עריכת הדף "יצחק ירנן/ציצית/ג" (פסקה)

== ח ==

'''מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת וכו'.'''  וכ"כ פי"ט מהלכות שבת. ויש להקשות לפי מ"ש מרן הב"י בסי' כ"ט הל' תפילין וז"ל ולפ"ז צ"ל שמ"ש רבינו דבערב שבת בין השמשות צריך להסירם לא משום דאסור להניחם הוא אלא משום דכיון דאינו זמן חיובם צריך להסירם דחיישינן דילמא נפיק בהו לרשות הרבים ואע"ג דמדאורייתא לא מיתסר למיפק בהו לא הוי גזרה לגזרה דכיון דאין לו צורך להניחם אפילו למידי דרבנן חיישינן עכ"ל, א"כ גם בציצית יהא אסור ג"כ לעבור ברה"ר שמא יפסוק ואף דהוי גזרה לגזרה מכל מקום כיון דא"צ כלל (להניחם) [ללבשו] בלילה כיון דלאו זמן ציצית, ובהדיא התירו להעביר ברה"ר. ונראה לחלק דשאני גבי ציצית שהוא לבוש וכיון שצריך ללובשו בשעה זאת אין לעשות גזרה לגזרה ברם גבי תפילין דליכא מצוה בלבישתם ולא הנאה לגוף שאינו לבוש וכיון שאין צורך כלל גזרינן גזרה לגזרה.

'''וכיצד מברך וכו' להתעטף בציצית.'''  וכ"כ בטור או"ח סי' כ"ב נתעטף מברך להתעטף וכו', ודקדק הב"ח דלמה שנה פרקו פעמים דהא כתבו בסי' ח', ותירץ וז"ל ושנאו הכא להורות דאע"פ שמברך שהחיינו על עשיית הציצית ונתעטף בה מיד אפ"ה לאחר העטיפה צריך לברך להתעטף ואע"ג שאינו עובר לעשייתן ממה שעבר עכ"ל. ור"ל דכיון דאיכא ברכת שהחיינו מתעכב בזה ולא נשאר שהות לברך ברכת ציצית קודם עטיפה כי היכי דתיהוי עובר לעשייתן אלו דבריו. ותמהני דלא זו הדרך לברך תחילה שהחיינו ואח"כ ברכת המצוה אלא בהיפך וכן כתב הטור הל' לולב סי' תרנ"א וכן הוא ודאי בכל המצוות וכן בברכת הנהנין וא"כ אין מובן לדבריו. ומ"ש הטור תחילה ברכת שהחיינו היינו משום דקאי דמברך אותה בשעת קניה ולא בשעת עטיפה. והנראה לי הוא דאתא לאשמועינן דאפילו אחר שנתעטף בה מברך וליכא בזה עובר לעשייתן וכמ"ש הב"ח דכן משמע מלשון התוספתא נתעטף בה מברך להתעטף בציצית ומשמע אחר שנתעטף וכן דקדק הרא"ש ז"ל בסוכה פ' לולב וערבה סי' ג' וז"ל נתעטף וכו' אלמא אע"פ שכבר נתעטף אומר אקב"ו להתעטף וכו' לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד וק"ל.

''' וכיצד''' 

''' מברך וכו' להתעטף בציצית.'''  הרב הלבוש סי' ח' האריך להוכיח שיברך הבי"ת בשו"א ולא בפת"ח יעו"ש באו"ח סי' ח'. והשיירי כנה"ג כתב ומנהג המדקדקים כהרב הלבוש וכן הוא היה נוהג ברם הרב בית דוד שילש ג' סברות נגד סברא זו, הב"ח ומצת שמורים והרב צמח יעו"ש שכתב בשמם שצ"ל בפת"ח. ברם מ"ש משם הרב צמח בפת"ח הוא תמוה אצלי לפי מה שראיתי לשונו וז"ל ולכן צ"ל בציצית כפי לשון הלבוש עכ"ל, ואין להגיה שום הג"ה לפי שדבריו סובבים הולכים על דברי הרב נגיד ומצוה שמדבריו נראה ברור כדעת הלבוש והשתא הכא נמצא הרב הלבוש והשיירי כנה"ג והנגיד ומצוה והרב צמח סברי דיברך בשו"א ומה גם שהוא על דרך הסוד ואין בידי להכריע.<br>'''  והטור'''  או"ח סי' ח' כתב יתעטף בציצית מעומד ופירושו דגם הברכה יהיה מעומד וכמ"ש מדברי רש"י ז"ל שם והכי הוי ריהטא דלישנא יתעטף בציצית מעומד ויברך כך וקאי גם לברכה, ומה שהפסיק באמצע וכתב וסדר עטיפתו אגב דכתב יתעטף פירש הסדר והלשון נרדף ולכן מרן בספר הקצר נשמר מזה והרחיק את הקרוב וקירב את הרחוק וכתב יתעטף בציצית ויברך מעומד ואח"כ כתב סדר העטיפה ומעומד שכתב קאי גם לעטיפה.<br>'''  והבית'''  חדש כתב משם סמ"ק דשאר פוסקים דגמרי לה מגזירה שוה דלכם לכם מספירת העומר, ולא קשיא גזירא שוה למה לי דהא גרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד דאין זה אלא בברכת המצוות וכו' אך קשה ממילה ולולב דמפיק לה משום דכתיב לכם תיפוק ליה שהם ברכת המצוות וצ"ע עכ"ל. ולי נראה דצריך לכם לעכב דלשאר ברכות אינם דוקא למצוה מן המובחר וכמ"ש הר"ד אבודרהם ז"ל וצריך לברך מעומד ושש מצוות הן עומר לבנה ציצית שופר לולב מילה ואנו למדים באלו מג"ש מלכם לכם ויש מצות אחרות שמברכים עליהם מעומד לכתחילה ואם לא בירך מעומד אין לחוש כגון הלל וכו', נמצא דיש הפרש בין שש אלו להשאר ולכן איצטריך לכם בכולהו הנך. ואף להי"א שהביא הרד"א שם נראה דלא פליג ע"ז וכמו שהבין הרב דרכי נועם חלק או"ח סי' ג', אלא הכי פירושו וי"א כלל לזה כי כל מצוה שאין בה הנאה מברכין עליה מעומד עכ"ל, כלומר כמו סימן לדבר לאיזה ברכות ראוי לברך מעומד בין למצוה מן המובחר בין להנך דכתיב לכם, מצוה שאין בה הנאה ולא פליג אדלעיל וכן מתפרשין דברי הארחות חיים שחילק בין ברכת הנהנים לברכת המצוות דהיינו לכולם בכולל ברם יש הפרש בין הנך דכתיב בהו לכם להשאר, וחילק בהכי משום דהירושלמי לפי האמת איירי בהכי בכולהו כדעת הרד"א.<br>'''  ובטלית'''  קטן כתב מרן בב"י סי' ח' דמברכין עליו להתעטף ולא על מצות ציצית. והקשה הרב בני חיי משם מורו זקינו דסותר עצמו ממ"ש בספר הקצר דכתב שם דיכול לברך להתעטף מכלל דעיקר ברכתו היא על מצות ציצית. ולתרץ זה מצאתי כתוב דמ"ש יכול היינו דיכול לברך להתלבש וכמ"ש מהרי"ל הביאו החבי"ב יעו"ש. ולי לא נהירא דהיכן כתיבא סברה זאת כי היכי דליסמוך מרן עלה נוסח זה לא נמצא למי מקדושים דקדים למרן דלא הזכיר כן בב"י. ולענ"ד פשוט דמ"ש מרן יכול ר"ל דיש לברך כן אף דליכא עיטוף ולשון יכול ר"ל שפיר שייך לשון זה.

''' ואינו''' 

''' מברך על הציצית בשעת עשייתה וכו'.'''  והקשה המג"א ז"ל סי' י"ט ס"ק א' דמאי שנא ממזוזה דקי"ל שצריך לברך כשקובעה דהתם נמי קי"ל חובת הדר הוא דכל זמן שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכו'. והרב יד אהרן תירץ וז"ל ולי נראה דלא דמי כלל רק דכתיבת המזוזה עם עשיית הציצית הכל אחד וכשם דבעשיית הציצית ליכא ברכה כן בכתיבת המזוזה ליכא ברכה נמצא דציצית ומזוזה כחדא סלקין וכו' יעו"ש. ואני אפרש קושיית המג"א אשר בזה אין מובן לדברי הרב יד אהרן נר"ו והוא דקשיא ליה דמאי שנא מציצית דכי היכי דבציצית אין לברך על עשייתה מטעם דבשעת עשייה ליכא מצוה כי אם בלבישה ואז חייב ומברך כן במזוזה שהיא חובת הדר דאי אינו דר בה פטור נמצא דכשקובעה ואינו דר בה פטור באותו זמן ואינו חייב לברך אלא בנכנס לדור בה וא"כ למה מברך בקובעה נמצא דלבישת הטלית ונכנס לדור בבית דומה בדומה וא"כ מה ירווח בדמיונו.<br>'''  ועוד'''  יש לדקדק בדבריו דאימא דכתיבת המזוזה דומה לטויית החוטין או שזירתן והוי דומה בדומה באופן שדברי המג"א נכונים. וראיתי להרב בני חיי ציין בשם המג"א שאם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציציות אחרות שמברך אקב"ו לעשות ציצית ואחריו נמשך היד אהרן נר"ו ודבריהם תמוהים דהמג"א חזר בו שכתב וז"ל ואה"נ וכו' מברך לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י"ל שאחר מיד שנפסק מחוייב לפושטו לתקנו וכו', הרי שחזר בו מטעם דכיון דמחוייב לפושטו מיד כשעושהו הרי אינו לבוש בו ולכן אינו מברך לעשות ציצית וז"ש ומיהו וכו'. ולדעתם קשה דאיך הוי נותן טעם שיברך כן משום דמיד כשנפסק חייב לפושטו אדרבא כלפי לייא וכמ"ש.