחיישינן למהרה יבנה דנזכה לאחישנה:<br>'''  ולכן '''  נראה דרבינו נפקא לי' דחיישינן למהרה יבנה מהא דאיתא בעירובין באמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין מיד וכבר הקשו תוס' מהך דתענית דל"ח למהרה יבנה ותי' הכונה ביום שראוי לבוא לאפוקי בשבת ויו"ט דא"ר לבוא דיש תחומין למעלה מעשרה או משום דאלי' לא בא בע"ש ובעיו"ט משום טורח אבל רבינו לא ניחא לי' אלא דסובר דיום שבן דוד בא היינו בא ממש וע"כ דחיישינן למהרה יבנה והך דתענית דמבואר דל"ח למהרה יבנה יש לתרץ דשם קאי דנחוש לאחישנה לזה ל"ח אבל בהך דעירובין דל"ח בשבת ויו"ט משום דאלי' בא תחילה היינו בעתה ולכן סובר דה"ה דאסור לכהן לשתות יין דנהי דל"ח לאחישנה נחוש לבעתה:<br>'''  והא '''  דיקשה אי חיישינן לבעתה א"כ יבוא אלי' קודם כמש"כ הפלתי ותיקשי קו' הראב"ד הא אף בא"י משמרתו כיון דאלי' יבוא קודם לבן דוד הוא יודיע משמרתו של כל אחד ונראה ליישב דהך שא"י משמרתו היינו כיון דא"י משמרתו א"כ א"י כלל אם הוא ראוי לכהונה דמסתמא זה שא"י משמרתו אינו כהן מיוחס וצריך לברר יחוסו שאין חלל ע"י עדים לא בדרך נבואה כדאיתא במשנה דעדיות סוף מכילתין אמר ר' יהושע מקובל אני מריוב"ז וכו' שאין אלי' בא לרחק ולקרב וכו' רי"ו אומר לקרב ולא לרחק ובספר שושן עדות ביאר יפה פלוגתתן דלר"י אין אלי' יכול להורות ע"י נבואה גם במידי דמציאות משום דלא בשמים היא ולר' יודא נאמן יהי' לקרב להעיד ע"ז ע"פ נביאות שהוא דבר התלוי במציאות בזה ל"ש דלא בשמים היא וא"כ ניחא דעד שיבורר ע"י עדות אינו ראוי לעבודה דבשלמא מי שיודע משמרתו א"כ הוא כהן מיוחס וראוי לעבודה אבל מי שאין יודע משמרתו היינו שאין יודע גם יחוסו א"כ אינו ראוי לעבודה עד שיתברר ולכן רשאי לשתות יין:<br>'''  ואמנם '''  לפי מה שהעלה בשושן עדות שם דפליגי אי נביא נאמן במידי דמציאות אי שייך גם בזה לא בשמים היא א"כ בפשיטות ניחא קו' הראב"ד דהא גופי' להודיע לכל אחד בנבואה מאיזה משמר הוא דהוה מידי דמציאות ג"כ אין נביא נאמן ול"ש לומר שיהא שם מי שיודיע משמרתו כיון דלא מהני בדרך נבואה דלא בשמים היא ודו"ק:

''' אסור ''' 

''' לשתות כל היום.'''  הקשה בגבורת ארי דבמנחות אמרינן דאין מחנכין אלא בתמיד של שחר א"כ לאחר חצות שא"י להקריב יהא רשאי לשתות ותי' דמחנכין בקטורת או משום מנורה דמתקן בערב ולי נראה לפמש"כ רבינו לעיל דלכך אסור לשתות בלילה שמא ישכים בבוקר ועדיין לא פג יינו א"כ מהא"ט גם לאחר חצות אסור שמא למחר בבוקר יהא צריך להקריב ולא פג יינו בשינה עדיין והנה הרב שמחיו"ט הקשה על דברי רבינו דכ' כל כהן שיודע מאיזה משמר ומאיזה בית אב ויודע שבתי אבותיו קבועים שם אסור לשתות יין כל אותו היום הי' יודע מאיזה משמר הוא ואינו מכיר בית אב שלו אסור לשתות כל אותה שבת ותמה עליו דמשמע אפי' הי' יודע שהוא ביום השבת אסור לשתות בשבת ואמאי הא אמרינן במס' עירובין דהאומר הריני נזיר מותר לשתות בשבתות משום שאין אליהו בא בע"ש וא"כ ה"נ אמאי אסרינן בכל השבת כולה ואפי' ביום השבת כיון דבשבת לא אתי משיח:<br>'''  אך '''  י"ל דלק"מ דבסוג' מבואר דוקא ביום השבת דנדר בו הוא דמותר משום דאע"ג דאי אתי' ב"ד מאתמול הא לא נדר אלא מכאן ולהבא אבל בשאר שבתות אסור לשתות ביין דחיישינן דילמא אתא מאתמול וא"כ אסור לשתות בשבת וא"כ ה"נ בכהן שיודע בית אב שלו אפי' ביום השבת אסור לשתות ביין דחיישינן שמא אתא משיח מאתמול והיום משמרת זמן עבודתו והיותר תמוה אצלי איך תמה בפשיטות על פסק רבינו ולא ראה דרבינו רוח אחרת היתה אתו והלא אנו רואין דלא התיר בפ"ב מנזירות בהאומר הריני נזיר לשתות יין בשבת אלא דוקא משום דס' אם יש איסור תחומין ג"כ נזירות להקל ובשאר שבתות אסור ולא ס"ל דאליהו צריך לבוא מוקדם יום אחד או דאין בא בע"ש וכמו שנתבאר כל זה במרן הכ"מ והלח"מ וא"כ לגבי כהן שיודע משמרתו ביום השבת דוודאי דאסור לשתות בשבת דכיון דס' תחומין למעלה מעשרה אזלינן לחומרא ככל ספק באיסורי דאורייתא ודוקא גבי נזירות דקיימ"ל ס"נ להקל ומה גם לפי מה דנראה מדברי רבינו בה' מלכים דבן דוד אתי קודם אליהו והנה תוס' בתענית הוק' דט"מ ותי' בק"צ וקשה א"כ הא דבכורות דף נ"ב דפריך דאמאי לא חיישינן שמא מהרה יבנה ביהמ"ק ובעינן בהמה להקרבה וליכא ומאי פריך הא קיימ"ל כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין והשתא הא דכהנים יכולין להקריב אע"ג דט"מ נינהו דהותרה בציבור ה"ד בק"צ תמידין וקרבן פסח דיחיד וכמש"כ רבינו וא"כ כיון דחובה נינהו לא מצי לאתויי מבכור וא"כ אפי' מהרה יבנה ביהמ"ק לא מצי לאקרובי דטמאים נינהו ותמידין אין ראויים לבוא מבכור ואי לאחר ז' ימים אחר שיטהרו הכהנים הנה בוודאי כולי האי לא חיישינן ומצי לאשתכוחי בהמות אחריני:<br>'''  אך '''  י"ל לפמש"כ במק"א דבזמן אמוראי בתרייתא הי' להם אפר ותוס' הקשו רק מזמניהם זמני בתראי דלא הי' להם אפר א"כ ניחא דגמ' פריך בזמניהם שהי' להם אפר בא"י א"כ כשיבנה מקדש יהו טהורים דהי' מזין עליהם כשנטמאו ג' וז':<br>'''  והנה '''  בהאי דעירובין דאמרינן דבשבת שרי לשתות משום דאין אלי' בא מע"ש מפני הטורח הנה רבינו בפ"ד מנזירות כתב טעם אחר מפני דהוה ספק אי יש תחומין למעלה מעשרה וספק נזירות להקל ובכ"מ ובלח"מ תמהו טובא עיין עליו ונראה ליישב דלכאורה קשה הא דפריך הגמ' אי הכי בחול נמי לישתרי דהא לא אתי אלי' מאתמול אלא אמרינן לבי"ד הגדול אתי ה"נ בשבתות וי"ט נאמר שמאתמול בא לבי"ד הגדול וא"כ יקשה הא הוה רק ספק וספק נזירות להקל ונראה דעד כאן לא כתב רבינו דס' לקולא אלא בנדר וקאי בשבת דספק אם יבא היום אבל בעלמא לא והטעם דהנה כשנדר זה לאסור ביין ביום שבן דוד בא א"כ אנן אמרינן לי' שאסור לשתות מיד כל היום שמא יבוא בן דוד היום ונמצא אסור למפרע בנזיר ואף דלא אתי אלי' מאתמול שמא בא לבי"ד הגדול א"כ כשנדר בנזיר הרי עייל נפשי' לספיקא דתמיד יש ספק זה אבל בעומד בשבת דאיכא ספק מצד אחר אם יבוא היום מפני שמא יש תחומין למעלה מי' על ספק זה לא עייל נפשי' מעתה דקאי בחד בשבתא דאיכא ספק אי בן דוד יבוא היום משום דשמא יש תחומין ולא בא אלי' מאתמול הנה עכ"פ ספק זה אי בא אלי' מאתמול זהו ספק איכא בכל יום ספק זה עייל נפשי' לספיקא {{ממ|אף דהוה ספק מטעם אחר אי יש תחומין למעלה}} ולפי"ז י"ל הא דמתרץ הגמ' דלכן שרי יען דלא בא אלי' מאתמול משום הטורח היינו לס"ד דבוודאי אין תחומין רק ספק שמא אתמול בא אלי' לבי"ד ובזה ספק לחומרא דע"ז עייל נפשי' כדאמר דבכל יום יש ספק אם בא אתמול לבי"ד הגדול ולכן צריך לומר הטעם דוודאי לא בא אתמול דלא בא בע"ש מפני הטורח ולמסקנא דספק יש תחומין או אין תחומין למעלה מי' אז א"צ באמת לטעם דלא בא אלי' מאתמול מפני הטורח אלא מפני שספק אם יבוא בן דוד בשבת שמא יש תחומין וספק זה להקל בנזירות דלהאי ספק הא לא עייל רק בחד בשבתא לחומרא משום דאותו ספק אם בא אלי' מאתמול בשבת שמא יש תחומין בזה ספק להחמיר משום דבכל יום איכא האי ספק שמא בא מאתמול לבי"ד הגדול בזה ספק להחמיר דעייל נפשי' לספיקא כנ"ל א"כ למסקנא באמת א"צ לטעם דמפני הטורח אלא משום דספק נזירות להקל:<br>'''  אלא '''  דעדיין קשה לי דאף דא"צ באמת לטעם דאין אלי' בא מע"ש משום דבלא"ה מותר ביין דספק נזירות להקל אבל עכ"פ אכתי תקשי למה הניח טעם שהוזכר בגמ' דלא בא מפני הטורח דא"ל דלמסקנא דא"צ להאי טעמא נדחה הטעם דאין בא מפני הטורח ז"א דהא בפסחים דף י"ג איתא לה ג"כ להאי טעמא דמפני הטורח וכן הקשה בספר ויקן יוסף:<br>'''  ונראה '''  דהנה בירושלמי איתא לה ג"כ להאי טעמא דאין אלי' בא מע"ש אבל לא נתנו הטעם דמפני הטורח ולכן אומר דזה תלוי אי יש תחומין למעלה דהנה אי יש תחומין למעלה מי' א"כ אין בן דוד בא בשבתות ויו"ט א"כ גם אלי' לא בא בע"ש כיון דיום שלאחריו הוקבע שיבוא בן דוד וכמש"כ תוס' וכן הוא בספרי פרשה וזאת הברכה אבל אי אין תחומין למעלה א"כ ע"כ לפרש דלכן אין בא מפני הטורח ומעתה לפי"ז לס"ד דאין תחומין למעלה שפיר נתנו הטעם מפני הטורח אבל למסקנא דספיקא אי יש תחומין א"כ הא דאין אלי' בא בע"ש הוא ספק אם מפני הטורח או מפני שיש תחומין ולכן א"צ רבינו ליתן הטעם שמפני הטורח כיון דמספקא לן אי יש תחומין א"כ הא גופי' מספקא לן אי הא דאין אלי' בא מע"ש הוא מפני הטורח או מפני שיש תחומין למעלה מי' וב"ד אינו בא בשבת ממילא לא יבוא אלי' מע"ש לבשר דלא מקדים רק יום אחד וכן הא דבפסחים איתא דאין בא מפני הטורח גמ' קאמר לה כי ההבטחה לא נאמרה אלא סתמא דאין אלי' בא מע"ש וכדאיתא בירושלמי אבל לא ידעינן אם מפני הטורח או משום דאין ב"ד בא בשבת כנ"ל:<br>'''  ובזה '''  א"ש דיקשה לכאורה אמאי לא פשט מהכא דאין תחומין דאי יש תחומין למה צריך ליתן הטעם דאין אלי' בא בשבת מפני הטורח תיפוק לי משום דיש תחומין ואין לומר משום ע"ש נקט הטעם דמפני הטורח דהא גם בע"ש א"צ להאי טעמא דכיון דאין ב"ד בא בשבת דיש תחומין אין אלי' בא מע"ש דביאתו תקדים יום אחד להנ"ל ניחא דהא"ט דמפני הטורח לא בא בקבלה אלא סתמא דאין אלי' בא בע"ש ובשבת רק דתליא הא בהא דאי יש תחומין א"צ לטעם דטורח ורק אי אין תחומין מסיק הגמ' דע"כ הטעם דאין בא הוא מפני הטורח:<br>'''  והנה '''  בתפארת ישראל במנחות פ"י הקשה הא בתענית איתא דכהן מותר בשתיית יין משום דתקנתם קלקלתם ול"ח למהרה יבנה א"כ קשה הא דיום הנף כולו אסור משום מהרה יבנה הא ל"ח למהרה יבנה לפמש"כ ניחא דכ"כ בח"ס בסוכה דלכן ביום הנף חיישינן שמא יבנה משום דבניסן עתידין להגאל א"כ כהנים דשותים כל השנה ל"א מהרה יבנה בכל השנה דהא אי יהא בעתו הנה זמנו בניסן מאי אמרת שמא יבנה באמצע שנה דאי זכו אחישנה ע"ז אמרינן אדרבא תקנתם קלקלתם ולא נוכל לצפות לאחישנה וא"ל א"כ ביום הנף לא ישתה כהן יין דשמא יבוא בעתו לזה י"ל דמשום זה אין לאסור דשמא אינו מבית אב זה שיעבוד כשיבנה ביהמ"ק ביום הנף:<br><small> ב') </small>

''' מי שאין יודע משמרתו.''' 

<small> והראב"ד השיג והכ"מ כ' דאפשר שלא יודע מיד [אם] הוא מבית אב או משמר זה או זה ונראה לי ראי' מקרא דדה"י ל"א דאחר שכבר הקריבו ת"י הכהנים והלוים שידעו משמרתם לאחר זמן העמיד כל אחד על משמרתו כדכ' ויעמוד יחזקיהו את מחלקות הכהנים והלוים על מחלקותם איש כפי עבודתו לכהנים וללוים לעולה ולשלמים לשרת ולהודות ולהלל בשערי מחנות ד' וכן הדבר מוכרח דהא עתה בזמנינו אפי' כהן מיוחס אין לנו רק מעט מן המעט וכ"כ הכו"פ פ"ו וז"ל איזהו כהן מיוחס זה שהעידו עליו שני עדים שהוא כהן בן פלוני כהן בן איש שא"צ בדיקה והוא הכהן ששימש על גבי המזבח והיום אנה נמצאהו שהרי על ספר יוחסין אמרו מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של החכמים וכהה מאור עיניהם וכ' ע"ז היעב"ץ בהגהותיו ונראה שאם ימצא כהן שיש בידו ספר יחוסו מקויים מעשה בי"ד שאבותיו הי' מיוחסים עד זמן הבי"ד דלא חיישינן לבי"ד טועין ומה שאמרו שנגנז ספר יוחסין דבר אחר הוא שלאותו הי' כולל משפחות שבישראל כמו שהוא בדה"י אבל אינו מהנמנע המצא כתב יחוס לכהני בית אב אחד ומשפחה אחת בעם והוגד לי שא"א זקני בעל שער אפרים הי' לו כתב יחוס כהונה עד בפני הבית א"כ כש"כ דלענין משמרות ובית אבות שיש דגם בימים קדמונים מעטים הי' שיודעים משמרתם ובית אבותם ועל הרוב לא יודעים עד שיבררו לעתיד ע"י המשיח שיגלה שזה מיוחס לוי וזה מיוחס כהן כמש"כ רבינו בפי"ב ממלכים ורק אחר שיודע יחוסו אפשר לקבוע משמרתו ובית אב שלו וזה לא יהא מיד כמש"כ רבינו שם דאחר {{ממ|שתתרחק}} [שתתיישב] מלכותו יודיע לנו המלך המשיח {{ממ|בח}} [ברוח] קדשו אבל עבודה תקדים כבר כמש"כ בפ"י ממלכים:</small><br><small> ג') </small>

''' והנה ''' 

<small> בפ"ט מנטע רבעי פסק רבינו כריוס"י דלאחר החורבן הוא דהתקינו שלא יעלו לירושלים ובתויו"ט פ"ה ממעשר שני הקשה למה לא פסק כחכמים וגם יקשה דרבינו פסק כמ"ד נטע רבעי וכאן כתב כרם רבעי הי' צריך להעלות הן אמת כי בכ"מ נתן טעם ע"ז דרבינו סובר כירושלמי שלכן הי' צריכין להעלות משום דצריכין יין לנסכים ולכן רק בכרם רבעי הי' התקנה אלא דהא גופי' קשיא דבגמ' איתא דרי"ו אמר לעטר שוקי ירושלים וזה שייך בכל פירות כמש"כ הפנ"י לשיטת רש"י שכתב בברכות בפלוגתא אי כרם רבעי או נטע רבעי פירש"י שלמ"ד דס"ל נטע רבעי גם כאן אייריא לענין נטע רבעי וא"כ למה שבק רבינו שיטת הבבלי ונקט שיטת הירושלמי והו"ל לכתוב הטעם כדי לעטר שוקי ירושלים דשייך גם בנטע רבעי:</small><br>''' אמנם '''  על קו' הראשונה כ' בתויו"ט דלכאורה יקשה דבמשנה תני כשרבו הפירות התקינו שלא להעלותן אמאי צריך לזה תקנה חדשה הי' לו לומר דבטלו תקנה ראשונה ועוד למה הצריכו לתנאי כשירצו בי"ד יחזרו דבר לכמות שהי' למה לי תנאי בלא"ה כיון שחסר הדבר לדין תורה יכולין בי"ד לעשות תקנה כמו שירצו ותי' דכאן באמת לא עקרו תקנה ראשונה דזה לא הי' סגי דעדיין אם הי' רוצין להעלות היו יכולין להעלות ודעתם שאין רשאין להעלות יען דחששו לדברי רי"ו בב"מ דף ס' דקאמר ולא יפחות השער דשלא להרגיל למכור בזול ולכן הוצרכו תנאי דבלא"ה לא היו יכולין בי"ד אחר הקטן ממנו לבטל התקנה שאם ירצו יעלו ולרי"ו אייריא לאחר החורבן יען דסובר כחכמים דסברי שם בב"מ דזכור לטוב דמוזיל השער א"כ ע"כ רק לכן התקינו שלא יעלהו ירושלים רק אחר החורבן והא דהצריכו תקנה ולא סגי לעקור התקנה לגמרי הוא כדי שלא להעלות אפי' ירצו כדי שלא לעטר שוקי ירושלים בחורבנה ולכן הצריכו לתנאי שכשיבנה ביהמ"ק יחזור לכמות שהי' דבלא תנאי לא הי' יכולין ב"ד לעקור התקנה דצריך להיות גדול בחכמה ובמנין אך הוקשה לי עדיין הא לכשיבנה ביהמ"ק כבר יהא בן דוד בא ויהי' בי"ד הגדול בחכמה ובמנין והעלה לפי מה דאיתא בירושלמי דביהמ"ק נבנה תחילה קודם שבן דוד בא לכן הצריכו לתנאי ולכן פסק רבינו כריוס"י יען דסובר כחכמים בב"מ דלא חיישינן לשיפחות השער ותקנה הצריכו רק יען שהי' אחר החורבן ועי"ש בתויו"ט:<br>'''  אמנם '''  נסתרו דברים אלו מכח קו' השני' דהא רבינו כ' הטעם משום נסכים לא משום עיטור שוקי ירושלים וא"כ ל"ש לומר דהתקינו שלא לעלות כדי שלא לעטר בחורבנה דהא לא כתב רבינו טעם זה כלל ועוד קשיא לי לדבריו א"כ בשמעתין דביצה דפריך עדות נמי מהרה יבנה ביהמ"ק ומשני עדות מסורה לבי"ד לא יטעו ויקשה לתויו"ט ג"כ קתני התקינו משמע דהי' תקנה חדשה לא שעקרו הראשונה והטעם באמת הא גופא דאמרו בשמעתין דביצה לא אישתרי ולכן לא רצו לעקור תקנה כולה דאז תהא ביצה מותרת וזה לא רצו להתיר יען דמהרה יבנה ויאמרו אשתקד אכלנו ולכאורה יקשה א"כ כיון דהי' תקנה חדשה מאי הועילו דאמרו בגמ' דעדות מסורה לבי"ד הרי ביהמ"ק יבנה קודם שיבוא ולא יהא בי"ד גדול ולא יהיו יכולין לבטל דברי ריוב"ז וע"כ לומר שבאמת לא קיימ"ל כן אלא דבן דוד יבוא והוא יבנה ביהמ"ק כמש"כ רבינו בפי"א ממלכים דלא כירושלמי {{ממ|והא דפסק דלא כירושלמי משום דפשטי' דשמעתין דסנהדרין משמע כן וכמו שהארכנו בפ"א מביהב"ח}} וא"כ הדרה קו' תויו"ט לדוכתי למה צריך לתנאי כיון דכשיבנה ביהמ"ק כבר בן דוד בא ויהא בי"ד הגדול אולם נראה דהנה תוס' עירובין דף מ"ג הוק' למה אמרינן במס' תענית דהאידנא כהנים רשאים לשתות יין ול"ח שיבנה ביהמ"ק כדאמרינן בשמעתין דמהרה יבנה ביהמ"ק:<br>'''  ולכן '''  אומר דרך אחר בזה דהנה רבינו בפ"ו מבהב"ח כתב דמקריבין אעפ"י שאין בית ואוכלין קדשים אעפ"י שאין קלעים וא"כ לפי"ז יש לחוש שיבנה ביהמ"ק דהיינו שעכ"פ יבנה המזבח דנהי דרבינו כתב דמקריבין אעפ"י שאין בית היינו כשיבנה מזבח כמש"כ הבה"ז בזבחים דף ס"ו במג"א סוף ה' ת"ק וא"כ אז יהא שוב צריך להעלות לירושלים כרם רבעי לנסכים ובי"ד גדול עדיין לא נתיסד והא דכ' רבינו דבן דוד יבנה ביהמ"ק היינו הביהמ"ק האמיתי ולכן צריך לתנאי והנה לפי"ז יש לישב קו' תוס' הנ"ל די"ל הא דאמרו בשמעתין מהרה יבנה ביהמ"ק היינו מזבח שאפשר שיבנה קודם שיבנה ביהמ"ק אבל לאסור מטעם שמא יבנה ביהמ"ק לזה ל"ח ולכן כהנים רשאים לשתות יין דאין משמרות קבועים עדיין שאין מי שיודיע להם המשמרות כמו שיבואר להלן בדברי רבינו פה:<br>'''  אלא '''  דלפי"ז שוב יקשה לכאורה א"כ מאי קאמר עדות מסורה לבי"ד מה אהני לזה הרי בלא"ה אין יכולין לבטל תקנת ריב"ז יען דאם יבנה בזמנינו המזבח ועדיין אין לנו בי"ד הגדול בחכמה ובמנין אך י"ל דשפיר יכולין לעקור תקנת ריב"ז דהא מכלל תקנתו אתה למד דיכולין לבטל גם תקנתו דהא מבואר בשמעתין הא דלא הותר גם ביצה כי מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד:<br>'''  ולפמש"כ '''  הכונה דהניחו תקנה ראשונה עכ"פ לענין ביצה והנה חשש דיאמרו אשתקד ל"ש רק כשיבנה ביהמ"ק וירצו בי"ד לעשות כתקנה ראשונה שלא יקבלו עדות ביום שבאו רק ביום שלאחריו ויהי' יום שלאחריו יו"ט ויהי' ביצה מצד הדין אסור ויטעו לומר דמותר יען דאישתקד אכלנו א"כ בזה דחשש דיאמרו אישתקד אכלנו הורה לנו רי"ו דעתיד בי"ד לבטל תקנה שלו ולא יקבלו אותו היום עדות א"כ הרי נתן להם רשות שכשירצו יבטלו דבריו:<br>'''  והנה '''  לכאורה בזה יש לקיים גם דברי התויו"ט דלא יקשה מאי שהקשיתי עליו דאף דבן דוד לא בא וביהמ"ק יבנה תחילה ולא יהא בי"ד גדול יהי' יכולין לבטל דברי ריב"ז דז"א דהא בארנו דדעת רבינו אינו כן דהוא סובר דבן דוד בא קודם ונהי דמכאן אין ראי' לשיטתו עכ"פ לדברי רבינו ע"כ אין הכונה לכשיבנה ביהמ"ק האמיתי אלא הכונה שיבנה ביהמ"ק דהיינו המזבח שאפשר שיהא בזמנינו ג"כ קודם ביאת בן דוד כמו שיבואר:<br>'''  מעתה '''  לפי"ז י"ל דהוכיח רבינו דע"כ רק כרם רבעי הי' התקנה להעלות לירושלים דאי גם נטע רבעי ומשום כדי לעטר וע"כ לר' יוסי הי' התקנה משום נסכים דאי משום עיטור א"כ למה לכשיבנה מזבח בזמנינו יחזור הדבר לכמות שהי' דהא עדיין בחורבנה וע"כ הטעם משום נסכים דכשיבנה מזבח יצטרכו נסכים וע"כ תקנה הי' רק על כרם והא דאמר רי"ו משום עיטור פירות היינו לרבנן דאמרו דתקנה הי' משום דכשרבו הפירות והיינו דלא יהיו צריכין לעטר השוק וכיון דע"כ אין הלכה כרבנן דאמרו משום ריבוי פירות התקינו שלא להעלות כיון דקיימל"ן כחכמים דב"מ דל"ח להא דיפחות השער כמש"כ התויו"ט לכן פסק כר' יוסי ולדידי' ע"כ הטעם משום נסכים ותקנה הי' רק בכרם אלא דלכאורה יקשה א"כ לפמש"כ דהכונה דהיו מעלין לנסכים לא משום עיטור שוק א"כ יקשה קו' התויו"ט למה הוצרכו לתקנה חדשה דל"ש לומר דתקנו כדי שלא להעלות ולעטר שוקי ירושלים ולפמש"כ דלא הי' מעולם תקנה לעטר ל"ש דתיקנו שלא לעטר ורק כיון דתקנה הי' משום נסכים ונהי דאחר שחרב א"צ לנסכים א"כ די בביטול תקנה ראשונה אבל מה צריך לתקנה חדשה וא"כ יקשה שוב קו' תויו"ט למה צריך לר' יוסי תנאי דלכשיבנה יחזור לכמות שהי' הרי בי"ד יכולין לעשות מה שירצו כיון שחזר לדין תורה כקו' תויו"ט אבל לדעתי לק"מ כי יש להקשות אם איתא כתויו"ט דלר' יוסי תקנה חדשה הי' א"כ למה קאמר דכשחרב בית המקדש הי' התנאי הזה הלא תקנה הי' ולא תנאי ולכן נראה דשפיר הי' צריך לתנאי כי רבינו פ"ב מה' ממרים כתב כי אף בדבר שבטל הטעם דקיימ"ל צריך מנין אחר להתירו היינו בי"ד הגדול בחכמה ובמנין וראב"ד השיג איך ביטל ריב"ז עיטור שוק שתיקנו הקדמונים וכתב הכ"מ שגדול הי' כראשונים ואני אומר הרי בגמ' איתא דרי"ו נקרא לגבי ר"א רק חבירך וע"כ אינו גדול כראשונים ולכן נראה ליישב דהא"ט דהצריכו תנאי שכשיבנה יחזור לכמות שהי' דלא הי' תקנה חדשה חדשה לכן לא הי' יכולין לבטל לגמרי רק עשו תנאי כ"ז שלא יבנה ביהמ"ק דהיינו שלא נוכל לבנות מזבח לא יעלו וכשיבנה יחזור לכמות שהי' וקרא לתקנה זו תנאי יען שאינה תקנה מוחלטת כיון שהתנו שכשיבנה יחזור לכמות שהי' נמצא לפי"ז א"צ לומר דלכן עשו תנאי יען דבי"ד של אחרים יהיו יכולין לבטל דבריהם רק דתנאי הצריכו יען דהם לא הי' יכולין לבטל דברי בי"ד שהי' בזמן המקדש שאינם גדולים כראשונים בחכמה ובמנין:<br>'''  והנה '''  הצל"ח הקשה למה הצריכו כלל לתקנה לומר שלא להעלות לירושלים פשיטא דהרי רבינו בפ"ב ממע"ש כתב דאין פירות מע"ש נאכל בירושלים וגם אין נפדה רק ירקבו א"כ פשיטא דלא יעלו לירושלים להנ"ל י"ל דבאמת ל"ה תקנה שלא להעלות רק תנאי הי' שיהי' יכולין לפדות {{ממ|וכמש"כ דלא כתויו"ט והצל"ח הקשה לפי דברי התויו"ט}} ודו"ק:<br>'''  אולם '''  יש להקשות דהנה לפמש"כ המשל"מ דכשמזבח בנוי שפיר נאכל מע"ב בירושלים בזה"ז וא"כ קו' הצל"ח א"ש בפשיטות דהרי כשיבנה מזבח והמקדש חרב דאין יכולין לאכול בירושלים הוה רשאין להעלות לכן הוצרך תקנה שלא להעלות כדי שלא לעטר שוקי ירושלים בחורבנה מעתה יש לפרש דהאי לכשיבנה ביהמ"ק לאו היינו בימי בן דוד רק שכשיבנה מזבח {{ממ|ואפי' בזה"ז כשיהא לנו רשות להקריב}} דהא יקשה ממנ"פ למאי נפ"מ תקנו שלא להעלות פשיטא דאין יכולין להעלות ולאכול בירושלים כקו' הצל"ח דהדין הוא דירקב ואי דנפ"מ כשיבנה מזבח דהרי אז אמרת כבר שהתנו שיחזור לכמות שהי' א"כ מאי נפ"מ כ"ז שלא נבנה בלא"ה א"י להעלות וכשיבנה גם אחר תקנה שני' יכולין להעלות שכן התנו וא"כ למאי נפ"מ צריך תנאי:<br>'''  לכן '''  נ"ל עד"א דהנה ברה"ש דף ל"א איתא דפליגי ר"פ סובר ריב"ז התיר כרם רבעי ור"נ סובר שהתיר לשון של זהורית ומפרש שם טעמא דידי' דלכן סובר דלא התיר כרם רבעי דהרי אמרו לר"א כבר נמנו עליך חבירך וריב"ז הי' רבו של ר"א לא חבירו והנה כבר כתבנו דאי אמרינן הטעם משום עיטור שוקי ירושלים אז מסתבר כחכמים שהתקנה הי' קודם החורבן יען דכבר רבו הפירות וא"צ לעיטור שוקים אבל אי אמרינן כרם רבעי אז הטעם משום נסכים ואז מסתבר לומר דהתקנה הי' לאחר החורבן דלא הי' צריכין יין לנסכים וא"כ לפי"ז י"ל דרבינו סובר דע"כ הלכה כר' יוסי דתקנה הי' אחר החורבן דאית לי' כר"פ דריוב"ז התקין שלא להעלות כרם רבעי א"כ מוכח דהי' אחר החורבן מדקאמר כבר נמנו חבירך והא ריב"ז רבו הי' אלא וודאי הי' לאחר החורבן דכבר נתגדל ר"א והי' רק חבירו כמש"כ בפנ"י דמעיקרא הי' רבו ואח"כ הי' חבירו והיינו בסוף ימיו לאחר החורבן וא"כ כיון דתקנה הי' לאחר החורבן ע"כ תני כרם רבעי ומשום נסכים והא דרי"ו אמר משום עיטור שווקים א"כ לדידי' ע"כ התקנה הי' קודם החורבן משום שרבו הפירות י"ל דסובר כר"נ דריב"ז ביטל לשון של זהורית א"כ הא דנמנו חבירך באמת לאו היינו ריב"ז ושפיר י"ל דהי' קודם החורבן ופסק רבינו כר"פ דריב"ז ביטל כרם רבעי והא דנמנו חבירך היינו ריב"ז דהתקנה הי' לאחר החורבן ולכן פסק כמ"ד כרם רבעי ודו"ק:<br>'''  והנה '''  במשנה פ"ה דמע"ש כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה ותנאי הי' בדבר אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהי' ר' יוסי אומר משחרב ביהמ"ק הי' התנאי הזה ותנאי הי' בדבר אימתי שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו שיחזור הדבר לכמות שהי' ואיתא בירושלמי א"ר אחא זאת אומרת שב"ה עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד דכ' ובדם ענבים סותה ופי' בפני משה דמדיוק מקרא זה נשמע דבנין המקדש קודם למלכות בית דוד כדמתרגם אונקלוס רישא דקרא אסרי לגפן עירה יסחר ישראל לקרתי' עמא יבנון היכלי' ובדם ענבים סותה קדריש על מלך המשיח כמו שפי' בת"י על המשיח ולית מליך ושולטן דיקום קדמוי מסמק טווריא מן אדם קטיליהון לבושוי מעגעגין באדמא מדמא לעצור דענבין וא"כ קשיא לר' יוסי דהתנו לכשיבנה בית המקדש יחזור לכמות שהי' לעטר שוקי ירושלים בפירות וכי מה איכפת לעטר שווקי ירושלים עד שלא תחזור להיות בשלוה שעדיין בידי האומות:<br>'''  והנה '''  קשה לי לפירושו דהנה בירושלמי לעיל איתא דהתקנה הי' משום דבראשונה הי' עושין יין בטהרה לנסכים ולא היו ענבים מצויין התקינו שיהא עולה לירושלים מהלך יום לכל צד ולא נזכר הטעם דאיתא בבבלי ביצה דף ה' כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות וכמש"כ בתויו"ט שם שהם שני טעמים דתחילה תיקנו משום יין לנסכים רק על כרם רבעי ואח"כ תקנו גם על שאר פירות משום כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות וא"כ כיון שיבנה המקדש ויצטרכו יין לנסכים א"כ שפיר הצריכו תנאי שיחזור הדבר לכמות שהי' ומאי פריך הירושלמי {{ממ|ועתויו"ט פ"ה שכתב לפרש דלכן הוצרכו לתנאי לכשיבנה ביה"מ יחזור הדבר לכמות שהי' משום דחשו שלא יהא להם בי"ד גדולים ולא יוכלו לבטל תקנתם יען דבנין ביהמ"ק יהא תחילה ועדין בן דוד לא בא ותמוה הא בירושלמי מבואר דר' יוסי לא מצי אתיא כמ"ד דבנין ביהמ"ק תחילה}} והנה לכן נראה לפרש כונה אחרת בירושלמי הנ"ל דזאת אומרת קאי אר' יוסי דס"ל דתנאי הי' לכשיבנה ביהמ"ק יחזור לכמות שהי' שיצטרכו יין לנסכים דהנה הא דאיתא לעיל בירושלמי דתיקנו שיעלו כרם רבעי משום דצריכין יין לנסכים י"ל דאינו חולק אגמ' בבלי דהטעם משום עיטור שוקי ירושלים דבאמת היינו טעם אחד כיון שהי' צריכין יין רב לנסכים שהי' עושין בטהרה עי"ז נתמעטו הפירות בשוקי ירושלים ולכן תיקנו שיעלה הכל לירושלים והוא מדוייק בלשון הירושלמי בראשונה הי' עושין יין בטהרה לנסכים ולא הי' ענבים מצויין דהיינו דלכן לא הי' ענבים מצויין בשוקי ירושלים ולכן תקנו כדי לעטר שוקי ירושלים א"כ הכל חד טעמא והנה זה ניחא אי ביהמ"ק יבנה תחילה קודם לביאת בן דוד א"כ עדיין לא תהא ברכה מצויה וע"כ חשו שלא תהא מצוי יין לנסכים ולעיטור שוקי ירושלים בפירות לכן שפיר הי' תנאי שיחזור הדבר לכמות שהי' אבל אי בן דוד בא תחילה א"כ תתקיים הנבואה שיהא יין לרוב וא"צ לחוש שלא יהא להם יין לנסכים א"כ למה הצריכו תנאי שיחזור לכמות שהי' וזהו דקאמר בירושלמי זאת אומרת דהיינו מדר' יוסי נשמע דס"ל בנין ביהמ"ק קודם לביאת בן דוד דהא כתיב ובדם ענבים סותה א"כ ענבים יהא מצוי להן ואת אמרת הכין דתנאי הי' בדבר שיחזור לכמות שהי' והא לעתיד לא יהא צורך בתקנה זו אע"כ דס"ל בנין ביהמ"ק קודמת לביאת בן דוד {{ממ|ובספר מאמר פתיל תכלת כ' לפרש הירושלמי דכונתו להוכיח דביהמ"ק יבנה קודם לביאת משיח רק כ' ע"ד אחר דאיתא במדרש ויחי אין סותה אלא כי יסיתך אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו והכונה על לעתיד שישובו השופטים ויהא בי"ד הגדול יושבין בלשכת הגזית ויתבררו כל הספיקות בהלכה ובשו"ת חו"י סי' קצ"ב הביא גי' אחרת כבס ביין לבושו שהוא מחוור להם דברי תורה ובדם ענבים סותה שהוא מחוור להם טעויותיהן אר"ח אין ישראל צריכין למלך המשיח לברר הלכה לפי"ז יתפרש הכי דעל מתניתין קאי דקתני רי"א אומר משחרב ביהמ"ק היה התנאי הזה ותנאי הי' בדבר אימתי שיבנה ביהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהי' והוצרכו להתנות כן כמו שביאר בתויו"ט משום שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול הימנו וחששו שמא אותו בי"ד שיהי' בבנין ביהמ"ק שלעתיד בב"א לא יהי' גדולים מהם בחכמה ובמנין לפיכך הטילו הם עצמם תנאי בדבר שאימתי שיבנה תבטל התקנה ממילא ועלה קאמר ר"א זאת אומרת מדחששו על בי"ד שלא יהי' גדולים מהני ש"מ שביהמ"ק עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד דאי בנין ביהמ"ק יהא אחר ביאת המשיח יקשה דכ' בדם ענבים סותה שהפירוש שאז יהא בי"ד הגדול בחכמה ובמנין מכל בתי דינין שעמדו להם לישראל מימות יהושע ואת אמרת הכין שחששו שאז לא יהא בי"ד גדול בחכמה אע"כ שבית המקדש עתיד להבנות קודם ביאת המשיח ואז עדיין לא יהא בי"ד הגדול והשבת השופטים עדיין}}:<br>'''  אמנם '''  זהו טעמא דר' יוסי א"כ נשמע דלרבנן דס"ל דהתקנה הי' בזמן הבית כשרבו הפירות ותנאי הי' לכשירצו יחזור לכמות שהי' אם יתמעטו הפירות לא ס"ל דתנאי זה הי' לכשיבנה בית המקדש משום דס"ל דבן דוד בא תחילה ל"ש לומר שיעשו תנאי שיחזור לכמות שהי' כיון דבן דוד בא תחילה יתקיים בוודאי נבואת יעקב אבינו ע"ה ובדם ענבים סותה חכלילי עינים מיין ולא יהא צורך לתנאי זה א"כ נשמע דלת"ק ביאת דוד תקדים לבנין ביהמ"ק וכמו שכ' רבינו בה' מלכים:<br>'''  ובהא '''  ניחא לי מה שכתב רבינו בפ"ג מה' ממרים דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפי' נתבטל הטעם ודוקא ע"י מנין אחר שגדול בחכמה ובמנין והראב"ד השיג מביצה דף ה' דאיתא שם דאמנו ריב"ז והתירו וריב"ז לא הי' גדול כאותו דור שבימי הבית ובלח"מ כתב לישב כיון שגם בימי הבית כבר עשו תקנה אחרת כשרבו הפירות שיפדו סמוך לחומה לכן יכולין בי"ד אחר לבטל התקנה לגמרי אף שאין גדול ממנו ואולם תמוה לי הא זה רק לת"ק אבל לר' יוסי דס"ל דאחר חורבן הי' תקנה זו {{ממ|והיינו דריב"ז כמש"כ בתויו"ט}} לא עשו כלל תקנה בזמן הבית כשרבו הפירות שיפדו סמוך לחומה א"כ הדרה קו' לדוכתי' איך יכול ריב"ז לבטל תקנה ראשונה לאחר החורבן כיון שאינו גדול ממנו והנה בתויו"ט הביא ראי' ממשנה זו לדעת רבינו מדקתני דכשרבו הפירות תקנו שיפדו חוץ לחומה ותנאי הי' בדבר שיחזור לכמות שהי' ע"כ משום דחשו שמא יתמעטו הפירות ולא יהא בי"ד גדול בחכמה ובמנין שיוכלו לבטל תקנתם לכן התנו תנאי שיחזור לכמות שהי' מוכח דאף בבטל הטעם בעינן בי"ד גדול ולדעתי אין מכאן הוכחה כלל דהנה בתויו"ט הקשה ע"ז למה הצריכו לעשות תנאי דפשיטא כיון שלפי תקנתם שיפדו חוץ לחומה כדין דאורייתא שיש יכולת בכל בי"ד לתקן כפי מה שצריכין ותי' דלשון התקינו משמע שעשו תקנה חדשה שלא להעלות רק שיפדו חוץ לחומה לת"ק מפני שזלזלו בשער הפירות ולר' יוסי כדי שלא לעטר שוקי ירושלים כשהוא ביד האומות ע"כ חשו שבי"ד שאחריהם לא יהא יכולת בידם לבטל תקנתם ע"כ התנו תנאי זה א"כ קשה שאין כאן ראי' לשיטת רבינו די"ל מטעם אחר הצריכו לתנאי משום דבאמת לא רצו לעקור תקנה ראשונה פן יתמעטו הפירות ואי הי' נמנין לבטל תקנה ראשונה לא שייך להטיל תנאי שיחזור לכמות שהי' לכך הניחו תקנה ראשונה במקומה רק תקנו שיפדו דוקא חוץ לחומה ובתקנה שפיר שייך לעשות תנאי שאם יתמעט