עריכת הדף "מראי מקומות/ברכות/ב/א" (פסקה)

== כדי להרחיק אדם מן העבירה ==
=== בטעם הסייג ===
בטעם הסייג, כתב רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#כדי|ד"ה כדי]]}} שבאכילת קדשים יש לחוש שמא יבוא לאוכלם לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת, ובקריאת שמע יש לחוש שמא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר.

וכן מבואר בירושלמי: כדי להרחיק, אם את אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סובר שלא עלה עמוד השחר והוא אוכל ומתחייב, מתוך שאת אומר לו עד חצות אפילו הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב.

==== החילוק בין סייג דקדשים לסייג דקריאת שמע ====
והקשו השאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/ד|סימן ד]]}} ורבי עקיבא איגר {{ממ|ברכות פ"א מ"א}} מדוע שינה רש"י פירושו והוצרך לפרש שבאכילת קדשים יש לחוש שמא יבוא לאכול אחר עלות השחר ויתחייב כרת, ולא פירש שהחשש הוא כבקריאת שמע שמא יאמר יש לי עוד שהות ויבטל מצות עשה של אכילת קדשים, וכן יעבור על לאו של "לא תותירו ממנו עד בוקר".
:השאגת אריה מוכיח דברי רש"י, על פי דברי התוס' בזבחים {{ממ|[[תוספות/זבחים/נז/ב#להרחיק|נז: ד"ה להרחיק]]}} שלא גזרו סייג בקרבנות הנאכלים לשני ימים ולילה אחד שלא יאכל אחר חצות היום השני, לפי שניכר מתי שקיעת החמה. וסברא זו שייכת רק אם החשש הוא שמא יאכל, שע"ז יישבו שאין חשש שיאכל כיון שיראה ששקעה החמה, אך אם החשש הוא כבקריאת שמע משום זירוז הרי סברא זו שייכת אף ביום. 
::האחרונים ביארו טעמים אחרים למה אין לעשות סייג ביום{{הערה|ראה לעיל.}}, ורבי עקיבא איגר ביאר כעין סברת התוס' אף בסייג משום זירוז שניכר מתי תשקע החמה. 
:השאגת אריה ורבי עקיבא איגר מוכיחים כדעת רש"י, ממה שלא נחלק רבן גמליאל על סייג חכמים אלא לענין קריאת שמע אך מודה בשאר סייגים{{הערה|ראה להלן ההכרח לזה.}} ועל כרחך שהסייג באכילת קדשים הוא חמור טפי ואינו דומה לסייג דקריאת שמע{{הערה|וראה להלן החומר שיש בסייג זה על פני הסייג דקריאת שמע.}}.
::ראה להלן שיש מקום לומר שאף רבן גמליאל מודה לסייג חכמים בקריאת שמע, ואם כן אין טעם לחלק בין סייג דאכילת קדשים לסייג דקריאת שמע.

==== בין יממא לליליא לא טעו אינשי ====
עוד הקשה השאגת אריה, שבגמרא בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/יב/א|יב.]]}} אמרו לגבי עדות שבין יממא לליליא לא טעו אינשי, וכיצד מבאר רש"י שחוששים שמא יבא לאכול הקדשים אחר עלות השחר.
:ומיישב, שלא אמרו כן אלא לענין עדות שאינה אלא בזריזין כמבואר בגמרא שם, אבל סתם אינשי טעו.

=== סייג במקום דיעבד ===
נחלקו הראשונים מה הדין בדיעבד אם עברה שעת חצות אם יכול לקיים הדין אחר חצות. ולענין קריאת שמע יעויין לעיל בביאור מחלוקת רבן גמליאל וחכמים שנחלקו בזה הראשונים אם ביטלו חכמים המצווה אחר חצות או שלא אמרו דבריהם אלא לכתחילה.

ובדין אכילת קדשים והקטר חלבים ואברים{{הערה|לדעת האומרים שאף בהקטר חו"א אמרו חכמים סייג.}} נחלקו הראשונים אם בדיעבד אוכל או מקטיר אחר חצות:

* דעת התוספות {{ממ|[[תוספות/פסחים/קכ/ב#אמר|פסחים קכ: ד"ה אמר]]}}, שבדיעבד אוכל אחר חצות ולא גזרו חכמים סייג להביא קדשים לבית הפסול.
* השאגת אריה כתב בדקדוק לשון רש"י "ואסרום באכילה קודם זמנם", שדעתו שאחר חצות אסורים באכילה אף בדיעבד, וכן מבואר בירושלמי, וכן משמע ברמב"ם שכתב שאין מקטירין ושאין נאכלין אלא עד חצות ומשמע שאחר חצות אסורים באכילה אף בדיעבד.

=== דעת רבן גמליאל בשאר סייגים ===
רבי עקיבא איגר {{ממ|על המשניות}} והשאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/ד|סימן ד]]}} מוכיחים שרבן גמליאל לא נחלק על סייג חכמים עד חצות אלא לענין קריאת שמע, אך לעניין שאר סייגים אף הוא מודה. שהרי בגמרא לקמן {{ממ|[[בבלי/ברכות/ט/א|ט.]]}} הקשתה הגמרא על לשון '''ולא זו בלבד''' שאמר רבן גמליאל, והלא אין דעתו שיש סייג בקריאת שמע, ולא הקשתה הגמרא על עצם דברי רבן גמליאל '''אלא כל מה שאמרו''' וכו'.

באחרונים נאמרו כמה טעמים לבאר מדוע מודה רבן גמליאל בשאר סייגים וחולק רק על סייג דקריאת שמע:

==== מודה בסייג דשמא יאכל ====
'''א.''' רבי עקיבא איגר והשאגת אריה מבארים על פי דברי רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#כדי|ד"ה כדי]]}} שבאכילת קדשים יש חשש שמא יאכל אחר עלות השחר ויתחייב כרת ואילו בקריאת שמע אין הסייג אלא משום זירוז שמא יאמר יש לי עוד שהות ויעבור הזמן. ורבן גמליאל לא סבירא ליה סייג משום זירוז אלא רק סייג משום חשש שמא יאכל אחר הזמן.

ובביאור הטעם שאינו חושש לסייג דזירוז אלא רק לסייג דשמא יאכל, נאמרו שני אופנים באחרונים:
* השאגת אריה ורבי עקיבא איגר מבארים, שבחשש זה האיסור הוא בקום עשה, מה שאין כן בחשש קריאת שמע אף אם לא יקרא עד שיעלה עמוד השחר אינו עובר איסור בקום עשה אלא רק ביטל מצוות עשה.
* רבי עקיבא איגר מבאר, שהחשש באכילת קדשים הוא שמא יאכל ויתחייב כרת, מה שאכין בקריאת שמע שהוא ביטול עשה בעלמא אין שם כרת{{הערה|וכן מדוקדק לשון רש"י שהוסיף "ויתחייב כרת" וכן בירושלמי: "ומתחייב". והנה לדעת הרמב"ם שאף בהקטר חלבים ואברים גזרו סייג, על כרחך צ"ל כחילוק הראשון שהרי בהקטר חלבים ואברים אין כרת, ואולי זה מקורו של רש"י שאין סייג בהקטר חלבים ואברים, כי אם יש יקשה מדוע לרבן גמליאל גזרו בהקטר חלבים ואברים ולא בקריאת שמע כיון שבשניהם אין חייב כרת.}}.

==== עשה ולאו ====
'''ב.''' רבי עקיבא איגר מיישב, שרבן גמליאל מודה באכילת קדשים שהוא איסור עשה ולאו וחולק בקריאת שמע שאינו אלא עשה.
:אך כתב רע"א שדוחק לפרש כן.

==== אף בק"ש מודה רבן גמליאל ====
'''ג.''' השאגת אריה מבאר לפי דרכו בביאור דעת הרמב"ם שאף רבן גמליאל סובר שיש סייג בקריאת שמע עד חצות לכתחילה, ואינו חולק על חכמים אלא לענין מה שאמרו שאף בדיעבד אין יכול לקרות קריאת שמע אלא עד חצות. וממילא לדעת רבן גמליאל אכן תקנו סייג בכל הדברים.

==== רבן גמליאל סובר שהסייג הוא עד עלות ====
'''ד.''' השאגת אריה מחדש שדעת רבן גמליאל כדעת רבי שמעון בר יוחאי {{ממ|[[בבלי/ברכות/ח/ב|לקמן ח:]]}} שזמן קריאת שמע של ערבית הוא עד הנץ החמה, אלא שתקנו חכמים סייג שיקרא עד עלות השחר. ונמצא שאף בקריאת שמע גזרו סייג, אלא שמאחר שזמנה עד הנץ סגי בסייג דעלות השחר{{הערה|ובזה יישב הסתירה ששמואל פסק {{ממ|[[בבלי/ברכות/ח/ב|ח:]]}} כרבן גמליאל עד שיעלה עמוד השחר, וריב"ל פסק שם כרשב"י עד הנץ החמה, ולהנ"ל א"ש ששמואל איירי לכתחילה וריב"ל בדיעבד.}}.
:השאגת אריה דוחה, שאם רבן גמליאל מודה לסייג זה, יקשה מדוע אין סייג בקרבנות הנאכלים לשני ימים ולילה אחד, שיאכלם עד חצות היום הראשון{{הערה|השאגת אריה סובר שאכן לדעת חכמים תקנו סייג אף בקרבנות אלו, אך רבן גמליאל אינו סובר שתקנו סייג אלא משום חשש שמא יבא לאכול אחר עלות השחר וביום אין חשש שמא יאכל אחר שקיעת החמה כיון שהוא ניכר, ואם גם רבן גמליאל מודה לדעת חכמים שיש סייג בקריאת שמע על כרחך הוא משום זירוז שמא יעבור הזמן ואם כן יקשה שאף בקרבנות יש לתקן סייג משום זירוז. ולעיל הובאו דברי רע"א שאף חשש זירוז אין לו טעם בקרבנות הנאכלים ביום כיון שניכר מתי תבוא שקיעת החמה, אך לכאורה לפי זה גם אין טעם לתקן קודם הנץ החמה כיון שאחר עלות קודם הנץ ניכר מתי יבוא הנץ. ועוד הובא יישוב מהרי"ח שכל החשש הוא משום אונס שינה, אך קשה לפרש כן לגבי סייג דעלות השחר שהרי רגילות היא שאדם הולך לישון קודם לזמן זה ואם כן החשש בעינו.}}.
:עוד כתב השאגת אריה, שבירושלמי לא משמע כן.