עריכת הדף "תרועת מלך/א" (פסקה)

==ד==
[ד] '''ומעתה''' נלך בזה בדרכינו ונאמר פשוט דכיון
דחזינן דחרמי כהנים פקע מהן קדושה על
ידי מה שבא ליד כהן, חזינן דאינו כקדשי קדשים שזריקה
מתיר ויש בה קדושה להקרבה, אם כן א"א לומר דקדושת
המעילה היא על ידי קדושת פיו דאם כן היה קונם וקדושה
שבהן להיכן הלכה, ואם בא ליד כהן הרי עדיין צריך פדיון
לקדושת קונם, ע"כ צריך לומר בזה דאינו כלל קדושת חפץ
והתפסה, רק הוא גדר חדש ועצמית איסור מעילה עד השעה
שיבוא לכהן ולא קדושת התפסה דקדושת התפסה היא, או
משום קנין הקדש כמו בשארי עניני קדושה, או משום קונם
ואיסור הקדש דקונם פרטי לא שייך כלל הקנין להקדש
והמעילה משום איסור הקדש והארכנו בזה בחידושי נדרים
בענין אחר, עכ"פ כיון שאינו משום קדושת פה של איסור ולא
של קנין שוב היא רק עצמית קדו' מעילה ול"ש להקדש בהתפסה
לכך לא הוי שוב דבר הנדור שיהיה יכול להתפיס דכל שאינו
עצמית קדושה אין יכולים להתפיס, וזה ממש שיטת הראשונים
דנדר בחרמי כהנים אף קודם שבא ליד כהן לא הוי התפסה,
משום דנודר צריך להתפיס בקדושת התפסה, וזה לאו קדושת
התפסה היא, ולפי"ז נוכל לבאר בזה שיטת רש"י דחרמי
כהנים לא שייך בהן בל תאחר אף שיש מעילה קודם שניתן
ליד כהן, דפשוט הוא דכיון דמעילה זו לא משום קדושת
התפיסה, רק עצמית לא מצינו בל תאחר, דלא מצינו בל
תאחר רק בקרבנות שיש בהן בעצם קדושת התפסה, כדדרשינן
מכי דרוש ידרשנו מעמך, ר"ל ממה שהתפסת. לא כן בזה
שלא משום אמירה והתפסה הוא קדוש רק מדין עצמית קדושה.

'''ובזה''' מובן גם כן דברי תוס' בתמורה {{ממ|ל"ב}} דלא שייך בהך
דחרמי כהנים אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, לפי"ז
פשוט הוא דכונת תוס' הוא לזה דכיון דמה שיש מעילה
בחרמי כהנים הוא לא משום פיו, רק משום גזירה"כ ועצמית
קדושה, אס כן זה לא משוס פיו הוא רק מגזירה"כ ומה נעשה
משום פיו רק הך דחיוב לכהנים, זה לא שייך אמירה כמסירה,
ולכך לא שייך אמירה כמסירה בחרמי כהנים, וכשיטת
הראשונים שהבאנו בבאור הגדר.

'''ומעתה''' נבוא לבאר למה לא שייך בפיך על אמירה
לכהנים וכמו שדן באמת הטורי אבן דדומה ממש
לצדקה דקיימי עניים ועובר על בל תאחר, ונראה לי בזה פשוט
דכיון דדן הרמב"ן בספר המצות {{ממ|מ"ע צד}} דדין בל תאחר לא
נאמר בשארי מצות, רק במצות צדקה דגלי תורה מבפיך, וגם
לקט שכחה ופיאה כיון שנעשה צדקה ומצוה ליתן לענים נעשה
בל תאחר, אבל כאן שאינו לענים ולא על ידי פיו, שוב הוא
מצוה משארי מצות התורה, ולא שייך בל תאחר. 

'''אבל''' עדיין צריך באור למה לא ניליף מתרומה דיהי' שייך
בל תאחר, ונלע"ד פשוט דבשלימא בהך דמתנות
כהונה יש מצות נתינה שייך בל תאחר, אבל כאן לא נאמר
כלל מצות נתינה, רק כתוב ששייך לכהנים והקנין לכהנים לא
מצות הנתינה, לכך לא שייך בל תאחר והבן. 

'''ולפי"ז''' יובן פשוט גם כן דברי תוס' בתמורה {{ממ|ל"ב}} דלא
שייך אמירה בחרם שהוא אמירה להדיוט ומ"ש
מצדקה דיש באמירה דין בפיך לפי"ז פשוט דבצדקה שלאחר
אמירה נעשה עליו מצות נתינה, שפיר שייך דין אמירה מבפיך
זה צדקה, אבל בהך דחרמי כהנים הרי שם רק חוב להך
דכהנים ולא חיוב נתינה כלל, שפיר פסקו תוס' דלא שייך כלל
הך דאמירה, דאמירה לחוב להדיוט לא שייך שיפעול כיון
שאין מצות נתינה, ורק קנין להדיוט הוא דיש והבן.