עריכת הדף "הר המוריה/ביאת מקדש/ט" (פסקה)

== ה ==

'''שני ''' 

''' גזרי וכו'.''' עיי"ש ביומא כ"ד ב' וכ"ז ב' וכ"ח א' ועי' תוס' ישנים שם דרב ולוי פליגי עליה דר' יוחנן בזה ועי' בירושלמי יומא שם פ"ב ה"א דהתם איתא דהכל מודים דחייב זר מיתה יעו"ש היטיב ובש"ק שם מש"כ בזה.

''' היוצק''' 

''' והבולל וכו'.''' כל זה מבואר בזבחים קי"ב ב' במשנה לבד מהמסדר הבזיכין והמצית אש במזבח דליתא שם והנה סידור בזיכין מבואר ביומא שם כ"ד ב' אבל המצית אש במזבח לא נזכר שם ואדרבה שם איתא דהמדליק את המנורה פטור דהדלקה לאו עבודה היא ופריך והתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר וכלי שרת ומשני הצתת אליתא עבודה היא הדלקה לאו עבודה היא יעו"ש ומשמע מזה שהיא עבודה גמורה וחייב עליה זר. אבל י"ל דבאמת עבודה היא אבל לאו עבודה תמה וכמש"כ מרן דיש אחריה עבודה דשני גזרי עצים ולא דמי להדלקת הנרות דאילו הוה עבודה היתה עבודה תמה משא"כ בזה וי"ל דזה כוונת הש"ס דקאמר התם אלא מעתה זר שסידר את המערכה ליחייב ומשני איכא סידור שני גזרי עצים ופשוט. ועיין בתו"כ אחרי פ"י פרשה ז' דאיתא שם יכול היוצא והיוצק והבולל וכו' והאי היוצא אין לו ביאור ונ"ל כי צ"ל היוצת ור"ל המצית אש במזבח (ועיין תוס' ישנים ביומא שם בד"ה הצתת וכו'). והא דלא מייתי רבינו המדליק את הנרות י"ל דאזיל לשיטתיה דס"ל דהמטיב היינו המדליק כמש"כ לקמן פ"ג מהל' תמידין ומוספין הי"ב יעו"ש. ועיין לקמן הלכה ז'.