עריכת הדף "העמק שאלה/לד" (פסקה)

== ה ==

{{העמקש|ה}} '''ואפי' תלמוד דגדול ממעשה כו'.''' כבר כתב לעיל כ"ז וכאן קאי על הא דמסיים וליכא כדי מעסקין מבטלין אפי' ת"ת והיינו שכ' הפוסקים בשמו של רבינו. מיהו בשם רב נטרונאי גאון כתבו דעד עשרה מבטלין וכדאי' בש"ע סי' שס"א. ורבינו לא פירש אלא כדי מתעסקין. והיינו משום שבימי ובמקומו של רנ"ג לא היו נצרכים לנשיאת המטה אלא ד' אנשים מאבולא ועד סיכרא כמו במדינות שלנו. ומש"ה נצרך לפרש דעד עשרה מצות ללוות מפני הכבוד. אבל לפני רבינו היו נוהגים כדין המשנה ברכות פ"ג נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שהמטה צריך בהן ונהגו להחליף כמה חבורות. וכ"ז מיקרי כדי מתעסקין כל צרכיו. דודאי א"א לקברו שלא במקומו הראוי לו בסיכרא. וא"כ ממילא יהיו עשרה ויותר. ובשעה שהמה פנוין מקיימין מצות לוי'. ולמש"כ רבינו הא דאי' במגילה ד' ג' ת"ת ומ"מ מת מצוה עדיף כדתני' מבטלין ת"ת להוצאת המת כו' ואפילו למאן דלא קרי ותני ולכדי צרכו ולא כמש"כ התו' בד"ה מ"מ עדיף ויישב מה שהקשה הר"א למאי מיבעי לן קרא דולאחותו. הא נילף מת"ת דחמור מעבודה. דקרא דולאחותו קאי למאן דלא קרי ותני שאין מבטלים ת"ת. וליתא לפי דברי רבינו. שהרי לא למדנו מולאחותו שמבטלין עבודה אלא לכדי קבורה בצמצום. ובהאי גוונא מבטלין ת"ת דרבים אפי' למאן דלא קרי ותני שהרי מבטלין אפי' להלוי' כדי צרכו. ובאמת עיקר קושית הר"א תמוה בעיני דלכאורה יותר יש להקשות למש"כ התו' שבועות ד' ל' ב' דאע"ג שלמדנו מהא קרא דולאחותו שמבטלין עבודה בשב וא"ת משום. כבוד הבריות. מכ"מ אין כל כבוד הבריות שוין. ומשום כבוד קבורת קרובים אין מבטלים. וא"כ ה"נ אי הי' איזה בטול עבודה עפ"י הלוית המת. אין מבטלין עבודה. ולת"ת דחמירא מבטלין להוצאת המת לכ"א לפי כבודו. אלא ודאי קושייא זו מעיקרא ליתא. דבאופן שיבוטל איזה מצוה לגמרי ע"י עסק ת"ת קיל ת"ת מכל מצות קלות שבתורה כדאי' במ"ק ד' ט' כאן במצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים כאן במצוה שא"א להעשות ע"י אחרי' וע' תו' שם שהביא בשם הירו' והובא לעיל סי' ה' אות ד' בס"ד. ולא דמי לדחיית מצוה משום מצוה דבזה יש לנו לשקול קלות וחמורות משא"כ ת"ת שלא נתן אלא ע"מ לעשות. והא שנצרכנו ללמוד מעבודה שמבטלין ת"ת למקרא מגילה. היינו כמש"כ התו' שם ד' ה' מבטלין והר"ן שם לקרות עם הצבור. ור"ל דכמו שאין ת"ת נידחית במצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים. ואע"ג שמצוה לכל אדם להזדרז ולהקדים למצות ע"י עצמו. מכ"מ כיון שאין גוף המצוה נידחית לגמרי. ת"ת קודם למעשה בזה. וה"ה במצוה שאינה עוברת אע"ג שזריזין אין מחמיצין את המצוה כדכתי' ושמרתם את המצות ותני' במכילתא מכאן שאין מחמיצין אה"מ מכ"מ בשביל ת"ת רשאי לאחרה וכמש"כ לעיל שם דמש"ה קיי"ל ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. וה"נ בכל הדור מצוה אין מבטלין ת"ת כיון שאין גוף המצוה נידחית. וא"כ הי' ס"ד דהא דמצוה לקרות מגילה בציבור אינו אלא משום ברוב עם הדרת מלך כדאי' בפסחים ד' ס"ד ויומא ד' ע' וא"כ אין ת"ת נידחית משום הא. כיון שמכ"מ יקרא המגילה אח"כ בפ"ע. קמ"ל דמבטלין ת"ת בשביל פרסומי ניסא משום שהוא מגוף המצוה. ולמדנו מדמבטלין עבודה בשעתה בשביל לקרות בצבור. ש"מ דמכש"כ ת"ת דיחיד דקיל. אבל בת"ת דרבים לא שייך זה הדין כלל. שהרי יכולין לקרות בצבור אח"כ ואם לענין שלא יקראו כלל לא נצרכנו ללמוד מעבודה כלל ובהא קיל ת"ת מכל מצות שבעולם. וע' מש"כ המג"א סי' תרפ"ז סק"ג. ולא ת"ת דרבים דחמירא לחוד מאחר את המגיל' אחר לימודם. אלא אפי' שאר מצוה שיש לה איזה מעלה על מגילה ראוי להקדימה לפני מגילה אם אך יהא אותו הצבור שיהיו קוראין אותה גם אח"כ. והיינו שכ' בהגהת רמ"א בסי' תרצ"ג דמילה קודם למגילה. ור"ל דמילה שבבהכ"נ ואותו הצבור שלפני המילה יהי' גם אח"כ ודאי מילה קודם שהוא תדיר לגבי מגילה. וגם אסמכו על הא דכתיב וששון זו מילה. וסברא דפרסומי ניסא לא שייך לקדם כלל כמש"כ התו' שבת ד' כ"ג בד"ה הדר פשטה. ואחר שזכינו לזה ממילא מיושב ק' הר"ר אלחנן. דלענין לבטולי עבודה לגמרי ודאי לא למדנו מהא דמבטלין ת"ת אפי' לכבוד הבריות דמ"מ שמוטל בבזיון כמו שאין מבטלין עבודה להלוית המת כמש"כ התו' שבועות. מש"ה נצרכנו לקרא דולאחותו. ועפ"י מש"כ מבואר מש"כ בהגהת רמ"א סי' תרפ"ז דהא דמבטלין מצוה דאורייתא בשביל מ"מ אינו אלא כשיש שהות לקיים אח"כ. ותמה רבינו הגר"א ז"ל דא"כ היאך מיבעי מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף. הא ע"כ מת מצוה עדיף שדוחה אפי' עבודה לגמרי משא"כ מקרא מגילה. ובעניי מיושב שפיר עפ"י מש"כ הגר"א ז"ל בעצמו בישוב מש"כ הרמ"א דמת מצוה מבטל מקרא מגילה היינו כדי צורכו. ולכאורה גם זה תמוה שהרי בגמרא מביא מ"מ דולאחותו שהוא מ"מ גמור. ויישב רבינו. דלהכי הקדים הש"ס הא דת"ת ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתני' מבטלין ת"ת להוצאת המת כו' דמיירי בהלוית המת לפי כבודו. ללמדינו שלפי הפשיטות דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה. דמיירי אפי' כבוד הבריות דהלוית המת כדי צורכו ור"ל דתרוויהו מיבעי לן אי מצות פרסומי ניסא עדיף משאר מצות שבתורה כ"כ שדוחה אפי' מת מצוה ממש. וא"כ מבטלין עבודה ג"כ לגמרי שהרי עבודה נידחית מפני מת מצוה ממש. ומכש"כ מפני מקרא מגילה שדוחה מת מצוה. או דילמא לא עדיף פרסומי ניסא יותר משאר גוף מצוה דרבנן. ונידחית מפני כבוד הבריות דהלוית המת ג"כ מכש"כ מפני עבודה דחמיר מכבוד הבריות דהלוית המת. והא דמבטלין עבודה לשמוע מ"מ. היינו כמש"כ לעיל דמיירי באופן שאין זמן המצוה עובר. וע"ז מסיק דכבוד הבריות גדול ודוחה ל"ת שבתורה. וע"כ מסיק אפי' להלווית המת כמש"כ. וא"כ מבואר כמש"כ הרמ"א עוד דמכש"כ מצוה מה"ת שאין נדחית מפני הלוית המת. אבל דעת הרמב"ם והמחבר דהא דמת מצוה דוחה מגילה היינו מת שאין לו קוברים. ולא דייקי הסוגי' כמש"כ והטעם הוא ג"כ ממה שהכרחנו דעת רמ"א ולהיפך. רצוני. דאינהו ס"ל פי' מבטלין עבודתן משמע לגמרי וכ"ת הדרא קושית התו' הא אפשר לעשות העבודה אח"כ. אבל באמת הרמב"ם דקדק וכ' בזה"ל. ואפי' כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מ"מ. ולשון בעבודתן יתירא משמע שהם כבר עסוקין מלפני עה"ש או נה"ח בעבודה מניחין את העבודה ויוצאין ובאים לבהכ"נ לשמוע מ"מ. וזהו דומה כביטול עבודה ממש וכמש"כ הרמב"ם ה' ביאת המקדש פ"ב ה"ה כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה בלבד חייב מיתה בין כה"ג בין כ"ה שנא' ומפתח א"מ לא תצאו פן תמותו כו'. ואע"ג דחיוב מיתה זו אינו אלא כשמניח בשביל צרכי עצמו ויוצא. מכ"מ כבר מוכח דמקרא מגילה חשוב לבטל כבוד העבודה שהרי בשבילה שרי להניחה וע' ספר החינוך פ' שמיני. והיינו שלא הביא הרמב"ם בה' מגילה הא דלווים בדוכנם וישראל במעמדם. דעיקר הרבותא היא כהנים באמצע עבודתם שנזהרו על כך. וממילא א"א לומר דהלוית המת דוחה מ"מ. שהרי מת מצוה כזו אינו דוחה עבודה כמש"כ. וע"כ מיירי רבא במת שאין לו קוברים וע' מש"כ פ' תצוה סי' ס"ג אות ח' בס"ד בזה: