עריכת הדף "קרית ספר/מחוסרי כפרה/ב" (פסקה)

== ו ==

'''הרואה ''' ראיה ראשונה של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה ג' ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן כדתנן פ"ק דמגילה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין מנה"מ דשוין לטומאה ואין שוין לקרבן דת"ר ר' סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקרא טמא ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הרי שתי זיבות מנויות כאן וקראו טמא שלש וקראו טמא דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו הרי לך שלש וקראו טמא דכתיב טומאתו היא הא כיצד אם משנים טמא למה פרט לך הכתוב (שתים) שלש לטומאה אלא שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא מצית אמרת ב' לקרבן וג' לטומאה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו משמע מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא או אינו אלא ראה שתים מביא שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים והרי כבר ירד לכל חומר זב ומי הוציאו ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו כדאיתא התם. אחד הרואה שתי ראיות או ג' בזה אחר זה או ראיה אחת בכל יום הרי זה זב כדא' פ' כיצד הרגל וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה ובזב כתיב ג' ראיות בקרא דכתיב זוב תלתא זמני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך שלשה הויא טומאה ומדכתיב זאת ממעט זבה מראיות ביום א' אבל זב בימים נמי מטמא כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה מטמאה בימים אף זכר בימים. ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום שלם אינם מצטרפות דבזבה בעיא ג' ימים רצופים כדתנן ימים רבים וכתיב וספרה לה שבעת ימים מה שבעת ימים הם רצופים כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן וכדתנן פ"ק דזבין ראה אחת היום ושתים למחר ב' היום ואחד למחר ג' לשלשה ימים או לשלשה לילות הרי זה זב גמור וטעמא דטומאתו תלויה בזובו כדכתיב טומאתו היא ואינה תלויה בימים לכך אפילו ראה שלשתן בשעה אחד הוי זב וכן כשראה ג' ראיות בשלשה ימים רצופים אבל כשהיתה הפסקה בין ראיה יום שלם אין מצטרפין לא לקרבן ולא לטומאה דבעיא רצופין כדא'.