עריכת הדף "אלשיך/שמות/טז" (פסקה)

== יא ==

'''וידבר כו' שמעתי את תלונות כו'. ''' ראוי לשים לב. (א) מה חידש באו' שמעתי כו'. (ב) או' דבר אליהם לאמר כי אומרו לאמר בלתי מובן כי אינו לאמר לזולת. והנה על זה אפשר לומר כי להיות שמשה על דבר כבוד אלהים התריס כנגדם לאמר להם זה פעמי' כי על ה' היו מלינים וקמים נגדו ומרא' שעל משה ואהרן היו מלינים. עתה אמר הוא ית' שמעתי את תלונות בנ"י כי עלי היו כדבריך אך אל תקניטם בכעס כי אם שמאל דוחה וימין מקרבת וז"א דבר אליהם לאמר כלומר דבר אליהם ענין דבור וקושי כדי לאמר שהוא ל' אמירה. ופירש ואמר בין הערבים כו' וידעתם בזה כי אני ה' אלהיכם שאלמלא זה הייתם לוקים על הדבר אך תחת הרע אתכם אני מאכילכם לכן דעו כי הבנותי אל היות בעל הרחמי' אלהיכם כי בזה יש קושי בתוך הענין וחותם בהוראת חיבה. באומרו דבר לאמר לבל יקוצי רק שמאל דוחה וימין מקרבת. וע"פ דרכו כיוון כי לעומת אומרם כי היו במצרים על סיר הבשר ואוכלים לחם לשובע. אמר הנה זה טוב לכם שתאכלו ממש בשר ולא שבת על הסיר וגם כי תשבעו לחם לא למלא תאות הבשר כאו' באכלנו לחם לשובע ושבעים לחם אך שהיו מתאוים לאכול בשר ולא יכולו והיו על הסיר לקבל הריח ועל הריח היו מרבים לאכול לחם למען שובע הבשר וז"א לשובע אך עתה תשבעו לחם מחמת עצמו ובזה וידעתם כי אני ה' עודני ברחמי' עליכם גם בעת הדין אני רחום בדין. וזהו וידעתם כי אני ה' אלקיכם. זהו מה שאפשר לומר בשתי הערות הנזכר אך הנה זולת השתי הערות שהערנו יש ויש עוד שראוי לשית לב בענין הכתובי' קושיא. (ג) והוא שנותו יתברך ממאמרו למעלה באומרו הנני ממטיר לכם כו' והיה ביום הששי וכו' ועתה הניח כל הנוסח ההוא ולא אמר דבר. אלא דבר אליה' לאמר בן הערבים כו' ובבקר כו' והעלים כל מאמרו למעלה ואפי' לא אמר שהיה לחם מן השמי' רק תשבעו לחם. וגם לא אמר שיצאו ילקטו דבר יום ביומו כ"א את הכל השמיט ואח"כ אמר מעין הענין בין הדבקים אחרי הדברים כלאחר יד על אומר מן הוא שהשיב להם הוא הלחם כו'. (ד) אומרו מן הוא כי לא ידעו מה הוא איך לא ידעו מה הוא אם קוראים אותו בשמו. (ה) מה השיב להם הוא הלחם כו' כי אומר אשר נתן כו' עד סוף הפסוק הוא מיותר. (ו) כי קשיא דידי' אדידיה תחלה אומר איש לפי אכלו נראה כי לא יקחו בשוה. כ"א איש לפי אכלו ואח"כ אומר מספר נפשותיכ'. (ז) אומרו איש לאשר באהלו תקחו היתכן שלא יקח איש לאשר באהלו הסמוכי' על שולחנו ואם אינן סמוכי' מה לזולתו עליו. (ח) אומרו ויעשו כן כו' המרבה והממעיט כי איך יאמר ויעשו כן אם לא לקחו בשוה במספר נפשות כי אם המרבה והממעיט. (ט) אומר איש לפי אכלו לקטו הוא מיותר שבכלל אומרו לא העדיף המרבה הוא. (י) למה צוה לנו משה איש אל יותיר ממנו עד בקר. יותר טוב הי' להניחם ומעצמם ימנעו בראות שיבאיש פעם א'. (יא) אומר וירם תולעי' ויבאש היל"ל ויבאש וירם תולעים. (יב) למה חזר ואמר וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו הרי נאמר ולא היה ראוי לומר כ"א שאחר הלקיטה חם השמש ונמס. (יג) למה המתין משה מלומר להם שצוויו יתברך והיה ביום הששי ומכינו כו' עד יבאו ויגידו נשיאי העדה למשה יתרון העומר לאחד. (יד) אומר הוא אשר דבר ה' שבתון כו' היכן דבר כך. (טו) אומר את אשר תאפו אפו מה כפל האפיה והבישול וגם אומר את ג' פעמים מה בא לרבות. (טז) אומר ויניחו אותו כאשר צוה משה כי אומר כאשר צוה משה הוא מיותר. ולא עוד אלא שנראה שאם לא היה מצוה לא היו מניחי' והלא מאליה' היה ראוי להניח בראותם ב' עומרים לאחד ואם הוא שלהיותם מניחי' בצוויו ועל כן לא הבאיש הלא מבל יצוה לא היה מבאיש כי לא על חנם נתן להם ה' לחם משנה להניח לשבת ואם הוא שהניחו העודף למשמרת לא היה ציווי רק בחירה אם יעדיף מהאפיה והבישול כו'. (יז) היתכן שהיה אפשר להבאיש אחר שנצטוו על כך שאמר ולא הבאיש כו'. (יח) אומר היום לא תמצאו כי הרי נאמר למעלה. (יט) אומר ששת ימים תלקטוהו מה חידש להם בזה. (כ) אומר וביום השביעי שבת לא יהיה בו שהרי נאמר זה פעמים. אמנם הנה ה' דברי' דבר הוא ית' למשה לאמר. (א) שיתן לחם לישראל. (ב) שיהיה מן השמי' שהוא רוחני. (ג) שיהיה דבר יום ביומו כי לא ילקוט איש יותר מדבר יום בלבד כי לא ימצא יותר המרבה. (ד) שלא ימטיר יום א' לחדש או לשנה ואפי' ליומים רק ביומו ולא יוכל איש לאכול מחר מאשר ימטיר היום. (ה) שלא ימטיר בשבת כלל אלא יהיה לחם משנה מיום הששי ומהראוי היה יסדרם משה לפני בני ישראל כמאמרו ית' צו לצו אך מה עשה הוא ית' אמר למשה הנה שמעתי את תלונות בני ישראל שהם קלים להתלונן לכן החמשה דברים אשר אמרתי לך לא תאמר אותם כאחת בל יהיה להם פ"פ להתלונן כ"א דבר אליהם לאמר כלו' דבר אליהם קצת והניח לאמר אח"כ קצת למען ישמעו קו לקו והיא כי מהחמש' דברי' לא תאמר להם קודם ראותם הלחם כי אם הדבר הראשון והוא בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם ולא שידעו מעתה שהוא מן השמים רוחני ולא שאר דברים והוא כי יאמרו להם מעתה שהוא רוחני מן השמים הלא יאמרו מה יושיענו דבר רוחני לזון גופנו החומרי הלא נתעלף והיה נפשנו יבשה וקצה בלחם הקלוקל. ועל הג' יאמרו אוי לנו כי טרם יבא יאמרו לנו שנביא הרבה והנה מעט שאם נלקוט מאכל חדש לא נמצא כי אם ספוק יום בלבד. ועל הד' יאמרו או מי יחיה וחייו תלוים מנגד אם ירד המן מחר אם אין: 

'''ועל ''' הה' יאמרו הנה מעתה תבשרנו שיום שבת יחסר לחמנו וגם שנתעצב אל לבנו ביום השבת מדאגה מדבר אם יחדל ה' מהמטיר להם עוד מן. וע"כ אמר הנה עד כה לא ידעו רק מציאות לחם בבקר. ואני אספרה להם הד' דברים אחרים מעט מעט קו לקו. ראשונה או' להם שהוא רוחני ועדיין יחשבו שיוכלו לאצור ממנו לשנה או לשנתים וגם זה עד שיראוהו שיבטח לבם יותר מטרם ראותם דבר ואח"כ אודיעם שלא יהיה להם רק דבר יום ואפש' עדיין יחשבו שאם ימעט מהבית מזון מחר לא ימעט מהשדה ואחרי כן אומר להם שגם בשדה איננו כי אם יבא יום יום ועדיין יחשבו שלא יבצר יום מבלתי רדת מן ואח"כ אודיעם כי ביום שבת לא יהיה כלל. ועוד התחכם לעשות שלא היה מודיע הדבר רק ע"י מעשה היו רואים והוא נותן להם טעם לתמיהתם לבל הגדיל התפעלות רק כנאמר מאליו כלאחר יד. וע"כ להודיעם הדבר השני שהוא היותו רוחני המתין עד שהמה ראו כן תמהו ויאמרו איש אל אחיו מן הוא. כלומר אוי לנו כי זה הדבר רוחני מן הוא לחם אבירים שמ"ה נהנים ממנו ומה יפרנסנו זה על כן עשה בחכמה והשיב בדרך שישארו הם חייבים להודות לה' ואמר הוא הלחם אשר נתן כו' לומר ראו עתה יתרונכם כי כמלאכי השרת אתם לפניו ית' כי הלא אם האומות יאכלו מזה הלחם לא יכלכלם כי רוחני הוא אך לכם למה שאתם קדושים ניתן לאכלה. וזה למתנה מאתו ית' תחשב לכם. וז"א לשון נתינה באמו' נתן כו' ואין זה כ"א שתזון נפשכם. ואגבה גופכם גם הוא כמדובר למעלה. הרי באופן זה ניצול התלונה א' האפשרית על הדבר הב' ועל הג' שלא יהיה להם כי אם אפילו לחם יומים כי אם דבר יום ביומו בלבד כי בזה יתחמץ לבבם באומרם האם יהיו חיינו תלוים מנגד שלא יהיה לנו פת בסלנו לימים או עשור על כן עשה בחכמה ויעש כמראה להם נפלאות אל איך היה מזון רוחני מכלכל הנפש בעצם והגוף במקרה הפך לחם מן הארץ שמכלכל הגוף בעצם ונפשו בו במקרה ויאמר להם זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו מי שהוא בעיניו ראוי לאכול שנים ושלשה עומרים ילקטם ואמר חצי או רביע ג"כ ילקוט לפי אכלו באופן ימצא בבית אחד כמה עומרים יתרים על עומר לגולגולת. ובבית אחר פחות משיעור זה. והנני מודיעכם כי יהיה עומר לגולגולת בלבד כשימדד וזהו לקטו איש לפי אכלו אך לא יהיה לכם רק עומר לגולגולת והטעם הוא שהוא מספר נפשותיכם כי הנפש היא הנזונת בעצם ועל כן למה שנפש האוכל הרבה מלחם הארץ ונפש האוכל מעט אחת הנה ע"כ שיעורה שוה וע"כ אינו תלוי ברב או במעט כדבר הגשמי הנאכל לאיש חומרי שלא ישתוו במאכלם כי מה שהחומר מתפרנס אגב הנפש שהיא העיקר הוא בלתי נחשב. ועוד הוסיף ואמר איש לאשר באהלו שהוא לכל הנמצא באהלו אפילו תינוק בן יומו. או עובר עם שמדדי אמו יונק. יושפע מעומר זה על ידו והוא כי למה שהוא מזון הנפש כנפש הגדול וכנפש הקטון אחת הנה כאמור וכמשז"ל (יומא דף ע"ה) שהמקדש אשה ספק קרוב לה כו' היה ניכר וכן בן ט' לראשון כו'. הנה בזה התחכם שבא ועשה עצמו כמשבח את איכות המן ומאליהם יבינו כי לא יהיה להם מיום לחברו דבר כי גם המרבה לא יעדיף על העומר והמה בשום שכל והבין בעצם הפלא הנראה לעין לא שתו לב אל בלתי היות להם מיום לחברו ויבוקש הדבר וימצא כי ויעשו כן בני ישראל שלקטו איש לפי אכלו ולא במדת עומר באופן שהיו מרבים והיו ממעטים מהעומר. וזהו וילקטו המרבה והממעיט שלקחו איש לפי אכלו מלחם הארץ. ואח"כ וימדו כו' ולא העדיף עם היות שאיש לפי אכלו לקטו. וזהו שחזר ואמר איש לפי אכלו לקטו לומר שעם שלקטו כשיעור אכלם על כל זה לא מצאו להם כן רק עומר לגולגולת במספר נפשות אם מעט ואם הרבה יאכל. וזה מוסר גדול למתלהבים להרבות בסחורה ולמעט בישיבה כי בזה יעלה על רוחו כי לא יעדיף המרבה ואשר יהפך וימעט בסחורה לעסוק בתורה לא ימעיט מטרף ביתו כי זה וזה יתקיים בידו והוא משז"ל (ברכות דף ל"ה) ראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי זה וזה נתקיים בידם אחרונים עשו מלאכתם קבע ותורתם עראי זה וזה לא נתקיים בידם וזה אפשר דרך רמז נרמז בכתוב זולת פשוטו כמדובר כי כן יראו לעיתים כי לא יעדיף המרבה בעסק ומזון העה"ז ולא החסיר הממעיט כי בזה היו שוים ואם תראה שלא יהיו שוים הוא כי איש לפי אכלו הקצוב לו מר"ה לקטו בין ירבה בעסק בין ימעיט באופן שיעברו ויכסלו היגעים להעשיר: 

'''ונחזור ''' אל הענין והוא כי אחר השמיע משה הדבר הג' ובא להודיע הד' והוא שלא יהיה מן רק לבקרים בלבד ושיהיו עיניהם תלויות יום יום למטר לחם שמים אם יבא ואם נחדל לא רצה לאמר להם בפירוש פן יקוצו באומרם הלא מזון כמה ימים היו לנו בצאתנו ממצרים ונרעב ללחם כתומו ומה נעשה עתה כי נצר צרת מחר יום יום ובערב נאמר מי יתן בקר. על כן עשה כמזהיר' במעלת הבטחון ואמר איש אל יותיר ממנו עד בקר כלו' עד בקר שראוי להתחדש מטר מן מן השמים ויקצוף על הבלתי עושה כן למען לא יערב איש אל לבו לדבר דבר ולהתלונן כי לגוי יחשבוהו בלתי בוטח בה' וה' עשה לבלתי יטמין הבלתי בוטח את המן שהניח במה ששינה הטבע תחלה נעשו התולעים ואח"כ ויבאש שבבואו להטמין בהרגיש באוש מחנהו כבר נתפשטו ונראו התולעים יוצאים מאהלו וסיפר הכתוב כי עם שלא הניחו יותר בראות' שוירם תולעים ויבאש על כל זה לא נמנעו מללקוט יותר מעומר עם יודעם שלא העדיף המרבה וז"א אחר כך וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו שהוא כפי טבעו לאכול ואשר לא טוב עשו שהיה להם ללקוט פחות מעומר כי הלא אח"כ לא יחסיר הממעיט או לפחות ללקוט עומר לגולגולת בלבד. אך הדבר הד' שיהיה יום בלי המטר מן לא ערב לבו לאומרו עד בא הדבר מאליו שיראו לחם משנה בששי ויבאו לבקש טעם לדבר וכן היה כי ביום הששי לקטו לחם משנה וראו שני העומר בשוה לאחד ולא אמר שני עומרים לאחד לומר כי אפילו לא היו לוקטים אלא עומר אח' כמנהגם בלבד היה נעשה שנים וזה שני העומר כלומר שנים היה נעשה העומר יחידי לאחד כי היה מתברך והוא כמרז"ל (ב"ר ש' י"א) ברכו במן. ואז ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה ואף גם אז לא גלה ביום הששי שאמר לא ימצאוהו בשדה פן ידאגו שמה שלקטו היום יבאיש בהשאירם למחר ויצרו בצרת מחר פן ירעבו ללחם כי לא ימטיר ולא יתקיים של היום על כן התחכם והתחיל להזהירם בקדושת השבת ואמר שבתון וכו' וע"כ את אשר תאפו אפו היום ולא תשאירו לאפות או לבשל מחר כי המלאכה אסור בו וזאת עשו בל תאפו או תבשלו הכל היום עד בלתי השאיר כלום פן יעלה על רוחכם כי מה שמתקיי' ובלתי מבאיש למחר הוא כי האפיה או הבישול מקיימו כי אם ואת העודף הניחו לכם בלי האפיה ובשול למשמרת עד הבקר כלומר שתראו כי קדושת היום מקיימו וגם שברמז המשכיל יבין כי לא ימטיר מחר לא פירש להם הדבר פן ידאגו וילונו מעתה והניח הדבר היולי. והיה אפשר להם להבין כי עם שלא יעדר מהמטיר מן בבקר. רצה הקב"ה להראות להם קדושת השבת באופן לא יכנסו בשבת בדאגה בחושבם אולי יבאיש ויחסר לחמם למחר. כי לא ימטיר ה' בו והגיד הכתוב כי ויניחו אותו עד הבקר לא שחשבו בודאי שלא ימטיר ושמרו כדי לאכול רק לעשות כאשר צוה משה ולא לבלתי ירעבו על חסרון מטר השמים ואז בראותם שלא הבאיש וכו'. אז שהוסר דאגת מה נאכל ביום השביעי אז גילה להם כלאחר יד ואמר אכלוהו היום וכו' היום לא תמצאוהו בשדה. ואף על פי כן לא חסרו מן העם ללקוט ולא מצאו: 

'''והנה ''' זה הוא ענין שיעור הכתובים. ונבא אל התכתם אמר שבתון שבת קדש יתכן אמר ג' קדושות על ג' הדרגות קדושה אשר ביום השבת א' בלילה שעליה היא סעודת הלילה למעלה מזו בבקר שעליה היא סעודת הבקר למעלה ממנה בערב שעליה היא סעודה השלישית והוא אשר גבלו ראשונים חכמי האמת על פסוק (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על ה' וכו' שדרשו ג' הדרגות שבפסוק על ג' סעודות והוא מה שרמז אח"כ באומ' אכלוהו היום וכו' שארז"ל (שבת דף קי"ח) כי ג"פ היום הם כנגד ג' סעודות והלא כמו זר נחשב כנותן את הסעודות לכל אחת בשם יום. אך הוא על כי בכל אחת היום מתעלה בהדרגה כאלו יום אחד נעשה שלשת ימים לפי איכות הדרגות הקדושה אשר בו למעלה לפניו ית' כמדובר וטרם יפרש ענין הג' סעודות הקדים ואמר את אשר תאפו אפו וכו' והוא כי הלא יש ג' אתין שהן רבויין גם אפיה כפולה ובישול כפול. אך טרם יגלה ענין הג' סעודות ראה והנה יאמרו לו הלא בחול לשתי סעודות של חול האכילם ית' עומר לגולגולת ובשבת שהם ג' סעודות גם כן עומר אחד לזה הקדים ואמר גם כשתמודו בעומר יום ו' ולא תמצאו רק שני העומר לאחד שהוא ליום השבת כשיעור יום הו' דעו לכם כי תשתלח ברכה בהכינכם לשבת והוא כי את אשר תאפו וכו' והוא כי הרבוי הנרמז באת כאשר תכינו ותאפו גם אותי הרבוי אפו כי יורגש הרבוי ותאפו אותו ועד"ז ואת אשר תבשלו בשלו ועד"ז ואת העודף שלא תבשלו ולא תאפו גם בו תחול ברכה ורבוי. וזהו את העודף שהוא רבוי האת ואחרי אומרו ענין שלשה רבויי ברכה אלו אמר תדעו למה היו הרבויים אשר אמרתי לכם הלא הוא כי הנה יש שלש אכילות ביום זה ויצוה ה' לכל אחד את ברכתו ועשה את העומר שדרכו להיות לשתי סעודות שיהיה לשלש והותר: 

'''עוד ''' יתכן רמז באומרו שבתון שבת קדש לה' וכו' כי בא לתת טוב טעם אל שאלת השואלים מה זה היה שהוא ית' נותן מטר על פני ארץ בשבת ולא המטיר מן על הארץ והנה אשר יפול לב אדם להשיב על זה הלא הוא כי אינו רק כי רצה הקב"ה בזה להורות הפרש למען יכירו כי השבת אינו כיתר ימים כי קדוש הוא לה': 

'''ואחשבה ''' רמו לנו טעם זולת זה הלא הוא כי בשבת כל מדרגות קדושות עולות מעלה מעלה אל הסבה הראשונה כל דבר עולה לפי מדרגתו כנודע ליודעים חן: 

'''והנה ''' ידענו מספר הזוהר (פ' בשלח דף ס"ז) גדולת מעלת איכות המן כי רב מאד הוא מעולם עליון מאד ועל כן לא יתכן יתהפך הדבר שתחת עלות גדר בחינ' שהמן משם שאדרבה ירד למטה ויתגשם. וזה ירמוז באומרו שבתון שבת קודש לה' מחר כלומר אל תהמהו אם מצאתם עודף כי הנה השבתון שהוא למחר הוא שבת שהקדש עולה לה' ושיעור הכתוב שבתון שבת קדש עולה לה' הוא יום מחר. ואיך מה שהוא ממקום הקדש כמוהו יורידהו ה' למטה לארץ להגשימו למען ממוצא דבר ישכילו כי לא ימטיר ה' מן מחר לכן את אשר תאפו מעתה וכו' אלא שלא שתו לב לדבר עד המחרת שפירש להם בפירוש: 

'''או ''' יהיה כי כל עולם הגלגלים עם העה"ז שהצד השוה שבהם כי גשם המה יחשבו לפניו יתברך כרשות א' שהוא רשות הרבים עולם הפירוד ואשר למעלה שהכל קדושה דבקה בו יתברך יתייחד לרשות היחיד כי כל הקדושה היא אחדות כנודע על כן המן שהוא מקדושה עליונה שבעולם העליון לא יורידנה ית' אל העה"ז להורות כי אין מוציאין בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים מש"כ במטר שאינו מעולם העליון. וזה יאמר שבת קדש לה' וכו' כלומר שבתון שאתם שובתים שבת הוא גם לה' מחר שגם הוא שומרו לכן את אשר תאפו וכו' ואת העודף הניחו כלומר שלא ימטיר מן כי מעולם העליון הוא. אך בגשמים הוא כמטלטל ברשות א' בפחות מאמה א' כי מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת: