עריכת הדף "
מזרחי/שמות/כא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''מכאן שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים.''' פי' אם היה בעל אשה ישראלית דאם אדניו יתן לו אשה אאם בעל אשה הוא קאי שכיון שהוא נשוי אשה יש רשות לרבו למסור לו שפחה כנענית להוליד לו ממנה עבדי' ואין בזה לאו דלא יהיה קדש גם אין לו לעבד למאן בזה שהתורה נתנה כח לרבו למסור לו שפחה כנעני' על כרחו כדי להוליד לו ממנה עבדים והא דקאמר מכאן שהרשות ביד רבו ולא קאמר מכאן שרבו מוסר לו שלא תאמר שהוא תיבה למסור לו שפחה כנענית כדי להוליד ממנה עבדים לקיים מצות עשה דוהתנחלת' אותם לבניכם אחריכם ולא ידעתי מנ"ל לרש"י לומר כן דילמא חובה הוא ומלת אם פה כמלת אם דאם כסף תלוה את עמי ומה שאמרו במכילתא אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת"ל אם בגפו יבא בגפו יצא רשות ולא חובה אינו אלא אליבא דרבי ישמעאל שדורש אם בגפו יבא בגפו יצא למה נאמר לפי שהוא אומר אם אדניו יתן לו אשה רשות אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת"ל אם בגפו יבא בגפו יצא רשות ולא חובה דברי רבי ישמעאל אבל לפרש"י שפירש קרא דאם בגפו יבא בגפו יצא אליבא דר"א בן יעקב דאמ' אם בגפו יבא בגפו יצא יחידי נכנס יחידי יצא ואר"נ בר יצחק ה"ק יש לו אשה ובני' רבו מוסר לו שפחה כנענית אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית אין להבי' ראי' ממנו לא לרשו' ולא לחוב' משו' דהאי קרא באין לו אשה ובני' קמיירי וקר' דאם אדניו יתן לו אשה ביש לו אשה ובנים קמיירי ואיכא למימר באין לו אשה ובנים הוא דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית אבל ביש לו אשה ובני' חובה למסור לו שפחה כנענית או באין לו אשה ובנים הוא דאין רבו רשאי למסור לו שפחה כנעני' אבל ביש לו אשה ובנים רשאי: '''או אינו אלא בישראלית ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדניה הא אינו מדבר אלא בכנענית שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים כו':''' הרמב"ן ז"ל טען על דברי רש"י במה שאמר שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש כו' ואמר ואין זה מכוון כהוגן כי אם נאמר שהוא בישראלית לא במוכר את בתו לאמה שיוצאה בסימנים כי היאך יתננה לו אדוניה והוא אין בידו למסרה לשום אדם אחר וכן הראיה שאמר שאף הוא יוצאה בשש אינה אלא לדבריו שכתב במוכר עצמו שאינו נמכר אלא לשש והם בגמרא דברי יחיד והלכה במוכר עצמו שנמכר לשש ויתר על שש וא"כ אין אשה יוצאה בשש אלא כשמוכר' אבי' עכ"ד: והם תמוהים מאד כי איך יעלה על הדעת שיהיה מאמר שאף היא יוצאה בשש על הגדולה המוכרת עצמה עד שיטעון עליו שזהו לפי דבריו שכתב במוכר עצמו שאינו נמכר אלא לשש כו' והלא אחר מאמר שאף היא יוצאה בשש כתב מיד ואף לפני שש אם הביאה סימנים וזה אינו נופל כי אם על הקטנה שמכרה אביה ואין הלשון סובל שיתפרש מאמר שאף היא יוצאה בשש על הגדולה המוכרת עצמה ומאמר ואף לפני שש אם הביאה סימנים על הקטנה שמכרה אביה שא"כ היה לו לומר ואם היתה קטנה שמכרה אביה יוצאה אף לפני שש אם הביאה סימנים ועוד שהראיה שהביא רש"י לקיים מאמר שאף היא יוצאה בשש והוא מה שכתב אחר זה שנאמר אחיך העברי או העבריה מלמד שאף העברי' יוצאה בשש אינו אלא בקטנה שמכרה אביה דכי ימכר על ידי אחרים משמע כמו שפרש"י בקדושין ולפיכך פירשו רז"ל המקרא הזה בכל מקום שבמכרוהו ב"ד הכתוב מדבר וכן פירשו גם רש"י ז"ל עצמו בפרש' ראה ואם כן איך יתכן שיפורש מאמר שאף היא יוצאה בשש על המוכרת עצמה ועוד אם מאמר שאף היא יוצאה בשש הוא על המוכרת עצמה לא היה לו לטעון מצד שדבריו אלה הם על פי דברי יחיד ואינם על פי ההלכה דמשמע שאילו היו על פי ההלכה לא היה טוען עליו ואין הדבר כן שהרי אף אם היו על פי ההלכה יש לטעון עליו דילמא לעולם בישראלית המוכרת עצמה קמיירי וכגון שמכרה עצמה אחר כמה שנים משנמכר העבד עברי שנמצא כשכלו השש שנים שלו עדיין נשארו למוכרת עצמה כמה שנים עד שיכלו השש שנים שלה ולכן אמר הכתוב האשה תהיה לאדניה עד שיכלו השש שלה והוא יצא בגפו ואין להשיב שמאמר תהיה לאדניה משמע לעולם דאם כן אף לפי ההלכה שנמכרת לשש ויותר משש יש להשיב זה גם אין להשיב סתמא דבר הכתוב האשה תהיה לאדניה דמשמע אפילו בשמכרה עצמה באותה העת שנמכר העבד עברי דאם כן אף לפי ההלכה יש להשיב שהכתוב סתמא דבר האשה תהיה לאדניה אפילו אם מכרה עצמה בשש באותה העת שנמכר העבד עברי או אפילו מכרה עצמה ביותר משש ונשלם זמנה באותה העת שנשלם זמנו של עבד עברי הלכך עכ"ל דלשון שאף היא יוצאה בו' בקטנה שמכרה אביה קמיירי והא דלא אמר גם כן ואי אפשר לפרש קרא דאם אדניו יתן לו אשה בישראלית גדולה משום דסבירא ליה דאין האשה מוכרת עצמה כדתניא במכילתא האיש מוכר את עצמו ואין האשה מוכרת עצמה. ומה שטען עוד שלא יתכן לפרש המקרא הזה בקטנה שמכרה אביה כי היאך יתננה לו אדניו והוא אין בידו למוסר' לשום אדם אחר אינה טענה כי אין זה אלא לפי המסקנא שפירשו אם אדוניו יתן לו אשה בכנענית הכתוב מדבר אבל לפי הקס"ד היינו מפרשים דמה שאמר הכתוב ליעדה לו או לבנו אבל לא שימסרנה לאחר ה"מ על ידי אישות אבל ע"י זנות התורה זכתה אותו שימסרנה לעבדו העברי כדי להוליד ממנה עבדים כמו שזכתה אותו לפי המסקנ' שימסור לו לעבדו העברי שפחה כנענית כדי להוליד ממנה עבדים אע"פ שיש בזה לאו דלא יהיה קדש וקדשה ואי משום דכתיב לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה ותניא בפרק קמא דקדושין כיון שפי' טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה שנראה מזה שאין רשות לאדון שפי' טליתו עליה למוכרה או לתתה לאחר במתנה וכ"ש למוסרה לזנות כדי להוליד לו ממנה עבדים הרי כבר פירש רש"י בפרק קמא דקדושין לא ימשול האב למוכרה מאחר שפירש האדון טליתו עליה לשם ייעוד אם גרשה בגט וחזרה אצל אביה אבל לא יעדה וחזרה אצל האב חוזר ומוכרה אלמא קרא דלא ימשול למוכרה אאב קאי ולא אאדון ומה שפירש רש"י בפירש החומש לא ימשול למוכרה אינו רשאי למוכרה לאחר לא האדון ולא האב אינו אלא על פי המסקנא אבל לפי הקס"ד לא הוה מוקמינן ליה אלא אאב לחודיה ולא לאדון אי נמי אפילו אם תימצי לומר דקאי נמי אאדון שאין האדון רשאי למוכרה אין מזה ראיה שלא יוכל למוסרה לעבדו העברי לזנות להוליד ממנה עבדים דדילמא דוקא למוכרה או ליתנה במתנה הוא דאינו רשאי מפני שאז מוציאה מתחת רשותו לגמרי אבל למוסרה לעבדו העברי כדי להוליד ממנה עבדים ששניה תחת רשותו וגם אינו נותנה לו במתנה אלא לזנות בעלמא כדי להוליד ממנה עבדים לא וכן מה שפירש הרמב"ן הברייתא הזאת ואמר אבל מה שאמרו הא בכנענית הכתוב מדבר הוא מפני שאמר האשה וילדיה תהיה לאדניה שהילדים מכנענית לאדון שולד שפחה ונכרי' כמוה אבל בישראלית אפילו היתה עבריה גדולה שמכרה עצמה בניה של אב הן אינו מחוור משום דולד שפחה שהוא כמוה אינו אלא מהכא והיינו לפי המסקנא שפירשו שהאשה הזאת כנענית ולא ישראלית אבל לפי הקס"ד היינו אומרים שאף על פי שהיא ישראלית כיון שהיא והעבד שעל ידו נולדו הולדות משועבדים לאדון למעשה ידיהם זכתה אותו התורה אף בולדותיהן שיהיו שלו מאחר שגם הם ממעשה ידיהם הן וזהו שהכריח את רש"י ז"ל להוציא הראיה מן האשה ולא מן הולדות אע"פ ששניהם במקרא הזה ומן התימה הגדול אצלי על הרמב"ן ז"ל מדוע לא הקשה על דברי הרב ממה שלא הביא ראיותיו על שהאשה הזאת ישראלית מהולדות שהיא ראיה ברורה אבל הביא מהאשה שיש בה כמה ערעורים ומה שכתב רש"י ז"ל ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים יוצאה אינו באשה הזאת שאנו עוסקים בה שזאת מאחר שכבר ילדה כדכתיב האשה וילדיה כבר הביאה סימנים למ"ד אין בנים בלא סימנים או הרי הבנים כסימנים למ"ד בנים הרי הם כסימנים ואיך יאמר עליה ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים דמשמע שהוא בספק אם הביאה או לא הביאה אלא באמה העבריה דעלמא הוא דקאמר שנופל בה לשון אם ובא להודיענו שהיא יוצאה בשש ובסימנים שכל הקודם לה קודם לחירות' כדי להוצי' מזה שזאת האש' דהכא בכנעני' הכתוב מדבר דאי בישראלית הרי היא יוצאה בשש והיכי קאמר האשה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו אם תאמר כגון שמכרה אביה לאדון אחר כמה שנים משנמכר לו העבד שאז סוף השש של העבד קודם מסוף השש של אמה העבריה ולכן האשה תשאר לאדניה עד סוף השש שלה והוא יצא בגפו והלא אע"פ שעדיין לא הגיעו השש שלה מכל מקום מאחר שהביאה סימנים דאין בנים בלא סימנים אי אפשר שלא תצא בהן ואפילו למ"ד יש בנים בלא סימנים מודה הוא שהן כסימנים והה"נ דהוה מצי למימר דאי אפשר לומר שהיא ישראלית דא"כ מאי וילדיה תהיה לאדניה דמשמע דילדה כמה ולדות ועדיין היא תחתיו אלא דחד מנייהו נקט: '''את אשתי השפחה.''' פי' והרי זה מקרא קצר שהיה לו לכתוב את אשתי השפחה מכיון דיש לו שתי נשום הישראלית והשפחה שהרי אין רבו מוסר לו שפחה כנענית אלא אם כן היה לו אשה בעת שמכרוהו בגנבתו כדלעיל כדי להודיע בלשונו על איזו משתיהן הוא אומר אף על פי שהדברים מוכיחים שהיא השפחה ואם תאמר מנ"ל הא דילמא באשתו הישראלית קמיירי וה"ק אהבתי את אשתי הישראלית ואת בני ממנה ולכן לא אצא חפשי מפני שכל זמן שאני תחתיך אתה חייב במזונותן וכשאצא חפשי מי מפרנסן י"ל כיון דכתיב אהבתי את אדני ואת אשתי ואת בני עכ"ל דטעמא דכלהו חד הוא מה טעמא דאהבת האדון שאינו יכול להפרש ממנו מרוב אהבתו אותו אף טעמא דאהבת האשה והבנים שאינו יכול להפרד מהם מרוב אהבתו אותם ואי בישראלית ובניה אפילו כשיצא חפשי אינו נפרד מהם אי נמי הא דכתב רש"י את אשתי השפחה אינו רוצה לומר והרי זה מקרא קצר אלא שרצה להודיענו דבאשתו השפחה קמיירי ולא באשתו הישראלית מפני שאם נאמר באשתו הישראלית צריך לפרש שמרוב אהבתי את אשתי הישראלית ואת בניה איני רוצה לצאת חפשי מפני שאז אין שום אדם לפרנסן כמו עתה שמפרנסן אדני ומרוב אהבתי בם אני בוחר להיות עבד לאדני ולא שאצא חפשי וימותו הם ברעב ואם כן יהיה פירוש אהבתי את אדני שאיני רוצה להפרד ממנו מרוב אהבתי אותו ופי' אהבתי את אשתי ואת בני ואיני רוצה שאצא חפשי וימותו הם ברעב ואין זה נכון:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף