עריכת הדף "תורה תמימה/שיר השירים/ב" (פסקה)

== ד ==

'''הביאני וגו'. ''' רבי יהודה אומר, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה הר סיני{{תוספת|מח|יתבאר ע"פ המבואר במ"ר לעיל פסוק ישקני דהר סיני היה מסוגל לתורה מראשית הבריאה ושם היתה חבויה ועצורה מתחילת בריאתה עד נתינתה, וזהו מ"ש (חבקוק ג׳:ג׳) אלוה מתימן יבא וגו' ושם חביון עוזו, דהיינו בסיני, ולכן נמשל בזה למרתף האוצר בתוכו מטמונים שיעמדו לימים רבים.}} ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים ובאהבה גדולה קבלתים [שנאמר ודגלו עלי אהבה]{{תוספת|מט|יש להעיר במה שאמר ובאהבה גדולה קבלתים והלא דרשו ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ומבואר בשבת פ"ט א' שבאונס קבלוה, ואולי יתבאר ע"פ מש"כ הרמב"ם בפ"ב ה"כ מגירושין לענין מה דקיי"ל דגט מעושה כופין אותו עד שיאמר רוצה אני [כגון בזה שהדין נותן שחייב לגרש ואינו רוצה] דאעפ"כ לא נקרא זה אנוס, משום דבאמת נפשו הפנימית של ישראל רוצה לקיים מצות התורה אלא שיצר הגוף מעכבו, ולכן כשכופין את הגוף עד שאומר רוצה אני תש יצרו ונקרא שעושה לרצונו, יעו"ש, ואף הכא בקבלת התורה נפשותיהם של ישראל רוצות בתורה אלא שיצר לבם תקפם, ולכן אף כשככו אותם נקרא שקבלו באהבה. ויש עוד להסביר בזה בדברי אגדה, ודי בזה.}}. (שם).

'''הביאני וגו'. ''' רבי יצחק אומר, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה הר סיני{{תוספת|נ|עיין מש"כ לעיל אות מ"ח.}}, ונתן לי משם את התורה שנדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא כמנין ודגלו, ובאהבה גדולה קבלתיה שנאמר ודגלו עלי אהבה{{תוספת|נא|עיין משכ"ל אות מ"ט. וענין הדרשה במ"ט פנים עיין בסמוך אות נ"ד. ואמנם לא נתבאר לאיזו כונה זכר כאן ענין זה שהתורה נדרשת במ"ט פנים טהור וטמא, והלא עיקר כונת הדרשה כאן מהקבלה באהבה ומאי נ"מ לענין זה איך היא נדרשת, וי"ל דמכוין בזה להורות האהבה היתירה, דאע"פ שנדרשת התורה כמו במ"ט פנים לחומרא כך היא נדרשת במ"ט פנים לקולא, וא"כ היה אפשר לקבלה ורק להקל בכל פרט ע"פ אותם המ"ט פנים שלהקל, אך הנה קבלה כזו לא היתה מאהבה כי אם מהכרח, אבל המקבל מאהבה משתדל יותר לחפש אחר קיומה, וזהו שאמר כי אע"פ שנדרשת להקל ולהחמיר, אע"פ כן קבלתיה באהבה גדולה, ולכן מחפש אני ביותר אחר קיומה אף כי בחומר הענין.}}. (שם).

'''הביאני וגו'. ''' ר' לוי אומר, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה סיני{{תוספת|נב|כמשכ"ל אות מ"ח.}}, ושם ראיתי מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו, וראו עיני דגלים של מעלה ואהבתי אותם{{תוספת|נג|ענין ראית המלאכים בהר סיני יש לבא ע"פ מ"ש בשבת פ"ח ב' כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה בהר סיני חזרו ישראל לאחוריהן והיו מלאכי השרת מדדין אותם [מסייעין להם להתקרב], וכן שם (ע"א) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע היו המלאכים כותרים להם כתרים, וא"כ היו רואים אותם.}}, באותה שעה אמר הקב"ה למשה, הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים, הדא הוא דכתיב (פ' במדבר) איש על דגלו באותות. (מ"ר).

'''ודגלו. ''' א"ר ינאי, תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה לו במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור, שנאמר ודגלו עלי אהבה, ודגלו – בגמטריא מ"ט{{תוספת|נד|אולי יכוין כנגד מ"ש (נדרים ל"ח א') נ' שערי בינה שנבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. (ר"ה כ"א ב'], והאחד הוא ידיעת ה' על אמתתו, כ"כ הר"ן שם. ומה שתלה הנתינה במשה ולא לישראל י"ל עפ"י המבואר בנדרים שם דפלפול התורה נתנה באמת למשה לבדו והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, וי"ל דהנ' שערי בינה הם הם כונת השם פלפול. וכלל הענין ממ"ט פנים טמא וטהור נראה דהכונה היא דבמקום שיש מתוכחים בדעות ובסברות זה כנגד זה, שם יוצא הדין על אמתו ועל בוריו, וע"ד שאמרו מיני ומיניה תסתיים שמעתתא, וזוהי כונת המאמר בחגיגה ג' ב' ללמדך לחכמים שעוסקין בתורה אע"פ שאלו מטמאין ואלו מטהרין, אלו פוסלין ואלו מכשירין אלו אוסרין ואלו מתירין אעפ"כ אל אחד נתנן, וכן יש לפרש ע"פ זה המאמר אלו ואלו דברי אלהים חיים, דר"ל דמתוך סתירות הדעות מתברר ומתלבן הדבר ויוצא הדין לאשורו על בוריו, ולכן כמו באלה קורא הקב"ה ודגלו עלי אהבה. וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו בר"פ הקודמת בפסוק מישרים אהבוך.}}. (מס' סופרים פרק ט"ז).

'''ודגלו עלי אהבה. ''' א"ר שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה, הקב"ה אוהבן, שנאמר ודגלו עלי אהבה{{תוספת|נה|מדגילים – מתאספים ביחד ללמוד כדי שתתברר ההלכה. ומסמיך זה אלשון ודגלו שהדגל הוא מאסף ומקבץ למחנה, וע' תוס' ע"ז כ"ב ב'. וטעם המעלה בזה הוא ע"פ מ"ש אין התורה נקנית אלא בחבורה, וע"ל אות נ"ד.}}. (שבת ס"ג א').

'''ודגלו עלי אהבה. ''' ר' יונה אומר, שני חברים שעוסקין בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה אומר הקב"ה ודגלו עלי אהבה{{תוספת|נו|ר"ל זה יודע טעם ויסוד ההלכה ולומדה ומסבירה וזה אינו יודע ולכן מדלג על אמתת הכונה וטועה בה, אעפ"כ אומר הקב"ה גם על זה הדולג ודלוגו עלי אהבה, כיון שהוא לא אשם בדבר, כי אם מאשר כשרונותיו פחותים, אבל כונתו לטובה, ואולי יתפרש לזה הלשון ודגלו מענין נטיה מאמת וכמש"כ (משלי ט״ז:י׳) במשפט לא מעל פיו ומתרגמינן לא נדגול פומיה, והלשון בית אב הוא כמו בנין אב, כלומר יסוד ומקור.}}. (מ"ר).

'''ודגלו עלי אהבה. ''' א"ר אחא, עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת – ואייבת, אומר הקב"ה ודלוגו עלי אהבה{{תוספת|נז|טעם הדבר פשוט משום דרחמנא לבא בעי, וכונתו לטובה. ויתכן דתפיס חילוף מלה ואהבת לאויבת, משום דאותיות אהו"י דרכן להתחלף, ורק על הרוב לא ישתנה מובנם בחלופם וכאן שנוי נמרץ בחלופן, איבה מאהבה.}}. (שם).

'''ודגלו עלי אהבה. ''' א"ר ישכר. תינוק שקורא למשה משה ולאהרן ארן ולעפרון עופרן{{תוספת|נח|יתכן דמכוין בקריאת שם משה בשי"ן שמאלי, וכמ"ש בנדרים י' א' נדר במותא ופי' הר"ן כנוי למשה [וע' תוי"ט], ואיירי בעלגי לשון, ולאהרן ארן [כי הה' נקל להחסר במבטא, כמו יונתן במקום יהונתן, לנחותם במקום להנחותם, אך הזריז זריז] וע' תוס' ע"ז כ"ב ב' דהכונה שבמקום אהרן קורא הרן, וצ"ע. ובשם עפרון קורא עופרן שהוא שם צדיקים כמש"כ תוס' במגילה י' ב'.}} אומר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה{{תוספת|נט|ר"ל ולגלוגו – דבורו המגומגם, ודריש דלוגו כמו לגלוגו משום דהדלי"ת והלמ"ד מתחלפים באותיות דטלנ"ת, וע' מש"כ בבאור קהלת (ט' ז') בפסוק לך אכול בשמחה לחמך.}}. (שם).

'''ודגלו עלי אהבה. ''' א"ר חיניא, לשעבר כשהיה אדם מראה איקונין באצבעו היה נזוק{{תוספת|ס|ר"ל כשהיה מראה בהנחת אצבעו על איקונין של מלך היה נענש, משום דאין זה מדרך הכבוד.}} ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא שאומר הקב"ה וגורלו עלי אהבה{{תוספת|סא|וענין הנחת היד על האזכרה אולי מכוין למה שנוהגים להניח היד על המזוזה בכניסה וביציאתה מן הבית כמבואר ליו"ד סי' רפ"ה ס"ב, ור"ע איגר בתשובה סי' נ"ח שדי נרגא במנהג זה משום נגיעה ביד ערום בכתבי הקודש, וממדרש זה סמך לזה המנהג, ועי' בע"ז י"א א'.}}. (מ"ר).

'''ודגלו עלי אהבה. ''' רבנן אמרי, התנוק הזה מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא שאומר הקב"ה ודלוגו עלי אהבה. (שם).

'''ודגלו עלי אהבה. ''' א"ר ברכיה, אפילו אותן הדגולין שדגל יעקב באביו, כמש"נ ואת עורות גדיי העזים וגו' אמר הקב"ה בהן אני משרה שכינתי, כמש"נ ועשית יריעות עזים, ולא עוד אלא ודגלו עלי אהבה – ודגולו עלי אהבה{{תוספת|סב|מפרש כאן ודגלו מלשון לא ימעל פיו (משלי ט"ז י') דמתרגמינן לא נדגול פומי', ור"ל אפילו אותן הערמות ומעילות שמעל יעקב באביו ג"כ היו נוחים להקב"ה עד שצוה לעשות במשכן יריעות מעזים כדמפרש. ונראה כונת הענין ע"פ מ"ש ביומא ע"א א' מפני מה אין כהן גדול משמש בבגדי זהב ביוהכ"פ, אתמול ויעשו להם אלהי זהב ועכשיו משמש בבגדי זהב, ואין קטיגור נעשה סניגור, מבואר מזה דדבר שבו נכשלו ישראל אין חפץ להקב"ה בו להזכירו במקום קדוש, ולפי"ז הכונה כאן אי ס"ד שלא היה נוח להקב"ה ענין זה שעשה יעקב ע"י עורות גדיי העזים לא היה מצוה הקב"ה לעשות מהם יריעות עזים במשכן לזכר עולם.}}. (שם).