עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/נה" (פסקה)

== ד ==

'''מרא"ש.''' עט"ז הנה רש"י והר"מ שווין דפי' יתר כחסר מתחלת ברייתה דמי והרמב"ן פי' יתר כנטול ביד הוא ומקומו עמו ובתרתי מחולקין לרש"י והר"מ כחסר מכל וכל ואף שאין דבוקין זה לזה ולהרמב"ן דוקא דבוקין זה לזה ויש לכ"א מהפירושים קולא וחומרא לרש"י קולא ב' טחולים בסומכיה כשירה דכולן נטולים וב' כבדים בכ"מ שהן אפילו אין נוגעין טריפה הרי חומרא ולהרמב"ן בהיפך חומרא ב' טחולים בסומכיה טריפה וקולא ב' כבדים שלא במקום מרה וחיותא וכ"ש שאין נוגעין דכשירה עיין פר"ח מ"א אות ח"י והנה הרמב"ן שכתב דניטל ביד ולפיכך ב' טחולים טריפה בעובין יורה כפי' הט"ז סי' מ"ג אות ב' דנברא ניקב כשירה ומש"ה מטריף ב' טחולים דניטל ביד עיין מ"י כלל פ"ט א' או דחסר כשר באבר שאם ניטל טריפה ומש"ה ב' כבדים במקום מרה הטעם דכניטל ביד דמי. ויש לחקור ב' חקירות. הא' אם יש ב' טחולים אין נוגעין וא' ניקב בסומכיה או ד' כליות וב' מהן נלקו לרש"י יש להקל דכל יתר כניטל מתחלת ברייתה וכשירה ולהרמב"ן הוה ניקב הטחול ולקתה הכוליא דטריפה. החקירה הב' הוא אם ב' טחולים דבוקין מראשן לסופן להרמב"ן מהו מי נימא דוקא דבוקין בסומכיה לבד דהוה ניקב בסומכיה הא מראשן לסופן ש"ד דהוה ניטל הטחול וכשירה א"ד דה"ק דכנטול הוא ומקומו עמו ואפשר שלא ישאר עובי ד"ז ולאו בוודאי מטריף לה א"כ ה"ה דבוקין מראשן לסופן טריפה דשמא לא נשאר עובי ד"ז ולשון הרשב"א בתשובה סי"ג דכתב דב' טחולים בסומכיה טריפה אבל בקולשייהו כשירה ולא כתב רבותא מראשן לסופן כשירה וכאמור. שוב ראיתי שיש לפשוט זה בקל החקירה הא' מהא דכתב הצ"צ ב' טחולים ואחת ניקב בסומכיה אם ניכר איזה יתירה כשירה הא לא"ה טריפה בסימן צ"ח ומדין ג' כליות המוזכר בסימן מ"ד למדה הרב ז"ל והתם נמי אם היו ד' והקטינו כולן טריפה דווקא היתירה הקטינה הוה כבשר בעלמא אלמא דנהי דיתר כחסר לרש"י והר"מ שזה העיקר מ"מ בלקויה כאיב לה וטריפה. החקירה הב' מסתימת לשון הפוסקים ובת"ה ל"ט א' משמע דווקא דבוקים בעובין לחוד הא דבוקים מראשן לסופן הוה כאלו ניטל כולו אף להרמב"ן כשירה נ"ל. שיטה הג' הוא שיטת הרשב"א דכל יתר כנטול הוא לבד וכל שאלו ינטל לא יפסול בנקב כשירה {{אצבע מורה}} וא"ל טריפה ומש"ה יתרת שלא בדרי למאן דמטריף וב' מרות דבוקות שכשינטל א' ע"כ השניה דבוקה נקובה ויתרת רגל דהוה בוקא דשף יע"ש. והנה לכאורה הוא מיקל משתיהן ואין שום חומרא בפירושו וראיתי להפר"ח מ"א אות ח"י דנ"מ אם דבוקין בעובין וא' נכנס לתוך חבירו בענין שאם ינטל א' לא ישאר חבירו ד"ז לרש"י כשירה ולהרשב"א טריפה ולא הבינותי דאי ר"ל שחתיכת בשר נכנס וניכר שמטחול הא' הוה וא"כ השניה נברא ניקב בעובי ולא נשאר ד"ז זה כשירה כמ"ש הט"ז מ"ג ב' יע"ש ואי סובר טריפה בנברא ניקב א"כ לרש"י נמי טריפה כדאמרן בחקירה הא' אם יש לה לקותא בא' אין מועיל כל יתר כו' סוף דבר לא הבינותי דבריו. אמנם נראה לי דיש נ"מ ב' טחולים וא' ניקב בסומכיה ולא נשאר כ"א ד"ז עד"מ לדידן חציו או פחות משהו מחציו והשניה דבוקה ואי ינטל השניה לא ישאר ד"ז דנטילתו עושה קצת רושם שהרי הרשב"א אומר כן בתה"א דף ל"ט ואני אומר כנטול הוא לבד לפיכך ב' טחולים כשירה שאם ינטל הא' השני נשאר שלם כלומר נשאר ד"ז מדעשה כלומר משמע ודאי כשאתה נוטל א' תחסר הב' קצת אלא שעדיין נשאר ד"ז וכדכתיבנא וכן משמע מדמטריף ב' מרות וב' מעיים וא"כ לדינא צ"ע {{אצבע מורה}} :

'''והנה''' הט"ז האריך דלרש"י אף אם הם דבוקים למטה מצ"ה בארכובה תחתונה וב' כבדים למטה ממקום מרה טריפה דלא כמ"ש הש"ך בסימן מ"ב אות ט"ז דגרע טפי מאין נוגעין כלל דטריפה ב' כבדין מאם למטה ממקום חיותא דמראין הדברים דתלתלי כבד הם יע"ש ובאמת ברשב"א ורא"ש משמע להדיא דיתרת רגל למטה מצ"ה לרש"י טריפה ולהרמב"ן הוא דכשר ולא ס"ל חילוק זה. וכפי הנראה מכוונת דבריו והמחבר ורמ"א כאן שכתבו דווקא שהיתרת מראש עצם התחתון ולמעלה היינו בשוק או בטשי"ך וכמו שאבאר בעז"ה הא בארכובה תחתונה כשירה היינו מהכרעת עצמו דנהי דלרש"י טריפה כה"ג מ"מ בכה"ג סמכינן ארמב"ן ורשב"א כיון שעומד למטה מצ"ה וכבד יתר למטה ממקום מרה גילוי מלתא דהוה תלתלי כבד וכשירה ומיהו ב' כבדים שאין נוגעין כלל טריפה כרש"י דספיקא דאורייתא וכן ב' טחולים בעובין אף בה"מ לשיטתיה כרמב"ן דספיקא דאורייתא הוא. והנך רואה שפסק הלכה שלו כן הוא ועיין מ"י כלל פ"ט אות ל"ד הבין כן בט"ז ולא אבין מ"ש הנה"ך כאן מה שמשיג ביתרת רגל שלא במקום צ"ה טריפה בה"מ ליתא לא ידענא הא מסכים עמו וכמ"ש גם מ"ש בטחול כה"ג מלת כה"ג אין לו פירוש דבטחול בסומכיה פוסק להחמיר בה"מ כאמור. וראוי שתדע ממ"ש הט"ז כל שהיא תלויה ועומדת במקום שכבד אחרת תלויה טריפה (ומ"ש "אין רגל ט"ס מלת "אין) משמע שמסכים לפסק רמ"א והוא מן המרדכי שיתרת רגל לצד הזנב כשירה דלא כפר"ח אות י"ב שזה היתר נמשך מרשב"א ורמב"ן אלא אף לרש"י כשירה דווקא שכבד עומד במקום שראוי להיות כבד דיתר היינו בעומד במקום הראוי וכמ"ש הד"מ סימן מ"א יע"ש הא שלא במקומו כלל כשירה וכן כבד דווקא כשהיתה תלויה בטרפשא הא תלויה בטחול כבד יתירה וכדומה לאו כבד הוא אלא דלדול בשר {{אצבע מורה}} והכין מסתבר ועיין לעיל סימן מ"ג בזה:

'''ואגב''' גררא ראיתי להזכיר מ"ש הב"י ג' תירוצים. א' דצ"ה קצת רחוקים מהתחלת השוק ולמטה מצ"ה כפשוטו דשם אי נחתך טריפה. תי' הב' דלמטה היינו בין הטשי"ך לשוק טריפה ותי' הג' דלרי"ף ור"מ ז"ל אם יתר בשוק טרפה דהוה ניטל השוק מעיקרו ה"ה בארכובה תחתונה וכבר כתב דנחתך בין ארכובה לשוק טרפה והנה במ"ש דלמטה כשירה או שסובר דלרש"י כשירה דאין זה אלא תלתלי רגל כמ"ש הש"ך סימן מ"ב אות ט"ז דאי כהט"ז אין מקום לקושיא זו ואם כן איך כתב דלרי"ף ור"מ בשוק טריפה ה"ה כאן מה ראיה דהתם אם נחתך טריפה דמקום חיותא עכ"פ למטה בצ"ה משא"כ למטה ממש הוה תלתלי רגל ועוד דלא הוה ליה לתמוה כ"כ על הטור דלמא סובר כרש"י כל יתר כנטול מכל וכל כמו בשאין דבוקין ה"ה למטה מצ"ה ולא לתמוה כאלו היא סברא מוכרחת והנראה דסברתו הוא כמ"ש הפרישה אות ט' דכל יתר כנטול אותו אבר לבד וכיון שרגל מחובר מפרקים ובתחתון הוה כאלו ניטל אותה רכובה לבדה ומעיקרא תמה דלו אם ניטל כל רכובה הא בין התחתון לטשי"ך כשירה וע"ז תי' דלאו מיד ותי' ב' בין שוק לטשי"ך ותי' ג' בארכובא גופא היינו בטשי"ך דשייך לתחתון ונקרא רכובה התחתונה ואם כן ה"ק כמו לרי"ף ור"מ ביתר בשוק טריפה ה"ה בטשי"ך דניטל כל הטשי"ך ונחתך בין טשי"ך לשוק טריפה וה"ה חסר ולפ"ז פי' שדחה הב"י דחוי מעיקרו הוא. אבל הדרישה כתב דהב"י לסוף מקיים פי' זה והיינו שרוצה לומר דארכובה התחתונה ר"ל מראש רגל התחתון א"י אם כן זה זה שכתב וכבר התבאר דנחתך בין הטשי"ך לשוק ומה ענין זה לרגל התחתון ואין לומר דאין סובר כפרישה אלא הוה כאילו ניטל כל הג' פרקים אם כן למה ליה לומר דהוה כאלו נחתך בין טשי"ך לשוק וגם מעיקרא לא הוה קשיא כלל דהא לרש"י הכין הוא והטור פסק כרש"י כל יתר כנטול מכל וכל אלא וודאי דסובר כפרישה ודברי הדרישה לא הבינותי. גם מ"ש הט"ז ומה שדחה הב"י הוא האמת יראה כמ"ש דאי כדברי הדרישה הרי קיים לבסוף ומה שתמה על הדרישה הלא תראה שסברת הב"י הכין הוא וכבר יש ליישב ואין להאריך ועיין פ"ת שרוצה ג"כ ליישב דברי הפרישה: