עריכת הדף "מעשה רקח/גזלה ואבדה/יח" (פסקה)

== ה ==

'''מצא שטרות וכו' ואם יש עמהן שובר וכו'.''' הנה ראיתי להמשנה למלך ז"ל, שהקשה דבגמרא מוכח דבנמצא השטר ביד המלוה דווקא קאמר, אבל (בנמצא) [בנפל ונמצא] כיון דאתרע אפילו שלא נמצא בין שטרות קרועים איכא למימר דיחזיר ללוה, דבלאו הכי לא יחזיר לא לזה ולא לזה, א"כ מנא ליה לרבינו לומר אפילו נמצא צריך שיהיה עמו שובר והשטר בתוך הקרועים וכו', ולפ"ז הרב המגיד ז"ל לא יישב קושיא זו וצ"ע ע"כ, והיא קושיא ברורה כשמש לכאורה, אך תמהתי למה הניחה בצ"ע. דהן אמת דמדברי רש"י ז"ל הכי משמע, מדפירש אמתניתין דמילי מילי קתני וכו', אך רבינו אינו מפרש כן, אלא דהא דאם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות, אכולה מתניתין קאי דמיירי במוצא מציאה, ואף לדסמיך ליה דהיינו במוצא בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו וכו', והשתא פריך לרב דקאמר סמפון היוצא מתחת ידי מלוה פסול, דהא במתניתין קתני דאפילו נפל דאתרע חזקתיה אפ"ה כשר, ומשני דמתניתין במצאו בין שטרות קרועים דמוכחא מלתא שכבר נפרע ומשו"ה לא חש ליה, משא"כ ביוצא מיד המלוה, וזו היא הבנת הרב המגיד ז"ל בפשיטות, ואין כאן שום קושי, שוב בינותי בספרים וראיתי שכן הקשה הרב לח"מ ז"ל פרק ט"ז דמלוה ולוה, ששם הביא רבינו ההיא דרב הונא דמצא שטר בין שטרותיו, והרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' ס"ה על דברי הטור שפסק כדברי רבינו נדחק בזה, וכתב, דהמקשן היה סלקא דעתא דמצא בין שטרותיו קאמר, והתרצן השיב לו דאינו כן, והרואה יראה דהעיקר חסר, עד שראיתי להש"ך ז"ל שם שכתב כדברי וששתי כעל כל הון שבח להשי"ת.