עריכת הדף "
שו"ת בית הלוי/א/כ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == וע"כ הנראה לישב דעתו באופן אחר דהנה במס' ע"ג דף כ' דרשינן ד"א לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם והקשו התוס' שם דלר' יהודה דאמר דברים ככתבן למה צריך הני ב' קראי ותירצו לעבור עליו בעשה ול"ת דלא תחנם הוי ל"ת ואו מכור לנכרי הוי עשה א"נ איצטריך או מכור כי היכא דנדע דלגר אשר בשעריך תתננה הוי מתנה ממש דאל"ה הוי ס"ד נתינה בדמים וחזינן דס"ל להתוס' דר' יהודה ס"ל הך דרשה דלא תחנם רק דתרווייהו צריכי ומש"ה הוא דפריך הגמ' בפסחים דלר' יהודה הא דר' אבוה מנ"ל וצ"ע לי דהא בע"ג שם וכן בפסחים פריך הגמ' על ר"י שפיר קאמר ר"מ ומשני ור"י אמר לך אי ס"ד כדקאמר ר"מ לכתוב רחמנא תתננה ואכלה ומכור או למה לי ש"מ לדברים ככתבן ואי נאמר דר"י ס"ל הך לא תחנם א"כ הא ע"כ א"א לדרוש כלל כר"מ ומאי פריך דע"כ הא הוי דברים ככתבן ובודאי נוכל לומר דהרמב"ם חולק בזה על סברת התוס' וס"ל דר"מ ור"י לא דרשי הך לא תחנם כלל על מתנת חנם וכן הסוגי' דפסחים דקאמר דלר"י מנ"ל הא דר' אבהו לא סבירא ליה גם כן הך דרשה ומש"ה פריך שפיר דלר"י הא איצטריך הפסוק לדברים ככתבן דאי הוי ס"ל הך דרשה דלא תחנם גם לר"י אייתור הך פסוק לכדר"א דאיסור נתינה לעו"ג הא ידעינן מלא תחנם ובזה מובן לנו טעמו של הרמב"ם דלא הביא כלל בשום מקום הך דרשה דלא תחנם על איסור מתנה וכבר ראיתי מי שנתקשה בזה ובאמת ניחא דאיהו ס"ל דלא קיי"ל כהך דרשה מכח הסוגי' דפסחים ולפי"ז יש מקום לישב דעת הרמב"ם דלא יהיו דבריו סותרים זא"ז וגם יתישב הא דבפסחים שם קאמר ר"א כל מקום שנאמר לא תאכל כו' וא' איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה כתב רש"י דלא גרסינן כדרך שפרט בנבילה לגר בנתינה ולעו"ג במכירה דהא ר"א אליבא דר"מ קאמר לה דלר"י ליכא ראי' מנבילה ובמס' חולין דף קי"ד איתא להך גירסא בגמר' ולא כתב שם רש"י למוחקו רק התוס' שם כתבו דכמו שמוחקו רש"י בפסחים כן צריך למוחקו כאן וכבר עמדו שם המפרשים מדוע לא כתב רש"י כן גם בחולין למוחקו וכמו שכתב בפסחים. והנראה דאף ע"ג דנאמר דלא קיי"ל כדרשה דלא תחנם מכל מקום שפיר ידעינן בלאו הכי איסור נתינה לעו"ג דהנה הרמב"ם כתב בפרק ה' מה' מלוה ולוה ה"א ומצות עשה להשיך לעו"ג שנאמר לנכרי תשיך ומקורו הוא מדברי הספרי דאיתא שם לנכרי תשיך זו מצות עשה והראב"ד השיג עליו וכתב דכוונת הספרי לא הוי דהמלוה בלא רבית עובר בעשה רק הכוונה דאם לקח ריבית מישראל עובר בלאו הבא מכלל עשה אבל לעו"ג הוי רק רשות ולא מצוה ובדברי הרמב"ם הללו מיושב לי היטב הא דבריש מס' ע"א דתנן שלשה ימים לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהן להלוותן וללוות מהן וכתבו התוס' בשם הירושלמי בד"א בעו"ג שאינו מכירו אבל בעו"ג המכירו מותר שהוא כמחניף לו וכן כתב בטור יו"ד סי' קמ"ז אבל הרמב"ם בפרק ה' מה' ע"ג שהביא להך משנה סתם הדברים ולא הביא דברי הירושלמי כלל וצ"ע למה והנראה בטעמו דהתוס' כתבו בד"ה להלותן בשם ר"ת דבריבית מותר להלותן גם בהני שלשה ימים דלא שייך אזיל ומודה דאדרבה צער הוא לו וכן הוכיחו התוס' שם בד"ה אלא מתוך לשון הגמר' יעו"ש וס"ל להרמב"ם כהך סברא דבריבית לא שייך אזל ומודה ומש"ה הוי קשה לי' הך משנה דתני דשלשה ימים לפני אידיהן אסור להלותן דהיכי איירי דבלא ריבית הא לעולם אסור לשיטתו ובריבית אמאי אסור בהני ג' ימים והוכיח הרמב"ם מזה דהך משנה איירי בעו"ג המכירו דבמכירו שרי להלותו בלא ריבית דהא במס' ע"ג דף כ' דס"ל לר' יהודה דמתנת חנם אסור והקשו התוס' מהא דתנן שולח אדם ירך לעו"ג ומוקמינן לה במס' פסחים דף כ"ב כר"י ותירצו דבעו"ג המכירו מותר כדאיתא בתוספתא דהוי כמוכרו לו וכיון דמתנה מותר במכירו א"כ הא נראה דכ"ש דשרי הלואה בלא ריבית דהא לא גרע מאם הי' נותן לו במתנה כל המעות הללו דהוי שרי ובמה דמתנה עמו שיחזור וישלם לו המעות הא לא גרע וכיון דמוכח מהך משנה דאיירי במכירו ואפ"ה בהני שלשה ימים אסור משום דאזיל ומודה ומש"ה לא הביא הך דירושלמי דס"ל דמה דאסור משום דאזל ומודה לע"ג גם במכירו אסור אמנם א"כ הא נתבאר לנו מהירושלמי דמפרש להמשנה דאיירי רק בלא מכירו א"כ הא מוכח לכאורה כהראב"ד דהך לנכרי תשיך הוי רק רשות דהא לא אסרה המשנה הלואה רק בהני ג' ימים אבל לעולם שרי גם קשה לי לפי"ז על הרמב"ם דא"כ היאך אפשר לפרש כלל דהך לנכרי תשיך הוי חובה והא חזינן דלר"מ דס"ל דשרי גם מתנה לעו"ג ואפי' בלא מכירו דהא באינו מכירו פליגי דבמכירו גם ר"י מודה דשרי ולדברי ר"מ הא ודאי מותר גם להלות בלא ריבית וכמש"כ דהוי ק"ו ממתנה דאם הי' נותן לו כל המעות במתנה שרי והיאך נאסור במה דמתנה עמו שישלם לו וא"כ הא מדר"מ מוכח דהך קרא דלנכרי תשיך הוי רק רשות והרי אפי' לר' יהודה דחולק ואוסר במתנה מ"מ הא לא מצינו שחולק על ר"מ גם בהלואה ומנ"ל לעשות מחלוקת גם בזה בין ר"מ לר"י וכל למעוטי בפלוגתא עדיף ובודאי דלא פליגי ר"מ ור"י רק במתנה לחודא דאל"ה ה"ל פלוגתא רחוקה דר"מ שרי גם מתנה ור"י אוסר גם הלואה ואין לומר דגם הרמב"ם מודה דנוכל לפרש הך לנכרי תשיך דהוי רשות ואי דפשיטא דמהיכא הוי ס"ד דאסור דאיצטריך קרא להתירו נאמר דהכתוב בא להוסיף איסור לאו הבא מכלל עשה בישראל וכמו שפי' הראב"ד דברי הספרי והא דס"ל להרמב"ם דהוי עשה הוא משום דהא קיי"ל בכל דוכתא דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי וכיון דלישראל כבר כתיבא איסורא להדי' ס"ל להרמב"ם דמש"ה ע"כ יש לנו לפרש הפסוק דבא לאסור לעו"ג בלא ריבית וא"כ זה גופא תלוי בהך פלוגתא דתנאי דר"מ ור"י דלר"מ דמדייק מקרא דלגר אשר בשעריך דגם מתנה שרי מוכרח לדידי' דהך לנכרי תשיך בא להוסיף איסורא בישראל דא"א לפרשו דבא לאסור בלא ריבית אבל לר"י דס"ל דמתנה אסור ולדידי' הא נוכל לפרש הפסוק דבא לגופי' שוב הדרינן לכללא דלא מוקמינן ללאווי יתירי ומש"ה הרמב"ם דפסק בפרק י' מהל' ע"ג כר"י דדברים ככתבן מש"ה פוסק כהספרי דאסור בלא ריבית ובזה י"ל דהירושלמי אזל לשיטתו דיעויין בירושלמי פ"א דמס' ע"ג הלכה ט' שדחה הך דרשה דלא תתן להם מתנת חנם מעובדא דר"ג שמצא ככר ונתנו לעו"ג והובא מעשה זו בש"ס דידן בעירובין דף ס"ד וע"ש בתוס' ובע"ג דף כ' שהתוס' הקשו קושי' זו ודחקו לתרצה והירושלמי הוכיח מזה דמתנה שרי' וא"כ לדידי' מותר הלואה בלא ריבית ומש"ה מפרש המשנה דשלשה ימים לפני אידיהן בעו"ג שאינו מכירו דגם בכה"ג מותר הלואה בלא ריבית חוץ מהני ג' ימים והרמב"ם דפוסק כר"י מש"ה פוסק דגם מכירו אסור בהני ג' ימים אמנם זה אינו מספיק עדיין דא"כ דמהסברא הוי הך דלנכרי תשיך מ"ע ורק לר"מ מוכרח דהוי רשות משום הך קרא דלגר אשר בשעריך א"כ מאי פריך בפסחים לר"א אלא לר"י דאמר דברים ככתבן מאי איכא למימר דנהי דלא ס"ל להסוגי' הך דרשה דלא תחנם מ"מ הא גם לר"י מיותר הפסוק ללמוד מיני' לכל איסורין שבתורה דאסורין גם בהנאה דהרי גם אי לא הוי כתיב הך קרא דלגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי היינו יודעין דאסור ליתן להם מתנת חנם בק"ו מהא דאסור הלואה בלא ריבית דהרי הך קרא דלנכרי תשיך כל זמן שאין לנו הכרח הא צריך לפרשו דהוי איסור עשה להרמב"ם והא דלגר מותר במתנה הא לא צריך קרא כלל דזה הא ודאי ידעינן ממילא כיון דאדרבה מצווה להחיותו דאין לומר דלר"י דס"ל דברים ככתבן אסור לגר במכירה וכן כתב רש"י בפסחים להדי' וז"ל כך מצותן לא יתנוה לעו"ג ולא ימכרנה לגר וא"כ הא מוכרח לכתוב הך לגר אשר בשעריך תתננה לאסור מכירה לגר וממילא צריך למכתב גם או מכור לנכרי דבלא"ה הוי ס"ד דהך תתננה דגר הוי בכל האופנים בין במתנה בין בדמים ואי דא"כ למה לי קרא לזה הוי ס"ד דאתי' לכדר"א] ומש"ה כתיב או מכור דנדע דתתננה הוי דוקא נתינה ולא מכירה וכמש"כ התוס' בע"ג ומש"ה פריך הגמר' שפיר זה אינו דהא ודאי דהרמב"ם חולק על פרש"י וס"ל דהא דקאמר ר"י דברים ככתבן הוי רק דאסור לעו"ג במתנה אבל לגר במכירה כ"ע מודים דמותר דאיהו הא פסק כר"י ואפ"ה כתב להדי' בפרק ג' מה' זכי' ומתנה דלגר מותר בין בנתינה בין במכירה יעו"ש וכן נראה מוכח להדי' מדברי התוס' בע"ג שם בד"ה להקדים דמפרשים כן שהקשו דלר"י דס"ל דלהקדים נתינה דגר למכירה דעו"ג לא צריך קרא א"כ למה כתוב נתינה דגר כלל לא לכתוב רק מכירה דעו"ג ומאי הקשו והרי צריך למכתב דדוקא נתינה ולא במכירה וע"כ דס"ל דלר"י מותר בגר בכל גווני וכן פרש"י במס' ע"ג. בד"ה לעו"ג בנתינה וז"ל דאי לדברים ככתבן אתא דלנכרי אסור ליתנה הכי איבעי לי' למכתב תתננה ואכלה לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי דלא מצי לאוקמא קראי דנתינה אנכרי כו' הרי דדקדק רש"י וכ' רק איסור נתינה בנכרי וכן דקדק שם בד"ה ולנכרי ובודאי מוכח להדי' דהדר בו מפירושו דפסחים ומפרש כהרמב"ם ובזה י"ל דזהו טעם של רש"י דלא מחק הגירסא בחולין דשם ס"ל דר"י אינו אוסר רק נתינה לעו"ג ושוב נוכל לדייק הא דר"א גם לר"י דאיסור מתנה לעו"ג הא ידעינן מלא תחנם אבל בפסחים דמפרש דלר"י אוסר גם מכירה לגר מש"ה מחק הגירסא דלר"י הא צריך הפסוק] ועכ"פ הרמב"ם הא מפרש להדי' דגם לר"י מותר לגר מכירה וא"כ הא י"ל דגם לדידי' כל הפסוק מיותר דהא דלגר שרי ידעינן מסברא כיון דמצווה להחיותו והא דלעו"ג אסור מתנה ידעינן מלנכרי תשיך ואייתור הפסוק לכר"א ומאי פריך בפסחים על ר"א אלא לר"י מנ"ל אלא ע"כ מוכרח דגם בלא שום הכרח נוכל לפרש הך לנכרי תשיך דבא רק להוסיף איסור עשה בישראל ולא לאסור הלואה בלא ריבית לעו"ג ומש"ה צריך לר"י הפסוק דלגר אשר בשעריך לדברים ככתבן וליכא למידק מיני' הא דר"א ופריך הגמר' שפיר וא"כ הרי הדר קשיא על הרמב"ם כיון דלר"מ דמותר גם מתנה הא ע"כ מוכרח לומר כן א"כ מנ"ל להרמב"ם דר"י חולק על ר"מ גם בהלואה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף