עריכת הדף "מראי מקומות/ברכות/ב/א" (פסקה)

=== בטעם הסייג ===
בטעם הסייג, כתב רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#כדי|ד"ה כדי]]}} שבאכילת קדשים יש לחוש שמא יבוא לאוכלם לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת, ובקריאת שמע יש לחוש שמא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר.

וכן מבואר בירושלמי: כדי להרחיק, אם את אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סובר שלא עלה עמוד השחר והוא אוכל ומתחייב, מתוך שאת אומר לו עד חצות אפילו הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב.

==== החילוק בין סייג דקדשים לסייג דקריאת שמע ====
והקשו השאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/ד|סימן ד]]}} ורבי עקיבא איגר {{ממ|ברכות פ"א מ"א}} מדוע שינה רש"י פירושו והוצרך לפרש שבאכילת קדשים יש לחוש שמא יבוא לאכול אחר עלות השחר ויתחייב כרת, ולא פירש שהחשש הוא כבקריאת שמע שמא יאמר יש לי עוד שהות ויבטל מצות עשה של אכילת קדשים, וכן יעבור על לאו של "לא תותירו ממנו עד בוקר".
:השאגת אריה מוכיח דברי רש"י, על פי דברי התוס' בזבחים {{ממ|[[תוספות/זבחים/נז/ב#להרחיק|נז: ד"ה להרחיק]]}} שלא גזרו סייג בקרבנות הנאכלים לשני ימים ולילה אחד שלא יאכל אחר חצות היום השני, לפי שניכר מתי שקיעת החמה. וסברא זו שייכת רק אם החשש הוא שמא יאכל, שע"ז יישבו שאין חשש שיאכל כיון שיראה ששקעה החמה, אך אם החשש הוא כבקריאת שמע משום זירוז הרי סברא זו שייכת אף ביום. 
::האחרונים ביארו טעמים אחרים למה אין לעשות סייג ביום{{הערה|ראה לעיל.}}, ורבי עקיבא איגר ביאר כעין סברת התוס' אף בסייג משום זירוז שניכר מתי תשקע החמה. 
:השאגת אריה ורבי עקיבא איגר מוכיחים כדעת רש"י, ממה שלא נחלק רבן גמליאל על סייג חכמים אלא לענין קריאת שמע אך מודה בשאר סייגים{{הערה|ראה להלן ההכרח לזה.}} ועל כרחך שהסייג באכילת קדשים הוא חמור טפי ואינו דומה לסייג דקריאת שמע{{הערה|וראה להלן החומר שיש בסייג זה על פני הסייג דקריאת שמע.}}.
::ראה להלן שיש מקום לומר שאף רבן גמליאל מודה לסייג חכמים בקריאת שמע, ואם כן אין טעם לחלק בין סייג דאכילת קדשים לסייג דקריאת שמע.

==== בין יממא לליליא לא טעו אינשי ====
עוד הקשה השאגת אריה, שבגמרא בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/יב/א|יב.]]}} אמרו לגבי עדות שבין יממא לליליא לא טעו אינשי, וכיצד מבאר רש"י שחוששים שמא יבא לאכול הקדשים אחר עלות השחר.
:ומיישב, שלא אמרו כן אלא לענין עדות שאינה אלא בזריזין כמבואר בגמרא שם, אבל סתם אינשי טעו.