עריכת הדף "ר"ש/כלים/כו" (פסקה)

== ד ==

'''שנפסקה אחת מאזניו.'''  פרק אלו קשרים {{ממ|[[בבלי/שבת/קיב/ב|שבת דף קיב:]]}} מייתי לה וכעין משנה זו תנן לעיל פי"ח [מ"ו] גבי מטה שנשברה ארוכה ותיקנה ושם פירשתי: 

'''נפסק עקיבו.'''  כלומר נפסקו שתי אזניו אע"פ שחזר ותיקנו טהור ומקבל טומאה מכאן ולהבא. וכן אם נפרק עקיבו או ניטל חוטמו או נחלק לשנים טהור דבטל לה מתורת סנדל ולא חזי לתשמיש: 

'''סוליים.'''  כדאמר פ' מצות חליצה {{ממ|[[בבלי/יבמות/קג/ב|יבמות דף קג:]]}} נעלו הראוי לו פרט לסוליים שאין לו עקב: 

'''שעל גבי האימום.'''  י"מ לבוש האימום מעור שלא יפגום האימום ומטמאים רבנן לפי שנועלים אותו לקוצים ומחזירין אותו לאימום ולא יתכן פי' זה כלל דבשילהי ר"א אומר תולין {{ממ|[[בבלי/שבת/קמא/ב|דף קמא:]]}} מוכח בהדיא דבסתם מנעל חדש איירי שעשוי לנעילה ופליגי בהכי דרבנן סברי נגמרה מלאכתו ור"א לא חשיב ליה גמר מלאכה עד ששומטו מעל גבי האימום: תניא בתוספתא [ב"ב פ"ד] סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו תרוסיותיו או שנפרשה ממנו כף אחת טהור נפסקה אחת מאזניו או אחת מתרוסיותיו או שפירשה ממנו רוב כף אחת טמא. ר' יהודה אומר הפנימית טמא החיצונה טהור. סנדל שנפחת ומקבל את רוב הרגל מנעל שנפרץ וחופה את רוב הרגל ונתפסקו רצועותיו או שניטלו האונטלים שבו טמא נפחת ואינו מקבל את רוב הרגל נפרץ ואינו חופה את רוב הרגל ונתפסקו אזניו טהור מנעל האימום ר"א מטהר וחכמים מטמאין אמר ר"ש שזורי לא נחלקו ר"א וחכמים על מנעל האימום שהוא טהור על מה נחלקו על שניטל מן האימום שר"א מטהר וחכמים מטמאין מפני שהאשה נועלת בו ומחזירתו לאימום: 

'''כל חמתות הצרורות טהורות.'''  בשילהי הקומץ רבה {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/ב|מנחות דף לז:]]}} מפרש טעמא משום דכמאן דשרי דמי ושל ערביים אינו נוח להתיר: 

'''צרור שעה.'''  בערוך משמע שרוצה לפרש צרור העשוי לידע השעות דפי' לפני המלכים עושין חכמי האומות צלמים ונותנין בידיהן כ"ד אבנים ותחתיו ספל גדול של נחושת ובסוף כל שעה משליך הצלם מידו אבן אחת לתוך אותו הספל ונשמע קול הספל בכל המדינה ויודעין השעות. ונראה לפרש דצרור שעה היינו דאינו עשוי לקיימא וצרור עולם קשר של קיימא. ובירושלמי דכלאים משמע דאיכא דתני איפכא צרור שעה טמאות צרור עולם טהורות דתנן התם פ"ו המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע תחת המותר וקתני רישא המדלה את הגפן על מקצת אילן סרק לא יביא זרע תחת המותר ואמרינן בגמרא מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו על גבי גפנו ואילן מאכל אינו מבטלו תמן תנינן כל חמתות צרורות טהורות אית תניי תני מחליף. פי' בדברי ר' מאיר כדפרישית. ר' יעקב בר אחא בשם רבי ייסא כמתני' כלומר כמשנתינו היה שונה ולא היה מחליף אמר ר' יודן סימן דכלים כלאים. דלכן מה בין צרור עולם מה בין צרור שעה. פי' דלכן כמו דאם לא כן כלומר משנה של כלאים הוא סימן משנה של כלים היכי תנינן דכשם שכלאים אילן סרק אדם מבטלו ואסור ואילן מאכל אין אדם מבטלו ומותר כך צרור עולם דאדם מבטלו (ומותר) החבל טמא דאין עשוי להתיר וצרור שעה דאין מבטלו ועשוי להתיר טהור: