עריכת הדף "צרור המור/במדבר/י" (פסקה)

== לג ==

'''ויסעו מהר ה' ''' מכאן התחילו לילך לאחור ולא לפנים. כאומרם זכרונם לברכה כתינוק שבורח מבית הספר. ויסעו מהר ה' ולא על פי ה'. אבל הם נזורו אחור והיו כפויי טובה ולא זכרו הטובות שהשם עושה עמהם בנסיעתם ובחנייתם. כי ארון השם נוסע לפניהם לתור להם מנוחה. וכן ענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה. וכן טוב שלישי כי בנסוע הארון היה אומר משה קומה ה' ויפוצו אויביך. כמו שאומר עורה למה תישן. וזהו קומה ה' ויפוצו אויביך. כי זה היה תכלית החצוצרות כמו שפירש למעלה. וכן ובנחה שהיו יגעים מהדרך יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. והוא כמו בשובה ובנחת תושעון. ובכל זה נזורו אחור והפכו לעורף. וזהו רמוז באלו הנוני"ן הפוכות ומנוזרות. לומר שבכל אלו הטובות נזורו אחור כמו אלו הנוני"ן המנוזרות. והטעם ששמו נוני"ן. מנוזרות יותר משאר אותיות. נראה לי לפי שהם כפרו בטובת העננים שהיה ענן ה' נוסע לפניהם ומאחריהם ומן הצדדים. וזה היה מהטובות הגדולות שעשה השם עמהם. ואחר שהם היו כפויי טובה בעננים. רצה השם להודיעם עוונם שהיה בענין העננים. ולכן שם לסימן שני נוני"ן של ענן. בענין שישובו אל ה'. וזהו לך ה' החסד וגומר. והם לא שבו אל ה' אלא ויהי העם כמתאוננים. כי אולי זה היה עון המתאוננים שאמרו שלא נתפרש בתורה. כי לפי דעתי זה היה עוונם כי השם היה עושה כל זה לטובתם ולשמחם. ולשמרם לבל יכה אותם שרב ושמש בצל העננים. והם היו קצים בהם ועצבים ואוננים כמי שהוא אונן ועצב על מת. ולכן שם בחטאם שני נוני"ן של ענן כמו ששם גם כן הנוני"ן המנוזרות והוא ויהי העם כמתאוננים. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו שאלו הנוני"ן הם כמו סימנים. להורות שאין כאן מקומה של פרשה זו. והפסיק בה כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. פורענות הראשונה הוא ויסעו מהר ה' כמו שפירשתי. והשניה ויהי העם כמתאוננים: 

'''ובמדרש ''' הנעלם אמרו כי אלו הנוני"ן הם רמז לשכינה. ולכן אמרו נו"ן באשרי יושבי ביתך לא איתמר. לפי שהוא רמז לשכינה שהולכת בגלות. ובא דוד וסמכה ברוח הקדש דכתיב סומך ה' לכל הנופלים. ועל זה אמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. מעצמם בלי עזר השם. כי היא מכובד הצרות אינה יכולה לקום. אבל השם יקים אותה. וזהו ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ואמרו שם כי מחבתם של ישראל השכינה שהוא הנו"ן הפכה פניה כנגד ישראל ואחוריה אל הארון. ולכן הנו"ן הראשונה ההפוכה הפכה פניה כלפי ישראל ואחריה אל הארון כזה ''' ׆''' ויהי בנסוע הארון וחתם שובה ה' רבבות אלפי ישראל ''' ׆''' הרי כאן שהפכה פניה כלפי ישראל ואחוריה אל הארון ועם כל זה ישראל הקשו עורף ונאצו את ה' וחטאו חטאים גדולים. ולפי דעתי כי לזה הטעם בעצמו סמך לכאן ויהי העם כמתאוננים. להורות על חטאם שהשם היה עושה כל זה לטובתם. וכביכול היה רוצה יותר בכבודם מבכבוד הארון. ולכן הנוני"ן שהם רמז לשכינה היו חוזרים אחוריהם אל הארון ופניהם כלפי העם. והם לא רצו בזה כי אין ראוי לכסיל כבוד ובעטו בה' ואמרו לא הוא. והפכו פניהם כלפי הקדש בענין שיהיו אחוריהם אל היכל ה'. ולא רצו שיהיו אלו הנוני"ן הפוכים כמו שהן. אלא שיהיו כתובים כהוגן. בענין שיהיו מחזירים האחור לישראל. וזהו ויהי העם כמתאוננים. סדר בחטאם במלת מתאוננים שני נוני"ן כתובות כהוגן הפך מהראשונות. לרמוז כי מאסו את ה' אשר בקרבם ויפנו אליו עורף ולא פנים. וברחו מהשגת השם ונאצו את ה' אשר בקרבם. בענין שיתרחק מהם ויתקיים רחוק מרשעים ישועה. וזהו כמתאוננים שהיו אוננים ועצבים באלו הנוני"ן. ומתכוונים למרות פי כבודו ולא היו רוצים לשמוע בקול ה'. ולכן ברחו ונסעו מהר ה' כמו תנוק בורח מבית הספר כדי שלא לשמוע קול הרב. וזהו רע באזני ה'. ולא אמר בעיני ה' אלא באזני ה.'. כי אוזן שומעת תוכחת מוסר בקרב חכמים תלין. והם לא רצו לשמוע תוכחת מוסר. אלא להתרחק מן השם ולילך אחרי שרירות לבם. ולכן וישמע ה' ויחר אפו. מה שמועה שמע כי הם לא אמרו דבר. אבל פירושו שהשם הבין כוונתם. וזהו וישמע ה' כמו כי שומע יוסף. ולכן ויחר אפו: הם רצו להתרחק מהשם ושהשם יחזיר להם עורף ולא פנים וכן עשה. ויחר אפו שחרה אפו בהם ותבער בם אש ה'. היא מדת דינו הקשה ההולכת אחורי הפרגוד הנקראת אחורים: ורמז גם כן בזה כי מהאש יצאו והאש יאכלם. הם ברחו מהתורה שנקראת אש דת. ונפלה בהם אש ה' מן השמים. ואמר שבתפלת האש ותשקע האש. לפי שיש אש אוכלת אש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}