עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/יד" (פסקה)

== לג ==

'''וידבר ה' אל משה וכו'''' . כי תבואו וכו'. ראוי לשית לב. (א) אומרו לאחוזה שיראה לבלי צורך כי היהדי או' אשר אני נותן וכו'. (ב) או' ונתתי נגע צרעת וכו' למה אמר לשון נתינה ולא אמר כבבגד. שנא' בו והבגד כי יהיה בו נגע. כך היה יכול לומר והבית כי יהיה בו נגע וכו'. (ג) אומרו בבית ארץ אחוזתכם. למה שב להזכיר אחוזה לבלי צורך והיה די יאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארצכם. (ד) אומרו כנגע נראה לי. כי מלת לי מיותרת והראוי יאמר כנגע ראיתי בבית וכו'. (ה) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. ואם הוא כדי שיאמר כהן גזרתו. מי לא ידע כי לכך בא להגיד לו. (ו) אומרו וצוה הכהן ופנו וכו'. כי הנה אמרו רז"ל (ת"כ) כי לא עשה ה' שיצו לפנות את הבית כי אם שחס הקב"ה על פכין קטנים של חרס. שאם הם של מתכת יש תקנה ואם על אוכלים ומשקים. יאכלם בימי טומאתו וכו' אלא וכו'. ואם כך חס הקב"ה על ממונו של רשע כ"ש על ממונו של צדיק. ואם על ממונו חס כ"ש על גופו. והלא כמו זר נחשב כי רז"ל הדורשים הרחמנות הלז. האם לא ראו הכתובים שאחר זה וצוה הכהן וחלצו את האבנים ואת הבית יקציע וכו' ושפכו את העפר וכו' ולקחו אבנים אחרות וכו'. ועוד מעט הוא אומר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית וכו'. וא"כ איפה אשר חס על פכין של חרס. איך לא יחוס על בית שלם וטוב. ומה גם אם הוא מן הבתים הגדולי' וטובי' גדולי השווי והערך: 

'''אינם ''' הנה אין ספק כי בחמלת ה' על בנו בכורו ישראל חושב מחשבות לבלתי הצר להם. כי אם להיטיב להם בכל מדה ומדה אפי' במדת הרוגז כאשר הפליגו רז"ל במקומות אין מספר. עד אומרם בנגע הנראה בבית כי גם הוא לטובת אשר לו הבית. למען ימצא מטמוני מסתרים אשר טמנו בקירות בתיהם יושב הארץ הכנעני. ובצוותו ית' לנתוץ את הבית כל הון יקר ימצא. והן אמת כי זאת לא זאת עיקר הטעם. כי הלא הרבה עשו כן ולא הצליחו. כי פרצו ויעבורו שער ויצאו בו ופרוטה לא מצאו. וגם אחד מני אלף נתץ ונגע ומצא. ומי יאמין כי האלהים עשה לנתוץ בתים רבים נכבדים למען איש אחד מכלל מרובים יבא לו הנאה מה. ומה גם כי הלא כמקרה נגע צרעת כי יהיה באדם. גם הוא יקרנו כי ע"י תשובה ותקון אשר חטא על הנפש היה מתרפא מחלייו. ומהפכים מראות טומאתו בו אל מראות טהרה. ואיככה נוכל לדבר ולומר כי כל חפצו ית' לא היה רק למלא בתיהם טוב. אך אין ספק לא אמרו הדבר ההוא רק למען סור מלב איש מלדבר ולומר אם נגע הבית בא יבא. למען ייסר בעליו על עון אשר חטא. א"כ איפה אם יקרה לאיש אשר יסרנו יה וינגע ביתו ובנותצו אותו ימצא מטמון ויעשיר היכן הם יסוריו של זה. ע"כ גלו אזנינו ויודיעונו כי גם זה מאת ה' צבאות יצאה. הפליא עצה כי שתים זו עשה הוא ית' כאחת. א' ניכה לו עון בצערו ויגלה לו אוצרות חשך פרי איזה מעשה טוב אשר עשה. כי זה דרכו יתברך לעשות שני הפכים לאיש אחד על שני גופי מעשיו זה לעומת זה: 

'''עוד ''' שנית כיונו רז"ל במאמרם זה. הלא הוא לתת טוב טעם אל המציאו יתב' נגע בבית מבדבר אחר. ואמרו למען ע"פ דרכו אשר יזכה לקבל טובה יקבל על פי דרכו. למען הודיע היותו יתברך רחום בדין ופועל שני הפכים כאחת. מה שאין כח לזולתו. יתברך בשמים ובארץ ''' אמנם''' הטעם העיקרי. הלא הוא אשר כתבנו מרז"ל בפרשת הקודמת. כי זה דרכו יתברך ליפרע מן החוטא בקל הקל תחלה. כי יתחיל בבית ואם שב מוטב ואם לאו יתן הנגע בבגד. אם שב מוטב ואם לאו יגיע אל עצמו ואל בשרו כמדובר למעלה: 

'''ובזה ''' נבא אל הענין. והוא כי גם מציאות תתו ית' נגע צרעת בבית ארץ אחוזת ישראל בתוכחות על עון למתנה טובה תחשב לנו מאתו יתברך. והוא כי מי אב רחמן יעשה כמעשיו יתברך כי יחטא לו בנו בגופו ובנפשו. והמכזת הראויות לתת לו על עצמו ועל בשרו יתנם על כותלי ביתו. ואחר שיתנם יחזור ויתן על הבגד אם לא שב מעונו. וא"כ איפה אמור מעתה כי אין זה אשר עשה אלהים לנו. לתת נגע צרעת בקירות בית אשר חטא לה' בגוף ונפש ולא נתנם מיד בעורו ובבשרו. כי מתנה טובה וחסד גדול יחשב לו ית'. ולא עוד כי אם שגם אם לא נשוב עד ה' על נגעי הבית. לא יטה ידו עליו עד יכה תחלה את הבגד אשר הוא לובש או אל הכלי. ואחר שתי התראות אלו ועדיין כבד לבו. אז נגע צרעת תהיה באדם והיה בעור בשרו לנגע צרעת: 

'''וזה ''' מאמרו יתברך. באומרו ונתתי נגע צרעת וכו' לומר מתנה היא לכם מאתי נגע צרעת בבית. והוא כי מן הדין לא היה ראוי להיות כי אם בעצמיכם ובשרכם אשר חטאתם לי. והשוה השתי מתנות זו לזו. באומרו בארץ כנען אשר אני נותן לכם ונתתי נגע צרעת וכו'. לומר כאשר הארץ היא מתנה אשר אני נותן לכם. כך היא מתנה מה שונתתי נגע וכו' והוא מהטעם האמור: 

'''ולבא ''' אל התכת הכתוב. נקדים כי הנה ידענו ככתוב אצלנו בשערים פרשת לך לך ובמקומות זולת זה. ייחס אשר לארץ ישראל עם ישראל עמו ית' והוא כללות המכוון. כי הארץ הלזו ארץ ישראל התחתונה היא דוגמת הארץ העליונה ומשופעת ממנה בידו יתברך. וכמאמר הכתוב (דברים י״א:י״ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה ולא השליט עליה שר או מלאך. וכן הוא אומר (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך וכו' להביאך אל המקום אשר הכינותי. לומר כי אין המלאך משמש רק עד המקום אשר הכין כי בו אין מלאך ואין שר. וגם לישראל יש שייכות עמה כי כל שורש נפשות בני ישראל בארץ העליונה המה. וע"כ כשבת ישראל בארץ הקדושה הזאת. ועשותם בה כל מצות ה' אשר יעשה אותם האדם משפיעים קדושה עליהם ועל אדמתם ומקשרים העולמות. ומתקנים ומקנים קדושה בארץ התחתונה. ומקנים לעצמם שייכות ואחיזה עם הארץ עצמה על יד הקדושה שמשפיעים בה: 

'''ונבא ''' אל הענין. והוא כי רצה הקב"ה לתת טוב טעם ודעת מה זה. כי הלא כמו זר נחשב כי איש אחד יחטא ואת כותלי ביתו יוכיח ה' כי מה לתבן את הבר. ועוד כי הלא כמו זר נחשב שעל עון אשר יעשה איש הישראלי תקבל לקוח הארץ הקדושה. ועל כל התועבות אשר עשו כנעניים בה לא נראה בה סימני טומאה. ע"כ באה תורתנו ותתן טוב טעם באומרו כי תבואו וכו'. לומר הלא היא כעת ארץ כנען. כלומר כי בעליה ארורים וטמאים. כי ארור כנען וידועים לטמאים ומתועבים במעשיהם. כלומר שע"כ בעשותם אחת מכל התועבות טומאת העון תדבק בעושיו כי מוצא מין את מינו. ואינו כאיש הישראלי כי קדוש הוא לאלהיו. וע"כ לא יתן הוא יתברך את המשחית ההוא ישלוט מיד באיש עצמו כי אם בכותלי ביתו. ואם לא ישוב ישליטנו האלהים בבגדו. ואם לא ישוב עד האיש עצמו יגיענו ויהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת: 

'''ומה ''' מתקו בזה דברי התורה. באומר (ויקרא י״ח:כ״ה) כי בכל אלה נטמאו הגוים וכו' ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה. לומר כי הגוים ההם להיותם חצוניים תחלה נטמאו בתועבותיהם כי דבקו טומאתם בעצמ'. וזהו כי בכל אלה נטמאו הגוים כי אותם העונות היו מתדבקים בם ואחר שרבו טומאותם כ"כ עד שהיתה מתפשטת הטומאה גם בארץ כי ותטמא הארץ אז ואפקוד עונה עליה. כי המשתית הנברא בעון הייתי פוקדו עליה שישרה עליה בלבד לא שידבק בה. ואז מה עשתה הארץ. לא סבלה קדושתה הדבר. ומה עשתה קאה אותם מאתה ונשארה בקדושתה כי טומאתם בם. מה שאין כן בישראל כמדובר. הנה בזה נרמז טעם א' אל היות בבתי הארץ נגע בהיותם לישראל ולא בהיותם לגוים: 

'''שנית ''' כי אין לכנען ייחס עם ארץ ישראל שיתראה בה נגע צרעת על עונותם. כי מי יתן טהור מטמא לא א'. ואיזה הדרך תלקה הארץ הקדושה. בעון אנשים אשר הם טמאים בלידה ומבטן ומהריון. וז"א אשר אני נותן לכם לאחוזה. לומר שהיא ארץ מחייחסת להנתן ממני לכם שאתם קדושים והיא קדושה ולא כנותן לבנו כלי חרס או כלי מתכות שאין הענין רק להשתמש בו ולא שיהיה לבן ייחס עם הכלים ההם. אך הארץ הלזו היא לאחוזה שהיא להיות לכם בה אחוזה כי קדוש' היא. ובעשותכם בה מצות ה' אתם מזככים אותה ומשפיעים בה איכות קדושה וגם תאחזו בה. וא"כ לכם יאות תראה בה טומאת מעשיכם כי יחס יש לכם עמה ותכפר אדמתכם בעדכם. וש"ת נא ישראל הלא כתבת בתורה על מצרים (בראשית מ"ו) ויאחזו. והיא אדמה טמאה לז"א ונתתי וכו' בבית ארץ אחוזתכם. כלומר כי אינו דומה כי פה היא הארץ עצמה היא של אחוזתכם שהוא ארץ אחוזתכם. אך שם הוא בהפך כי אין הכונה רק שעם היותם באדמה טמאה לא חסרו אחיזה בשורשם הקדוש כי אם ויאחזו בשורשם עם היותם בה. וזה מוכרח מאשר לא נאמר ויאחזו בחול"ם היו"ד והאל"ף בחטף. רק בצר"י היו"ד והאל"ף בפת"ח כי מהם ובהם נאחזו. שהוא הם בשורשם העליון והיה ע"י שכינה שעמהם וכונת הכתוב שברכ' ה' ברבוי. מה שאין כן למצרים ומה טעם לז"א ויאחזו בה כלומר בשורשם והראיה כי ויפרו וכו' משא"כ המצריים. הוי אמור כי לא משרו של המצריים היה הדבר ובשלומם הי' להם שלום. שאם כן הי' הרבוי יותר למצריים. אך אין זה כי אם שמה' אשר עם ישראל יצא הדבר ומה שנא' בעבדים (ויקרא כ״ה:מ״ו) והתנחלתם וכו' לרשת אחוזה אינו שיש להם שייכות עם ישראל. אלא שיהיו להם לרשת אחוזה שתהיה ירושה של אחוזה בהם שיהי' גופם קנוי אך לא שידבקו עם איכות ישראל. אך בארץ נאמר לכם לאחוזה שיורה שלהם ממש יש בה אחיזה. וכן באומרו ארץ אחוזתכם שיורה אחוזה שלכם ומה גם שהוא מיותר. אך הוא לו' אל תתמהו על היות הארץ לוקה בשבילכם ומכפרת עליכם כי הלא היא ארץ אחוזתכם. או יאמר כי תבאו וכו' לומר אל יעלה על רוחכם. כי מהטומאה אשר נדבקה בארץ בהיותם לכנען כי אז ותטמא הארץ. ע"כ מאותה הטומאה שנשארה בה מאז היא היוצא' עתה חוצה כי בהיותה בידכם פולטת הטומאה אשר בלעה בהיותה ביד כנען. באופן כי הוא טומאה היוצאת מבפנים. כי לא כן הוא רק שהיא טומאה הבאה מחוץ לידבק בבעל הבית מרעת יושבי בה. והוא יתב' אינו משליטו באדם כי אם בגדר אבניו וז"א כי תבאו אל ארץ כנען. כלומר שהיתה ארץ טמאים עם כל זה אשר אני נותן לכם וכו' אינה פולטת מבפנים אשר בלעה בהיותה לכנען כ"א ונתתי נגע וכו' כי אני הוא הנותן בה נגע צרעת מאתי. מדביק' בקיר לבל תשלוט בכם כי לא נותרה טומאת כנען בארץ אחרי אשר קאה אותם וגורשו ממנה: