עריכת הדף "אבני מילואים/אבן העזר/צ" (פסקה)

===ד===

(ד) '''קודם שגבתה אותה אין יורש אותה.''' והא דבעל יורש נכסי צאן ברזל כמבואר בכמה משניות בפרק החולץ ובפרק מי שמת אע"ג דנכסי צ"ב מלוה היא אצל הבעל ובמלוה דידיה אינו יורש אלא המחצה כדין בכור וכמ"ש הרשב"א הביאו ח"מ לעיל סק"ח היינו משום דזכ' בהן הבעל בשעה שהלותן לו משום תקנת אושא וכמ"ש הרא"ש דמדמה לה למכרה ומתה דהבעל מוציא מיד הלקוחות ע"ש וה"ל באין בבת אחת דין לוקח ודו"ק. ואין להקשות ליפשוט לסיועי לתקנת אוש' מהא דתנן הבעל יורש נכסי צ"ב ובפ' החובל דף פ"ט אייתי סייעת' לתקנת אוש' ולא פשיט לה מהא דבעל יורש נכסי צ"ב איכא למימר משום דכבר דחי כה"ג אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב ע"ש פרק החובל דף פ"ט. ועוד נראה דבנכסי צ"ב כיון דמצי אמרה כלי אני נוטלת משום שבח בית אבי' וכמבואר לעיל סי' פ"ח סעי' ג' ה"ל כמו משכון ומלוה שיש עלי' משכון בכור נמי נוטל בה פי שנים ואע"ג דהוא תחת יד הבעל מ"מ משכון דידה הוי דמשכון שהחזיר המלוה ללוה אפ"ה בע"ח קונה משכון כמ"ש בח"מ סי' ע"ב סעי' ג' ע"ש ומש"ה אפי' נאבדו הנכסי צ"ב ונעשו מלוה ה"ל כהלואה שנעשית אחר הנשואין דבשעת נשואין כבר זכה בהן הבעל מדין לוקח ראשון ולא הוי ראוי כיון דכל זמן שהן בעין ה"ל כעין משכון ומלוה שיש עלי' משכון לא מקרי ראוי ואפי' הכניסה לו קרקעות בנכסי צ"ב דבהא לא שייך בע"ח קונה משכון דלא שייך אלא במטלטלין ולא בקרקע כמ"ש רש"י בפ' איזהו נשך דף ס"ז דלא שייך בע"ח קונה משכון אלא במטלטלין ומשום דר' יצחק ע"ש מ"מ אפי' במשכנתא דארעא באתרא דלא מסלקי בכור נוטל פי שנים וכמבואר בח"מ סי' רע"ח ה"נ ה"ל אתרא דלא מסלקי דהא אין הבעל יכול לסלקה מחיים והזמן הוא לטובתה ג"כ וכמ"ש בסי' פ"ה ע"ש ואע"ג דהתם בסי' רע"ח באתרא דלא מסלקי המלוה אוכל פירו' והכא הלוה והוא הבעל אוכ' הפירות מ"מ כל שאינו יכול לסלקה ה"ל כקנוי אצלה וא"כ תו לא הוי ראוי ואפי' שטפה נהר כיון דבשעת נשואין זוכה הבעל ה"ל כלוקח בשעת נשואין וה"ל כמו הלואה שאחר הנשואין ועמ"ש לקמן אלא הא קשי' לי האידנא דנהיגי שמכנסת נדן לבעלה בשעת שידוכין ומשלשין הנדן ביד שליש המרוצה והשליש נותן שט"ח וכשנשאת מכנסת לבעלה אותן השט"ח דבזה לא שייך שבח בית אבי' ואפ"ה בעל יורש אותן וברש"י ותוס' נחלקו בזה עיין בטור וש"ע סי' נ"ג דלדעת רש"י ז"ל הבעל יורש השט"ח ואפי' לדעת ר"ת ז"ל דס"ל דאין הבעל יורש שט"ח זה אינו אלא משום אומדנא ותיפוק לי' דה"ל ראוי. ובש"ס שם בכתובו' דף מ"ז בכתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אבי' לבית בעלה ושם בסוגי' הוא מחלוקת רש"י ור"ת אפשר לומר דהתם בכסות וכלי' דשייך בי' שבח בית אבי' וה"ל כעין משכון וקנה בעל וכמ"ש בנכסי צ"ב מדינא דש"ס אבל רמ"א שכתב דין זה בסי' נ"ג האידנא בדין נדוניא שהוא ביד שליש קשה תיפוק לי' דהוי ראוי וגם בש"ס דקתני פירות בהדייהו גבי פירות נראה דלא שייך שבח בית אבי' ק' אמאי ירית בעל וצ"ע. ובחידושי פני יושוע דף מ"ז כתב ז"ל ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים ולכאורה דוקא כה"ג בדברי' שהם בעין אבל פסק ליתן מעות נדוניא לבתו כ"ע מודו דלא זכה בהן הבעל כו' דאין הבעל יורש מלות אשתו דה"ל ראוי כדאי' בא"ע סי' צ' אלא דלפ"ז קשה על הש"ע אה"ע סי' נ"ב שכתב בשיטת רש"י וסייעתו אפי' בכתב מעות לנדונית בתו נמי זכה הבעל מן הנשואין אע"ג שהמעות עדיין ביד האב ואמאי הא אין הבעל יורש מלות אשתו ע"ש ובסוף הסוגיא כתב ז"ל וכבר כתבתי דקשי' לי הא קי"ל דאין הבעל יורש מלות אשתו לרוב הפוסקי' דה"ל ראוי וליכא למימר דפסיקת מעות נדוניא לאו מלות אשתו היא אלא מלו' חתנו עצמו היא הא ליתא כמ"ש דמפירש"י ותוס' משמע להדיא שהבעל נוטל מצד ירושת אשתו כו' והנלענ"ד דע"כ צריך לחלק בין ירושת שאר מלות אשתו לנדוני' כיון דאית לי' ג"כ זכיי' בגוה והפסיק' היתה נמי אדעתא דחתנ' עכ"ל. ומ"ש דמפירש"י ותוס' משמע להדי' דהבעל בא מכח ירושת אשתי ומוכח מזה דפסיקת מעות נדוני' מלות אשתו ולא מלות חתנו היא לענ"ד לא מוכח מידי דאפי' אם נאמר דמלות חתנו היא היינו כשנשאה וקיבל עליו הדברי' הללו בנכסי צ"ב והתחייב באחריותן וכאלו חזר הוא והלוה אותן לחמיו נמצא שהיא מלות חתנו ומ"מ צריך לבא מכח ירושת אשתו שהרי הוא חייב לשלם לה החוב שקיבל על עצמו אלא שהוא יורשה. אמנם בעיקר דבריו קא קשי' לי דנהי דהפירות הם בעין או כמ"ש לחלק בין ירושת נדוניא דאי' לי' זכי' בגוה והפסיקה הי' גם אדעתא דחתנו מ"מ כיון שהבעל נתחייב כדין צאן ברזל וה"ל מלות עצמו ולא הי' לו לירש כי אם החצי כדין בכור במלות עצמו ובשלמא היכא דהכניסה אצלו מעות בעין ואח"כ מקבל עליו במלוה א"כ כבר זכה בהן לירושה בעודן בעין אבל אם הכניסה לו מלוה ולא הי' בעין קוד' שנשאה נהי דאדעתא דחתנו נמי פסיק מ"מ אין לו לירש במלות עצמו אלא מחציתה וכבר כתבנו דאם הכניסה לו דברי' שיש בהם משום שבח בית אבי' אפי' הכניסה קודם שנשאת ה"ל כמו מלוה שיש עלי' משכון ואפי' נאבדו אח"כ וליתנהו בעין כבר זכה בהן לירושה אבל אם הכניסה לו דברי' שאין בהם משום שבח בית אבי' כגון פירות וכיוצא נעשה מלות עצמו בשעה שנשאה ובשו"ת חות יאיר סי' קכ"ב נשאל באשה שהכניסה לבעלה שט"ח שיש לה על אחרי' אם מתה אי מקרי מוחזק או ראוי וע"ש שהעלה דה"ל ראוי ואין הבעל יורש ואם הכניסה לו שט"ח בכתיבה ומסירה או מלוה ע"פ במעמד שלשתן ודאי דמתה תו לא קרינין בה לכשתנשאי משעה שהכניסה דידי' הוי עכ"ל ע"ש ולדעתי הקלושה גם בהקנאת החוב במעמ"ש או בכתיבה ומסירה מ"מ כיון שהוא נתחייב לה בחוב כדין נכסי צ"ב א"כ ה"ל מצות עצמו ולכן צ"ע בכל זה וביותר כשמסלקין הנדוני' ביד שליש והחתן מקבל ע"ע בנצ"ב דה"ל מלות עצמו ולכן נראה עיקר כמ"ש בסי' נ"ב ס"ק א' דהא דבעל זוכה בנכסי צ"ב לאו מדין ירושה קאתי עלה אלא משום דתנאי כתובה ככתובה וכי היכי דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים משום דכתיב לכשתנשאי לאחר תטלי כו' ה"נ נכסי צ"ב תנאי כתובה היא וככתובה דמי כמ"ש הרשב"א וכיון לאחר ואין בידה לגבות חכה בהן הבעל כמי שזוכה בגוף הכתובה וזה ברור ונכון וע"ש מ"ש בסי' מ"ב ועמ"ש בסי' צ"ג ס"ק ב'. ולפ"ז מ"ש בש"ע דאינו יורש מלוה היינו בהכניסה לו נכסי מלוג אבל הכניסה לו נצ"ב דה"ל תנאי כתובה ולא ניתנו לגבות מחיים זוכה בהן הבעל כיון דלא נתחייב אלא כשתנשא לאחר וא"כ גם בהך דשו"ת חות יאיר אם הכניסה לבעלה שט"ח שיש לה על אחרי' אם הוא בצאן ברזל זוכה הבעל וכן עיקר.