עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/ה" (פסקה)

== ד ==

'''בשפתים ולא בלב. ''' בת"כ ומייתי לה בשבועות בפרק שבועות בתרא ואינו רוצה לומר אם גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם שזה בטוי שפתים קרינן ביה ואף על גב דטעה ואמר פת סתם בתר גמר לבו אזלינן ואסור אלא ה"ק בשפתים ולא בלב שאם גמר בלבו להוציא פת חטין ולא הוציא כלום או להוציא פת חטין והוציא פת שעורים אינו כלום דבשפתים אמר רחמנא וליכא כדתניא יכול המהרהר בלבו יהא חייב תלמוד לומר בשפתים בשפתים ולא בלב יכול שאני מוציא את הגמור בלב תלמוד לומר לבטא הא גופא קשיא אמרת בשפתים ולא בלב והדר אמרת גמר בלבו מניין ותרץ לה רבא דהכי קאמר בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין וטעה בלשונו ואמר שעורין דדברים שבלב אינם דברים דבשפתים אמר רחמנא ולא בלב וכל שכן בשגמר בלבו להוציא פת חטין ולא הוציא כלום שאין כאן שפתים כלל גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם מניין תלמוד לומר לכל אשר יבטא פירוש אם פיו ולבו מכחישין זה את זה אינו כלום אבל אם הוציא בשפתיו פת סתם שלא באר אזלינן בתר גמר לבו והא דתניא מוצא שפתיך תשמור אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מניין תלמוד לומר כל נדיב לב דמשמע אף על גב דלא הוציא בשפתיו כלום חייב מפני שגמר בלבו כבר תרצו בזה בגמרא שאני התם דכתיב כל נדיב לב ופריך התם וליגמר מינה ומשני משום דהוו תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כיון שחשב אף על פי שלא הוציא בשפתיו קדשים דכתיב כל נדיב לב הביאו את תרומת יי' ולמ"ד מלמדין חולין מקדשים לא ילפינן: 

'''להרע לעצמו או להטיב לעצמו. ''' בת"כ יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב תלמוד לומר להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא הנשבע להרע לאחרים יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אף אני אביא את הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב יכול שאני מוציא את הנשבע להטיב לאחרים כשהוא אומר או להטיב אף לאחרים והכי פירושא יכול הנשבע להרע לאחרים כגון אכה את פלוני ואפצע את מוחו כדמפרש בפ"ג דשבועות ושכח ולא הרע לו יהא חייב בקרבן עולה ויורד תלמוד לומר להרע או להטיב מה הטבה רשות שאין בה שום עבירה אף הרעה רשות יצא הנשבע להרע לאחרים דלית ליה רשות דכתיב מ' יכנו לא יוסיף מדכתיב לא יוסיף למדנו דלית ליה רשות להרע לאחרים יכול אף הנשבע לחבל לעצמו ושכח ולא חבל בעצמו יהא פטור מקרבן עולה ויורד ומה אני מקיים להרע כגון שנשבע שלא יאכל שאין זה מעין הרעה דאחרים ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אף אני אביא את הנשבע לחבל בעצמו שיהא חייב אף על פי שהוא כעין הרעה דאחרים דס"ל להאי תנא דאדם רשאי לחבל בעצמו אם כן למדנו מכאן דפי' להרע לעצמו כדכתב רש"י ז"ל אבל מה שכתב או להטיב לעצמו אינו רוצה לומר ולא לאחרים דומיא דלהרע דהא מהבריתא דלעיל למדנו דלא שנא נשבע להטיב לעצמו ושכח ולא הטיב ל"ש נשבע להטיב לאחרים ושכח ולא הטיב חייב קרבן עולה ויורד אלא הכי קאמר דפירוש להטיב דומיא דלהרע הוא מה להרע לעצמו אף להטיב לעצמו אלא מדהיה ליה למכתב קרא ולהטיב וכתב או להטיב איתרבי אף הנשבע להטיב לאחרים ואדרבה מדאיצטריך או לרבות אף הנשבע להטיב לאחרים ש"מ דלהטיב בלהטיב לעצמו קא מיירי ומה שכתב כגון אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן לאו למימרא דפירש להרע מיירי בלא אוכל ולא אישן דוקא כדשמואל דמוקי לה בפרק החובל להאי להרע לעצמו דקתני בברייתא ביושב בתענית דכוותה גבי הרעת אחרים להושיבם בתענית כגון דאחזק להו באנדרונא פי' שסגר אותם בחדר ואין להם מה לאכול דהא איתותב שמואל מהא דתניא אי זהו הרעת אחרים אכה את פלוני ואפצע את מוחו ועלה קאמר יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יהא פטור אמר אדם רשאי לחבל בעצמו ומשני אלא תנאי היא דאיכא מ"ד אין אדם רשאי לחבל בעצמו אלא הא דכתב כגון אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן הה"נ באומר אכה ולא אכה את עצמי אחבל ולא אחבל את בשרי אלא אורחא דמילתא נקט אבל מה שאמר אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן דאית בהו הרעה והטבה ולא אמר אזרוק צרור לים ולא אזרוק לאשמעינן דאף על גב דלית בהו הרעה והטבה כדכתיב בקרא להרע או להטיב לאו למימרא דוקא דברים שיש בהן הרעה והטבה מביא על שגגתן קרבן עולה ויורד אבל דברים שאין בהן הרעה והטבה לא דהא בין לר"ע ובין לרבי ישמעאל מביא קרבן על שגגתן בין בדברים שיש בהן הרעה והטבה בין בדברים שאין בהן הרעה והטבה כדתניא בת"כ להרע או להטיב אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין תלמוד לומר לבטא בשפתים אין לי אלא להבא לשעבר מניין תלמוד לומר לכל אשר יבטא דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר להרע או להטיב להבא משמע אמר ליה רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין ת"ל מרבוי הכתוב אמר ליה אם רבוי הכתוב לכך רבוי הכתוב לכך אלא הא דנקט אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן פירושא דלהרע או להטיב הוא דמלישנא דלהרע או להטיב לא משתמע אלא דאית בהו הרעה והטבה אבל אזרוק ולא אזרוק דלית בהו הרעה והטבה לא אבל מ"מ מרבויא דלכל אשר יבטא נפקא לן אף דברים שאין בהם הרעה והטבה כגון אזרוק ולא אזרוק כדקתני בברייתא אך יש לתמוה למה השמיטו רש"י ז"ל ולא הזכיר אותו כמו שהזכירוהו בברייתא אבל הזכיר רבויא דלשעבר והשמיט רבויא דדברים שאין בהם הרעה והטבה ושמא י"ל משום דפשטיה דקרא דלהרע או להטיב משמע דלא קפיד קרא אלא בדברים שיש בהן הרעה והטבה דאל"כ למה הזכיר בלשונו לשון הרעה והטבה להכי ניחא ליה לפרושי רבויא דקר' בלשעבר בדברים שיש בהן הרעה והטבה ולא בלהבא בדברים שאין בהן הרעה והטבה: 

'''ונעלם ממנו ועבר על שבועתו. ''' ומקרא קצר הוא שהיה לו לכתוב ונעלם ממנו ועבר דאל"כ על מה הוא מביא הקרבן וכי אם נעלם ממנו אף על פי שלא עבר יביא קרבן ואין לומר שמה שכתב הרב ועבר על שבועתו הוא פירוש ואשם הכתוב אחר והוא ידע ופירושו וכבר אשם קודם שידע דומיא דוהוא ידע ואשם הכתוב לעיל גבי טומאה שבזה יהיה ועבר על שבועתו פירו' המלה כשאר ואשם הכתובים לעיל דאם כן למה לא כתב ואשם ושעבר על שבועתו כמו שכתב לעיל ואשם באכילת קדשים וביאת מקדש אבל כתב ונעלם ממנו ועבר על שבועתו שנראה שהוא סובר שהוא מקרא קצר וכאילו הוא כתוב ונעלם ממנו ועבר על שבועתו והוא ידע ומה שלא פי' פה ואשם שעבר על שבועתו כדפי' לעיל גבי ואשם דטומאה י"ל שאי אפשר לפרש פה מלת ואשם שעבר על שבועתו מפני שמלת ואשם הכתובה פה אינה כשאר ואש' דלעיל דהתם כל חדא וחדא אמילתיה קאי אבל הכא ואשם לאחת מאלה כתיב ומשמע דאכולהו קאי הילכך על כרחינו לומר דקרא דונעלם ממנו והיא ידע מקרא קצר הוא וכאילו אמר ונעלם ממנו ועבר על שבועתו והוא ידע שפירושו ואחר כך נודע לו זה ואחר כך חזר ואמר ואשם לאחת מאלה כו' והביא את אשמו כו': 

'''כל אלה בקרבן עולה ויורד כמפורש כאן. ''' אף על פי שלא היה צריך לזה דמקרא מלא הוא והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא והביא את אשמו וגו' כשבה או שעירת עזים לחטאת וגו' ואם לא תגיע ידו די שה והביא שתי תורים או שני בני יונה ואם לא תשיג ידו לאלה והביא עשירית האיפה סלת לחטאת מ"מ אמר זה כדי שיאמר אבל שבועה שיש בה כפירת ממון אינה בקרבן זו אלא באשם כדכתיב בסוף הפרשה נפש כי תחטא ומעלה מעל וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגו' ואת אשמו יביא ליי' איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן: