עריכת הדף "האמונות והדעות/י" (פסקה)

== ד ==

ועלה בדעתי {{ממ|יישירך האלהים}} לקבץ משרשי אלה האהבות שלשה עשר; ואזכור מה שידעתי ממה ‏שהביא כל עם לבחור העסק בכל אחד מהם לבדה כל ימיהם; ואחר כן אבאר אי זה דבר הניחו ‏ועזבו מהענין ההוא; ואזכור בכל אחד מהם המקום אשר ראוי להשתמש בה אשר לו נברא והושם, ‏ואקבץ כלל ממה שאניח כל חפץ בכל שער, יהיה הקבוץ ספר פרישות שלם. ואספרם מתחלה ‏ואומר, כי משרשי האהבות שלשה עשר; הפרישות, והאכילה, והמשגל, והחשק, והבנים, והיישוב, ‏והחיים, והממון, והשררה, והנקמה, והעבודה, והחכמה, והמנוחה. ואחר כן אראה לשכל אחד אחד, ‏ואזכיר לו אפני החפץ בו, ואכתוב מה שראוי מן הפרישות בו, ואיה מקומו הראוי לו. ואומר ‏‏'''בראשון''' :‏

'''שער הפרישות''' . ראו אנשים כי אשר ראוי להתנהג בו האדם בעולם הזה, הפרישות ‏וההליכה על ההרים ולבכות ולספוד ולהתאבל על העולם הזה. ואמרו חיבנו זה מפני שהוא עולם ‏כליה, מתהפכת באנשיה, איננה קיימת. בעוד שיהיה האדם שמח בו שמחה בהשקט ובשלוה, ‏תתהפך עליו ותהיה שמחתו אבל, וגדלותו שפלותו, והצלחתו עמל, כמ"ש {{ממ|איוב כ"ז י"ט-כ"ב}} עשיר ‏ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו. תשיגהו כמים בלהות. ישאהו קדים וילך. ואלו היה האדם משתדל ‏בכל כחו להתחכם תנצחהו אולתו, או להנקות ינצחהו טנופו, או להיות בריא יחלחו מזגו, או להלבב ‏יכשילהו לשונו, כמ"ש {{ממ|שם ט' כ'}} אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני. ואין בן אדם שידע מה ‏שיתחדש עליו מחולי ופגע ושכול ודאגה וחסרון ושאר הפגעים, וכמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כז#א|משלי כז א]]}} אל תתהלל ‏ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום. וכל אשר יוסיף להחזיק בו ינתק מבטחו, כמ"ש {{ממ|איוב ח' י"ד ט"ו}} ‏אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו, ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום. ואין ענינו בו כי ‏אם בזיוף ושקר וכזב כל ימיו, וכמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/צ#י|תהילים צ י]]}} ורהבם עמל ואון. וכמה גבורים השח השפיל, ‏וכמו שאמר {{ממ|שם ע"ו ו'}} אשתוללו אבירי לב. וכמה גדולים הכניע וחלל, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כג#ט|ישעיה כג ט]]}} לחלל ‏גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ. וכמה מיחל טובו המירה לו ברע, ופתח עיניו לראות באורה ‏והחשיכה בפניו כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ל#כו|איוב ל כו]]}} כי טוב קויתי ויבא רע. ונשען דאגותיו על האדם הזה, והשליך ‏עליו חולשתו, וכמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פח#ח|תהילים פח ח]]}} עלי סמכה חמתך. ואנה העונות והחטאים והחשבון והיסורין ‏וההבדל בינו ובין אלהיו? עד שישוב לו כטורף באפו, וכאכזרי אחרי הרחמים, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/איוב/י#טז|איוב י טז]]}} ‏כשחל בצודני ותשוב תתפלא בי, ואמר עוד {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יג#ט|ישעיה יג ט]]}} הנה יום יי' בא אכזרי ועברה וחרון אף. ‏ואמרו צריך למאוס בעולם הזה ולא יבנה בית ולא יטע, ולא יקח אשה ולא יוליד, ואל ישכון עם מי ‏שבוחר המעשים האלה, שלא ירגילו אותו ותדבק בו ממדותם; אבל יתבודד בהרים, ויאכל מה ‏שימצא מהצמח, עד שימות בדאגה ובאבל:‏

והסתכלתי במה שאמרו העם הזה ומצאתיו רובו אמת, אך טעו בעזיבת הישוב ובני אדם; כי עזבו ‏זכרון מה שלא יוכל אדם לעמוד בלעדיו מן המזון והכסות והמחסה; וגם הניחו זכרון נפשם כי עזבו ‏לישא נשים, וכרות הזרע אלו היה טוב, היו מתנהגים בו בני אדם כלם ובטל מין המדברים, ובבטולו ‏תבטל החכמה והתורה ויום הדין והשמים והארץ; ותהיינה הנפשות בסכנה בין החיות והאריות ‏והנחשים והחום והקור והפגעים. ואיה עבי הטבע והשגעון וטרוף הדעת בהעדר המאכל הטוב, ‏והמים הקרים, והפסד הדם, והמית המרה השחורה? עד שיצטרכו אל אנשי הישוב לרפוא אותם ‏שיועיל להם, ואפשר שלא יועיל. והיו משתוממים האנשים מבני אדם עד שיחשבו שיהרגו אותם, ויש ‏שישנאום על היותם מוחזקים אצלם לרעים וחטאים עד שיתירו לעצמ' שפיכת דמם. ויש שישובו ‏כמדות הבהמות ויצאו מן האנושות, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/איכה/ד#ג|איכה ד ג]]}} בת עמי לאכזר כיענים במדבר, ואמר {{ממ|איוב ‏ל' ו' ז'}} בערוץ נחלים לשכון חורי עפר וכפים, בין שיחים ינהקו, ויפסידו נפשם לגמרי. אבל הפרישות ‏טובה לאדם כשיתנהג בה במקומה, והוא כשיזדמן לו המאכל והמשתה האסור והמשגל האסור ‏והממון האסור, ישלח המדה הזאת עד שתרחיקהו מכל זה, כמו שאמר {{ממ|קהלת ב' כ"ב כ"ג}} כי מה ‏הוה לאדם בכל עמלו. כי כל ימיו מכאובים וכעס עניניו:‏