עריכת הדף "העמק שאלה/קלז" (פסקה)

== ה ==

{{העמקש|ה}} '''זמנין דלא משתכח כו'.''' הלכה ברורה מפי רבינו דהכשר כלים אין הולכים אחר רוב תשמיש אלא אפי' משתמש במקרה צרי' הכשר הראוי לזה וכדעת הריב"א בתוס' שלהי מס' ע"ג ולא כר"ת שם. והכי סתמי דפסקי תו' שם ד' ע"ב ב' ד"ה דרש רבא כו' ומיהו אין הלכה כך אלא צריך להגעילן בכ"ר משום דפעמים שתוחבין בתוך כל"ר ותוך יורה מרותחת עכ"ל. ור"ת דלית לי' הכי יתרץ קושי' רבינו מהגעלת קומקום. לפי דעתו ז"ל דערוי ככלי ראשון. ומש"ה ס"ל דהכשר מחמי חמין שעל האור והכשר הקומקום שמערין לו שוה ושניהם הכשרן שוה ג"כ ע"י ערוי כמו שכ' התוס' זבחים ד' צ"ו בשם ר"ת דכל כלים שבעולם מהני שפיכת רותחין דערוי ככל"ר. וכ"ז למד ר"ת מדכייל התנא יורות וקומקומין ומחמי חמין בהגעלה א' ש"מ דכולן שוה. וה"ה קערות שמערין לתוכן מכל"ר כקומקום דמיין. וע' אות י"ד בישוב קו' התוס' זבחים על ר"ת. אלא שלא ביאר ר"ת מקור דעתו. וראי' זו דקומקום לא ביאר לנו משום דתשובתו בצדו כישוב רבינו דלפעמים מחמין בה ואין הולכין בהכשר בתר רוב תשמיש. אבל ר"ת החזיק בדעתו דא"צ הגעלה אלא לפי רוב תשמישו מש"ה בנה יסוד על הא דקומקום דערוי ככל"ר. ומזה תדע דלא כמש"כ הר"ן בפרק כירה בזה"ל ומיהו לענין הגעלה אין נ"מ מידי מהאי פלוגתא דערוי דאפי' תימא ערוי ככל"ר אין מגעילים בערוי דברים שמשתמשים בהם בתוך כל"ר דכלל גדול אמרו כבולעו כך פולטו. וכן אם נשתמשו על האור כגון יורות וקומקומין אין מגעילין אותן בכל"ר שהעבירו מע"ג האור עכ"ל והוא מתורת הרמב"ן בחי' מ' ע"ז שאין כל"ר דהגעלה דומה לכל"ר לענין שבת. ואלו יורה שהעבירה מרותחת ונתן לתוכה יורה קטנה אסורה היא עכ"ל. ועוד כ' שם ולפי דעתי לענין געולי כותים לא נחלק אדם מעולם דטהרת כלי מדין מקרא מלא דה"כ דכבולעו כ"פ וכל שנאסר באור מהלך תחתיו אין מכשירין אותו בכל"ר שהעבירו אותן מרותח מע"ג האור ואין צריך לומר בערוי עד כאן לשונו. אבל הרמב"ן ז"ל בעצמו הביא דעת ר"ת שם דכל כל"ר אפשר להגעיל בערוי ופירש בזה הא דנעוא ארתחו ע"ש. ועיקר מה שכ' רבותינו רמב"ן ור"ן ז"ל חידוש גדול הוא ולא ולא נקטינן כותייהו אלא אפי' נשתמש על גבי האור מגעילן בכ"ר סתם. דפירושו שהעבירו מרותח מעל האור כמבואר בא"ח סי' תנ"א ס"ג וכלי ראשון נקרא כו' ועל הגעלה זו סובב הולך כל הסימן אפי' בהגעלה דמחבת. [אלא שהפר"ח שם ס"ד וביו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ח הביא סברא זו של הרמב"ן ור"ן] וה"ה לר"ת ז"ל מהני ערוי לכלי זו וברייתא מפורשת היא כמש"כ דכייל קומקמין עם מחמי חמין בהדדי. אבל הר"ן ז"ל בפי' כתב דקומקום משתמשין בו ע"ג האור. ומש"ה לא קשה ליה אמאי כיילינהו התנא בהדדי הא לא דמיין בהגעלה לפי דעתו אבל אשתמיטתי' דברי רבינו ז"ל: עכ"פ למדנו שלדעת רשב"ם דערוי ככלי שני והגעלת יורות ומחמי חמין ע"כ בכל"ר וקומקום ג"כ בהדדי מיתנין דהגעלתו בכל"ר. מוכרח לומר שאין הולכין אחר רוב תשמישו וזהו דעת רבינו וכן דעת בה"ג כרבינו שהרי העתיק בה' יי"נ מש"כ רבינו בסמוך והאי כפא נמי צריך למשדיי' בגו דודא ופלוטי' ור"ל אע"ג שאין עיקר תשמישו בכ"ר מכ"מ במקרה מזדמן הכי והר"ן בפסחי' פרק כ"ש גבי סכינים הביא דברי בה"ג אלו בשמו ברמז. והסיבן לד"א כדי להעמיד דעת עצמו שהולכין בהכשר בתר רוב תשמיש שכתב דסכין לא בעי ליבון ומכ"מ הגעלה בעי ואע"ג שגם בכ"ר אינו עיקר תשמישו מכ"מ זמנין דמעייל בדודא דבשרא והוי להו כעין כפא וכ"כ בה"ג ז"ל ואע"ג שבענין זה אינו עיקר תשמישו כיון שפעמים משתמש בו ע"ג האור ממש. ולפי אותו תשמיש בעי ליבון כו' הטילו חכמים הכשר בינוני כו' ע"ש שהאריך. ופשרה היא מדעת עצמו ולא מדעת בה"ג. שהרי כפא לעולם אין משתמש ע"י האור ממש. ומכ"מ בעי הגעלה בכלי ראשון. אלא בה"ג כרבינו ס"ל דלא אזלינן בתר רוב תשמיש וכן בענין דערוי ככ"ש מבואר בבה"ג מ' ברכות פ' כ"מ וז"ל ודוקא צונמא בקערה דכיון דשדי רותחין עלה הוי לי' כלי שני כו' הרי מבואר דערוי כל"ש כרבינו ז"ל. [ויותר נוח הי' להר"ן לומר דהא דבעינן הגעלה בסכין משום דמשתמש בדבר גוש וככ"ר דמי ויש להוכיח מכאן דהר"ן לא ס"ל חומרא זו ואח"כ ראיתי שהגאון חתם סופר יו"ד סי' צ"ה הביא ראי' זו דהר"ן לית לי' חומרא דגוש]. וממוצא דבר אתה למד עוד דהרי"ף ורמב"ם ג"כ כרבינו ס"ל שהרי כ' הרי"ף והני דאשתמש בהו בכ"ש כגון קערות וכי"ב כי שדי עלייהו רותחין ש"ד כו' והוא העתקת דברי רבינו כדרכו בקודש. ואחריו פסק הרמב"ם פ"ה מה' חו"מ. הרי דחלקו בהכשר קערות מקומקומין דלא כר"ת ז"ל אלא ע"כ ערוי ככל"ש ומש"ה קרי להו כל"ש. וקומקום משום דזמנין דמשתמש בהו על האור בעי הגעלת כל"ר דוקא ולא כמש"כ הר"ן בדעת הרי"ף ז"ל. והא דלא בעי ליבון בסכין כדתני' בספרי ותוספתא וירו'. צ"ל או דס"ל כהה"מ בדעת הרמב"ם שם דס"ל דחמץ היתרא בלע וליכא דין ליבון כלל. [וע' פסחים דכ"ה א' בפרש"י ד"ה זאת אומרת כו' ועוד כי אמר לעיל חמץ בפסח יוכיח מיבעי לי' לומר שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח והא ליתא עכ"ל. מבואר דס"ל לרש"י דחמץ נקרא היתרא כמו בשר בחלב עד שלא נתערב. ולהי"מ מבואר להיפך דחמץ מיקרי הי' לו שה"כ. שכבר שם חמץ עליה ומותר. ולא דמי לבשר בחלב עד שלא נתערבו דלא הי' עלי' שם האיסור. ובאמת גם לפרש"י בעיקר הסוגי' מכ"מ מדקאמר ז"א כלאי הכרם כו' הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה והוא מיותר והרי קודם זריעה היתרן ברור. אלא משום שעדיין לא חל עליהן שם כלאים לא שייך לומר ע"ז שעת הכושר משא"כ אחר זריעה שלוקה בזריעה לחוד. וכן בב"ח מיקרי שה"כ משעת שרי' דמכ"מ בשר בחלב הוא וע' שם דמ"ד ב' דמש"ה מקרי חדוש והיינו שה"כ וא"כ הא דקרי לחמץ שעת הכושר היינו משום דשמו חמץ לעולם. אבל יש לדחות דאיסי ס"ל כר"ש דחמץ לפני זמנו מותר. ומכ"מ מצות ביעור עליה. ומש"ה דומה לכלה"כ מזריעה עד השרשה אבל חמץ לפני שש היתר ממש הוא] והא שהביאו דיני לבון בה כ"ש שוברו בצדו שכ' הלוקח כלי תשמיש מן הכותי כו' דברים שנשתמש ע"י האור כגון שפודין כו' אבל בחמץ ליכא לבון. או נחלק בין סכין של ישראל שאין משתמש ע"י האור לסכין של כותי וכמש"כ הרא"ש שלהי מ' ע"ג פ"ה סל"ד שדרך הכותי לתקן בהן את הפתיל' של חלב כו'. וכן יישב הגר"א יו"ד סי' קכ"א רומיא דגמרא בזה. וע"ע ביאורי או"ח סי' תנ"א סס"ק י"ג ומה שהביא הר"ן ראי' שהולכין אחר רוב תשמיש מכוסות צלוחית קיתוניות שא"צ אלא הדחה. עיקר הראי' הוא מכוסות. שהרי צלוחיות וקיתוניות לעולם אינו אלא לצונן לשאוב ולשתות בו מים אלא כוס יש שמוזגין בו חמין לפעמים וג"ז אינו ראי' דלכאורה ק' דברי הרמב"ם אהדדי דבה' חו"מ שם כ' כלי מתכות כו' שנשתמש בהן חמץ בכלי שני כגון קערות וכוסות כו' ובה' מ"א פי"ז כ' ודברים שנשתמש בהם ע"י צונן כגון כוסות וצלוחיות כו' וכלשון הגמרא אלא שני מיני כוסות הן. יש שאין מוזגין בהם חמין לעולם דומיא דצלוחיות. ובזה מיירי הברייתא שהביא הר"ן מדתני בהדי צלוחיות וקיתוניות ויש כוסו' שמשתמשין בחמין ג"כ כמו קערה. וזה פשוט. נמצא דעת רבינו ובעל ה"ג ורי"ף ורמב"ם שאין הולכין אחר רוב תשמיש. ולא כפסק הש"ע או"ח סי' תנ"א ס"ו שנגרר אחר דברי הר"ן דהרי"ף ורמב"ם כר"ת ס"ל. ועוד הביא הב"י ראי' לזה מקערות עצמם למש"כ הטור בשם ראבי"ה ז"ל דקערות צריך להגעילן דלפעמים כופין אותן על מחבת כשהן על האש. והוא דעת התוס' ע"ג דע"ב בד"ה דרש. והוציא מזה הב"י דדעת הרי"ף ורמב"ם שלא הצריכו לקערות הגעלה ע"כ משום שהולכין אחר רוב תשמיש. אבל אלו ראה הב"י דברי רבינו שכ' שאין הולכין בהגעלה בתר רוב תשמיש ומכ"מ כ' ג"כ בקערות דהוי כל"ש לא כ"כ. אלא עיקר הטעם דלא חששו למילתא דלא שכיחא. ולא מטעם מיעוט תשמיש. אלא לא מחזקינן איסורא ושמא לא נשתמש הכי לעולם. וכבר פליגי בזה באו"ח שם סעי' י' לענין סלים וס' כ"ז לענין שפוד. וע' באות הסמוך שדעת רבינו ג"כ להקל בזה ומשנה מפורשת היא את שדרכו להטביל יטביל להגעיל כו' הרי דלא חיישינן אלא למה שדרכו. וכ"כ בחי' ריטב"א שם בשם הרא"ה. משא"כ קומקום מילתא דשכיחא להחם בו. ושפיר חיישינן כמו שחוששין לסכין של כותי ואע"ג דתשמישו ע"י האור מועט מכ"מ בעי ליבון. וה"נ בקומקום בעי הגעלה. ויותר נרא' רומיא דקערות תלי' בחלוק מדינות. דבמקומו של הרי"ף ורמב"ם לא היה מקום לחוש לזה כלל. וכיב"ז פליגי במשנה דכלים פ"ב מ"ה כסוי הלפס בזמן כו' אם אינו נקוב ואין לו חדוד טמא מפני שהיא מסננת לתוכו ירק ראב"צ אומר מפני שהיא הופכת עליו את הרומקי. ולא פליגי אלא כ"א נותן טעם לפי מנהג מקומו וכ"כ בתוי"ט. והכי משמע דברי המרדכי פ' כ"ש סי' תקפ"ה שכ' על מש"כ הרי"ף ודאשתמש בהו בכל"ש כגון קערות כו' מיהו קערות שלנו לפעמים שואבין בהו מים רותחין כו'. הרי דתלי' בשנוי מקומות. ועוד י"ל דשני מיני קערות הן. יש פשוטים בבתי עניים של עץ ונחושת וכדומה שמשתמשין בהם לפעמי' בכסוי קדרה. ויש קערות בבתי עשירים יקרים הרבה ואינן עולין אלא על השולחן ולכבוד. והן אינן אלא כל"ש וכמ"ש בכוסות. וראיתי להעיר לפי דעת רבינו וסיעתו בהא דאי' בפסחי' ד"ל על הא דא' רב קדרות בפסח ישברו. ומקשה הגמ' ולישהינהו עד אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן וכ' התו' היינו משום דתשמיש חמץ ליכא אלא משהו שאין רגילין להשתמש בהו הרבה ביחד. וזה אינו אלא לשיטת ר"ת דהולכין בהכשר כלים בתר רוב תשמיש. וע' תשובת מהר"ם מרוטנבורג סי' ק"ץ שכ' בזה"ל ואפי' נשתמש בהן דייסא יכול להיות שאינו אלא משהו עכ"ל. ר"ל אין הדייסא עפ"י רוב כלו חמץ. אבל ודאי מזדמן שמבשלין מעשה קדרה כולו חמץ וא"כ לכאורה אזדא ישוב התו' שם לשיטת רבינו וסיעתו ז"ל. אבל נראה לבאר אותו סוגי' לשיטת רבינו דגם בל"ז נראה לפרש ענין קדרות בפסח ישברו שאין הכוונה לפני הפסח דלמאי ישברו כל הכלים לימא ימכרם לכותי אלא ה"ק שאם אירע איזה חמץ בפסח ישברו וכלי א' אין דרך להזדקק ולמכור לכותי וכמו ההיא פינכא דתבר ר"א בחולין פ' כה"ב. מעתה שפיר מקש' הש"ס ולישהינהו כו' דדוקא קדירות שלפני הפסח הוא שיש לחוש שבלוע מחמץ הרבה וצריך למוכרם לכותי לרב מה שאין כן בקדירות שנאסרו בפסח במשהו: