עריכת הדף "העמק שאלה/מט" (פסקה)

== ה ==

{{העמקש|ה}} '''החולק עירובו אין עירובו עירוב.''' ולא הביא רבינו מימרא קמא דשמואל באותו ענין. דהמקפיד על עירובו אינו עירוב. ויש ללמוד דפסק כר"ח דעירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי וורדינא וכן פסק הבעה"מ והריטב"א ס"ח א'. ולא כהתו' ד' ס"ח ד"ה כיון שכתבו דצריך ליזהר כשאדם עושה עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד עליו כו'. ומשמע אפי' כשנותן עירוב לעצמו וכשמואל. ופסקו לחומרא משום אותה ברייתא ופיסקא דאביי שם. אבל אינו מוכרח אלא כמש"כ הראב"ד פ"ה מה"ע שלא נשנית אותה ברייתא אלא במזכה להם משלו כו'. וזהו דעת רבינו והרי"ף שלא הביא ג"כ מחלוקת דשמואל ור"ח וסתמא להקל. ומהיכא תיתי לפסול העירוב בדבר שלא נזכר פיסולו. מיהו בחולק עירובו כל הפוסקים סתמו להא דשמואל בלי חולק. ואע"ג דמסוגין משמע דטעם א' להם משום דשמו עירוב. מכ"מ הא מצריך להו בגמרא אלמא דלא תליין בהדדי כ"כ. וראוי לדעת דבה"ג יש בזה דברים מרפסן איגרי. שכ' בפ' הדר בזה"ל והיכא דפלגי' לערובי' ואחתי' בתרי מאני לא הוי עירוב דאר"י אמר שמואל החולק את עירובו בשני כלים אינו עירוב מ"ט עירוב שמי' דמערב ולא מפליג. ודוקא בתרין בתי אבל בתרין מאני בחד ביתא ש"ד עכ"ל. וזה פלא. דשני דינים המה. הא דתרי בתי הוא בד' מ"ח ומיירי אפי' מליא למנא ואייתר. אבל החולק בכיון אפי' בתרי מאני בחד ביתא לא שמי' עירוב. וכבר השיג עליו בהגמי"י פ"א מה' עירובין אות ז'. והנראה דבה"ג ס"ל דכיון דאידחי הא דשמואל לענין המקפיד ע"ע. ה"ה לענין החולק נמי. דחד ביקתא נינהו. ומכ"מ בשני בתי ודאי אינו עירוב דרב ששת קאמר לה בפשיטות ולא תליא בהא דשמי' עירוב. ומכ"מ היסב בה"ג מימרא דר"י א"ש לזה הדיו. אע"ג שלא כוון שמואל לזה וכדרכן של ראשונים ז"ל להביא מימרא דאמוראי באופן שיהא אליבא דהילכתא ובאורחי אחריני דמכווני מאריהן כמש"כ הרמב"ן במלחמת ה' שלהי מ' ע"ז ובפ' הזהב בדרך הרי"ף. וכמש"כ בדרכו של רבינו בסי' ל"ה אות ט"ו בס"ד: