עריכת הדף "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי/כב" (פסקה)

==ה==
'''כי תצא אש'''  לעשות את שאין מתכוין כמתכוין המדליק בתוך שלו יצתה אש ואכלה בתוך של חבירו הרי זה חייב יכול עברה נחל או שלולית דרך היחיד ודרך הרבים שש עשרה אמה וגדר שהוא גבוה ארבע אמות יהא חייב ת"ל ומצאה עד שיהא מצוי לה יכול עד שיהא מכביש למטה והולך ת"ל קוצים או מה קוצים שגדלו מחמת עצמן יכול אין לי אלא דבר שגדל מחמת עצמו ת"ל גדיש או מה גדיש מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יכול אין לי אלא דבר שהוא תלוש מן הקרקע ת"ל קמה או מה אלו מיוחדין שהן ראוין לדלוק יכול אין לי אלא דבר שראוי לדלוק מניין ספספה נירות ספספה מציבות של שיש ומצבות של פשתן ואבנים שמתוקנות לו לכבשנו ת"ל שדה אין לי אלא דבר שלא הובער דבר שהובער מנין (כבשנו) [אכלה כבשנות] של סיד כבשנות של יוצרין ת"ל המבעיר את הבערה [אין לי אלא המבעיר המכבה מנין כיבת כבשנות של סיד כבשנות של יוצרים תלמוד לומר הבעירה או יכול אף המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות תל גדיש וקמה מה קמה בתוך שלו אף גדיש בתוך שלו: פ"ב המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה גדישו של חבירו הרי זה חייב. היו בו כילים ודלקו חייב על הגדיש וחייב על הכלים דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים רואין את מקום הכלים כאילו מלא תבואה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. מודה ר' יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והטמין בו כילים ודלקה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. היה גדיש חיטין ומחופה שעורין. או שעורין ומחופה חיטין אין משלמין לו אלא דמי גדיש בלבד ] היה שור קשור בגדיש ודלק עמו או חמור קשור בגדיש ודלק עמו חייב ואם היו מותרין פטור שנ' גדיש וקמה מה אלו מיוחדין שאין יכולין לברוח יצאו אלו שיכולין לברוח: לפי שמצינו בשור שאם מסרו לחרש שוטה וקטן שהוא חייב יכול אף השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן יהא חייב ת"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: [המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה בחצירו של חבירו הרי זה חייב שכן דרך חצר להיות מכנים את הכל לתוכה. ואין לי אלא אלו בלבד מנין המכה בפטיש ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ונפח שהניח גץ על גבי ברזל ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים מה זה מיוחד שעושה בתוך שלו ומזיק כשאינו שלו הרי הוא חיב. כך כל העושה בתוך שלו ומזיק בשאינו שלו יהא חיב.] אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים מניין שאחרון אחרון חייב ת"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור ובא אחר (וניבה המנבה הוא שחייב) [וניבח יש בו כדי לנבח הרי הו חייב] ת"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: הרי ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבעד לא [הרי] השור כהרי המבעה ולא [הרי] המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בה רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק לכך נאמרו ארבעתן: [פד]