עריכת הדף "
מעשה רקח/שבת/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''אחד נתן את האור וכו'.''' ביצה דף ל"ד אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהם ובגמרא מאי קעביד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכא ברעפים חדשים מפני שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שצריך לחסמן וכו' בעא מיניה ר' ירמיה מרבי זירא וכו' מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לא א"ל תנינא אין מלבנין את הרעפין וכו' מפני שצריך לבדקן א"ל אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה. תנן התם אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד הביא את המים ואחד נותן לתוכה תבלין ואחד מגיס כולם חייבים [ובתוספתא פי"ב איתא אחד נותן את הבשר] והתניא אחרון חייב וכולם פטורים לא קשיא הא דאייתי אור מעיקרא הא דאייתי אור לבסוף ופריך בשלמא כולהו קעביד מעשה אלא שופת את הקדרה מאי קעביד אמר רבי שמעון בן לקיש הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה ע"כ. והקושיא בדברי רבינו מבואר דמהגמרא משמע דטעם החיוב בקדרה היינו משום ליבון רעפים ובקדרה חדשה דוקא והוא ז"ל אסר בסתם קדרה ונתן טעם משום מבשל והיא השגת הראב"ד ז"ל וראיתי למהר"ל בן חביב סי' כ"א שכתב שקושית הגמרא אלא שופת את הקדרה מאי קעביד לא קיימא ארישא לחיוב אלא אסיפא דקתני כולם פטורין חוץ מן האחרון וה"ק בשלמא כולהו קעביד מעשה ואשמועינן חידושא שהם פטורין אבל שופת את הקדרה פשיטא שהוא פטור וכו' ותירצו בקדרה חדשה וכו' דאם לא היה בשביל שנתן הקדרה קודם שנתן אחד את האור היה חייב א"כ לפ"ז נראה דבחלוקא הראשונה כולם חייבים אפי' נותן את הקדרה אף שלא תהיה חדשה וכו' ע"כ. ובאמת שפירצה דחוקה היא חדא דאיך שייך להקשות מאי קעביד כיון דחזינן בקמייתא דמחייב במעשה זה ואי משום דשם היה האש מקדם מ"מ מצד הנחת הקדרה הרי אין כאן מעשה המוכיח על הבישול כי אין דרכו של מבשל להניח קדרה ריקנית על האור ותו דא"כ מאי איריא דפריך מקדרה ליפרוך נמי מתבלין ומים דהא אכתי אין שם אש ותו דאף אם נאמר כן עכ"פ אמאי לא הזכיר רבינו בחלוקת הפטור דאפילו בקדרה חדשה הוא פטור שזה הוא החידוש עפ"י הש"ס. '''והנה ''' הרח"א נר"ו כתב בזה וז"ל ובפ"ג דיו"ט כתב רבינו אין מלבנין את הרעפים מפני שמחסמן ונתן טעמו הרב המגיד דבש"ס אמרינן מפני שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שמחסמן והוא פירש שמחסמן כל שעה אפילו ישנים א"נ דה"ק צריך ללבנן כ"כ עד שיתחסמו ע"כ. ונסתלק השגת הראב"ד דפסק רבינו כלישנא בתרא והרה"מ סמך אמ"ש שם ומ"מ תימה למה לא השיגו הראב"ד בהלכות יו"ט כמו שהשיגו פה ע"כ. ולענ"ד נראה דאין בזה הכרע ואדרבא מדכתב רבינו שם טעם האיסור מפני שמחסמן ממילא מבוארת כוונתו ז"ל דלא איירי אלא בחדשים דשייך בם חיסום וכ"כ ז"ל להדיא בפירושו להמשנה שם וז"ל רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפות ומתחזקות וכו' ע"כ. הרי להדיא שדעתו לפסוק כסתם תלמודא דדוקא בחדשים ומה שלא חש לבאר בפ"ג דיו"ט היינו משום דלישנא דמתניתין נקט וסמך עמ"ש מפני שמחסמן ואמטו להכי נשמר הראב"ד ז"ל מלהשיגו שם כי הבין כוונתו. הן אמת שדעתו ז"ל לפסוק כאמרי לה מפני שצריך לחסמן משום דאחר זה אמרו שם אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה אמנם אנן בדידן להשגת הראב"ד ז"ל אפשר לומר לדעת רבינו שהדבר פשוט שכולם חייבים דקתני בברייתא היינו חיוב אחד שוה בכולם משום מבשל דכיון שכל אחד עושה איזו פעולה מצרכי הבישול הרי נתחייב וכמו שיבא לפנינו בע"ה וכיון שכן כי פריך תלמודא בשלמא בכלהו קעביד מעשה וכו' אין הכוונה על חיוב הבישול מצד עצמו דזה פשיטא ליה דכי נתבשל הרי כולם נתחייבו משום בישול אלא הכי פריך בשלמא כולהו יש לנו מעשה המוכיח על כוונתו דהיינו מביא את האור הוא מלבה בעת הבאתו כדי שיבעיר לבשל בו וכן המביא את העצים ושם על האור הרי הוא מבעירם ע"י האור שתחתיו והנותן מים ותבלין ומגיס לא בעו שום הוכחא שזה הוא דרך הבישול להדיא וכמבואר כל זה בדברי רש"י ז"ל עיין עליו אלא נותן את הקדרה מאי קעביד כלומר מה הוכחה יש לו כדי שנאמר שדעתו לבשל ואהא מתרץ דאין זאת ההוכחה כמו האחרות וכו' נמצא דלפי אמיתות הדין לענין חיוב הבישול מצד עצמו דהיינו אחר שנתבשל לא שאני לן בהכי דכיון שכל אחד עשה חלקו מצרכי הבישול הרי כולם נתחייבו משום מבשל. '''ואף ''' דבעלמא קי"ל אם יכול אחד לעשותה ועשאוה שנים פטורין ענין הבישול שאני בהכרח דהגע עצמך אם בא אחד והבעיר האור ובא אחר וצלה עליו בשר או דגים או שם בו קדרה מלאה תבשיל עד שנתבשלו וכי נאמר שלא יתחייב זה משום מבשל מפני שהוא לא הדליק האש דבר בטל הוא זה ודאי ועיין עוד למהר"ל בן חביב ז"ל. א"נ י"ל דההיא דאם יכול אחד לעשותה היינו שמלאכה אחת שדרכה לעשותה ביחיד עשאוה בשנים דרך משל הנושא קורה אחת שיכול לישא אותה הוא לבדו ונשאו אותה בשנים אז שניהם פטורין והדומה לזה אם הניחו שנים יחד קדרה אחת על האש אז יהיו שניהם פטורין משא"כ כשכל אחד עושה חלק נפרד ממלאכה ששייך בה כמה מלאכות אין כלל זה אמור ודאי והשכל ג"כ אינו מקבלו וכ"כ ז"ל. מעתה רבינו דלא נחית אלא לעיקר הדין שהוא המבשל ולא חש להזכיר חיוב המבעיר להיכא דשייך דמלתא דפשיטא היא אמטו להכי סתם דבריו כפשטא דברייתא והובאה ג"כ בתוספתא פי"ב דשבת דאין כאן שום חילוק בין קדרה חדשה לישנה כנז"ל ומבואר. '''ומעתה ''' אבא אעי'ר לשאר דקדוקי רבינו ז"ל במ"ש בחלוקת הפטור שנים האחרונים בלבד חייבים והדבר קשה טובא לכאורה דלמה לא יהא חייב גם המביא את האור דומיא דחלוקא ראשונה ותו דבגמרא אמרו האחרון חייב דמשמע המגיס לבדו ואיך חייב ז"ל שנים האחרונים והנה מרן ז"ל הביא משם מהר"י בי רב ז"ל דמגיס לעולם הוא חייב ומ"ש בגמרא האחרון חייב אינו אלא בערך הנותנים דמגיס חיובו נפרד ר"ל כיון שהגיס אחר שהקדרה רותחת מלתא דפשיטא היא שהוא חייב משום מבשל וכן התוספתא תסיים כדברי רבינו שנים האחרונים חייבים ועפ"ז. ובדיוקים אחרים כתב ז"ל דכוונת רבינו בחלוקת החיוב שבאו כולם כאחד ובבת אחת ומפני זה כולם חייבים וכו' משא"כ בחלוקה שנית שבא זה אח"ז והנותן את האור לא עשה כלום שלולא זה שהביא את העצים היה האש כבה מאליו וכו' ולכך לא נתחייבו כ"א השנים האחרונים דוקא וכו' ע"כ. '''ומהר"ל ''' בן חביב ז"ל כתב שרבינו בחלוקא ראשונה כוונתו שכולם היו בעצה אחת ובהסכמה אחת לבשל ולכך כולם חייבים ובחלוקת הפטור לא הסכימו מתחילה לבשל ולכך המביא את האור הוא פטור כי אם לא היו שם עצים לא היה מתבשל בעולם משא"כ נותן את העצים שהוא גרם הבישול לגמרי ומינה דאם המביא את האור היה אחרון ה"ה והוא הטעם שהיה הוא חייב עם המגיס לבד דלעולם המגיס חייב כמ"ש שהיא פעולה נפרדת וכו' יעו"ש ובאמת שדברי רבינו דייקי טפי כמ"ש מהר"י בי רב ז"ל הגם שכל הדרכים בחזקת סכנה. והרח"א נר"ו הקשה עליו דא"כ מה הקשו בגמרא שופת את הקדרה מאי קעביד כיון שבאו יחד גם השופת מבשל ע"כ. ולזה אפשר דהכוונה מצד הפעולה דסוף כל סוף אינו עושה מעשה המורה על הבישול כמו האחרים עוד הקשה נר"ו לדברי מוהר"י בי רב מתירוץ הש"ס הכא בקדרה חדשה וכו' והלא לא שייך חיסום רק בקדרה ריקנית כמ"ש התוס' שם ומאחר שחבירו נתן המים מיד לא שייך חיסום אם לא שנאמר שהתרצן לפי שיטתו השיבו ובאמת דגם בקדרה ישנה שייך בישול וכו' ע"כ. ואחרי המחילה עיקר הקושיא אינה דהרי הרא"ש ז"ל כתב להדיא דגם בקדרה מלאה שייך חיסום דלא כהתוספות עיי"ש שוב ראיתי למהרשד"ם או"ח סימן ג' שחלק על רבו מהר"ל בן חביב ז"ל ופי' דברי רבינו כפשוטן אכן בנותן את האור פירש שחיובו משום מבעיר ולא משום מבשל וכו' עיי"ש ובשו"ת תומת ישרים סי' קכ"ט כתב כדברי מוהר"י בי רב אות באות מלה במלה והוא דבר תימה עיי"ש. שוב זימן השי"ת לידי נוסחא אחרינא כתיבת יד משנת הקס"ב וכתוב בו שלשה האחרונים בלבד חייבים ובנוסחא אחרת כתיבת יד משנת הקי"א שכתוב בה שנים האחרונים מחקו תיבת בלבד ושניהם נראין נכונים ודו"ק.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף