עריכת הדף "הכתב והקבלה/דברים/כד" (פסקה)

== יא ==

'''בחוץ תעמד והאיש וגו'. ''' מלת והאיש מיותר הוא כי היה די לומר ואשר אתה נושה בו, לכן ארז"ל (ב"מ קי"ג) מה ת"ל והאיש לרבות שליח ב"ד שדינו כמלוה, וגם שליח ב"ד לא יכנס לביתו של לוה ליטול משכונו. ע"כ. ופירש"י וה"ק בחוץ תעמוד אתה והאיש שהוא שליח ב"ד, ואשר אתה נושה בו יוציא אליך. עכ"ל. הנה לפי' צריכים להוסיף אות וי"ו במלת אשר להורות על התחלת המאמר, ומלת והאיש מחובר עם מה שלפניו לבד, וזה קשה מאד כי מלת בחוץ תעמד מופסקים באתנח, ואיך נפריד מלת והאיש ממה שאחריו ולחברו רק עם מה שלפניו המופסק במפסיק גדול. לכן נ"ל כי דרשת רז"ל בזה הולכת בדרך שדרכו בה מהלכי הפשט, כמו ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת (ע"ש בראב"ע, ויש דוגמות הרבה לזה העירותי עליהם באמור בויליד ביתו הם יאכלו בלחמו), וכן שש שנים יעבוד ובשביעית וגו', ומלת ובשביעית מוטעם ברביעי אחר אתנח, ומשמש פנים ואחור, אחור בשביעית יעבוד אם השמטה בתוך שש, ופנים בשביעית למכירתו יצא (כמה שכתב רמב"ם בפי' פרק קמא דקדושין), הכי נמי מלת והאיש כאן כיון שהוא מיותר ומוטעם ברביעי הוא לדעת רז"ל דבוק לפניו ולאחריו, ישמש לפנים בחוץ תעמד והאיש, לאחריו והאיש אשר אתה נושה בו, ולפי"ז אין כאן שום זרות בדרשה זו: 

'''יוציא אליך את העבוט. ''' המשכון שרוצים ליקח מן הלוה להיות המלוה בטוח במעותיו, יוציא הלוה עצמו, ואסור למלוה ולשליח ב"ד לבוא אל ביתו, וללוקחו אבל כשרוצים למשכנו לפרעון החוב מותר לשליח ב"ד לכנוס לביתו, דאל"כ במה יכפוהו ללוה לפרוע חובתו [רא"ש בשם ר"ת ספ"ק מב"מ]: