עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/ב" (פסקה)

== ד ==

'''וכי תקריב כו' שאמר הרי עלי מנחה מאפה תנור. ''' בת"כ שאם לא פי' אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סלת כדלעיל: 

'''ולמד הכתוב שיביא או חלות או רקיקין. ''' כדתניא בת"כ אמר רבי יהודה מניין לאומר הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין תלמוד לומר קרבן קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין אר"ש וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמר בו חלות ורקיקין מעתה רצה להביא חלות יביא רקיקין יביא מחצה חלות מחצה רקיקין יביא פירו' רבי יהודה ס"ל דהא דכתיב חלות מצות ורקיקי מצות פירוש או חלות לבדו או רקיקין לבדו והוי"ו של ורקיקי הוא במקום או כי מצאנו וי"ו במקום או בכמה מקומות וראייתו מדכתיב וכי תקריב קרבן משמע קרבן אחד או חלות או רקיקין דאל"כ וכי תקריב קרבנות מאפה תנור מיבעי ליה דהא כל מין ומין מהחלות והרקיקין קרבן בפני עצמו הוא ורבי שמעון פליג עליה ואמר א"כ לימא קרא קרבן קרבן ב"פ וכי תקריב מנחה מאפה תנור קרבן סלת תלות מצות בלולות בשמן וקרבן רקיקי מצות משוחים בשמן השתא דכתיב קרבן פעם אחת ונאמר בו חלות ורקיקין מעתה רצה חלות מביא רצה רקיקין מביא רצה מביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ובשלהי כל המנחות באות מצה אמרו בגמ' שפיר קאמ"ל ר' שמעון דמדכתיב קרבן אחד אחלו' ורקיקין ש"מ דמצי לאיתויי מחצה חלות ומחצה רקיקין דתרוייהו קרבן אחד הוו ומהדר אמר לך ר' יהודה כיון דכתיב בשמן בשמן שני פעמים כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי ופרש"י דבשמן קמא הפסיק העניין לומר שאין שניהם באים כאחד ור' שמעון אמר לך אי לאו בשמן בשמן ה"א דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו לא קמ"ל: 

'''החלות בלולות והרקיקין משוחים. ''' פי' דוקא בלולות ודוקא משוחים ושוב אין לשאול מה בין אין לאלו עד שנחלקו בהם חכמים אבל מהא דכתיבא בקרא חלות בלולות ורקיקין משוחים אין ראיה דה"א היינו בלולות היינו משוחים אלא דלגבי חלות שייך בלילה ולגבי רקיקין שייך משיחה לפיכך פירש רש"י שהחלות בבלילה ולא במשיחה והרקיקין במשיחה ולא בבלילה ומה בין בלילה למשיחה הבלילה בעודן סלת והמשיחה אחר אפייתן וכן שנינו בת"כ ומייתי בפרק ואלו מנחות חלות בלולות ואין רקיקין בלולין רקיקין משוחין ואין חלות משוחות וא"ת ותהא בלילה טעונה ברקיקין מק"ו ומה חלות שאין טעונות משיחה טעונות בלילה רקיקין שהן טעונין משיחה אינו דין שיהו טעונין בלילה אי נמי תהא משיחה טעונה בחלות מק"ו ומה רקיקין שאין טעונין בלילה טעונין משיחה חלות שטעונות בלילה אינו דין שטעונות משיחה כבר תרצו בזה בת"כ עליך אמר קרא חלות בלילות ורקיקין משוחים לומר לך חלות בלולות ואין רקיקין בלולין רקיקין משוחים ואין חלות משוחות דאל"כ למה שינה הכתוב וכתב בחלות בלילה וברקיקין משיחה וא"ת דילמא הא דכתיב בחלות בלילה וברקיקין משיחה אינו אלא למצוה אבל לא לעכובא דהא דרשינן ק"ו כבר תרצו בזה בפ' ואלו מנחות אמר רבה לא לשתמיט קרא דלכתוב חלות משוחות ורקיקין בלולים אלא עכ"ל דלעכובא הוא חלות בבלילה ולא במשיחה ורקיקין במשיחה ולא בבלילה אך יש לתמוה אמאי לא תני להו בפ"ק דחולין בהדי הנך דקתני הכשר בשחיטה פסול במליקה כי היכי דתני הכשר בתורין פסול בבני יונה וההפ' והכשר בפרה פסול בעגלה וההפך והכשר בכהנים פסול בלוים וההפך והטהור בכלי חרס טמא בכל הכלים וההפך והטהור בכלי עץ טמא בכלי מתכת וההפך והחייב בשקדים המרים פטור במתוקים וההפך ליתני נמי הכשר בחלות פסול ברקיקין והכשר ברקיקין פסול בחלות ושמא י"ל תנא ושייר אף על גב דאיכא למימר מאי שייר דהאי שייר: 

'''וי"א מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל בפני עצמו לכהנים. ''' כדתנן ואלו המנחות באות מצה הרקיקים משוחין כיצד כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים ותניא בת"כ רבי אליעזר בן יעקב אומר מושך את הרקיקין כמין כ"י שאי' רבוי אחר רבוי אלא למעט ותניא בפרק אלו מנחות רקיקים הבאין בפני עצמן מביא לוג שמן ומושחן עד שיכלה השמן שבלוג רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים ופי' אין רבוי אחר רבוי הוא משמן שמן שני פעמים שבשמ' רבוייא הוא שיהא כלו בשמן ובאו שני רבויין למעט שלא ימשחם על פני כולן אלא כמין כ"י דהיינו כ"י יונית וכך פירשוהו בגמרא בפרק אלו מנחות מאי כמין כ"י אמר רב כהנא כמין כ"י יונית ופרש"י כעין ט' כהפרשת גודל מאצבע: 

'''מה תלמוד לומר בשמן בשמן שני פעמים להכשיר שמן שני ושלישי היוצא מן הזתים ואין צריך שמן ראשון אלא למנורה שנאמר בו זך. ''' בת"כ והכי פירושא מדהוה ליה למכתב חלות מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים בשמן וכתב בשמן בשמן שני פעמים להכשיר השני והשלישי כו' כדתנן במנחות בפרק כל הקרבנות שלשה זתים ובהן שלשה שמנים הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל וזהו ראשון טען בקורה זהו שני חזר וטען זהו שלישי הראשון למנורה והשאר למנחות ופרש"י ג' זתים שלשה פעמים מלקטים את הזתים לפי שאין מתבשלין בבת אחת ובהם שלשה שמנים שבכל פעם יש ג' מיני שמן הזית הראשון כלומר הפעם הראשונה של לקוט מגרגרו בראש הזית פירו' נוטל ומלקט הגרגרים שבראש הזית שהן מתבשלים תחלה לפי שהחמה מקדר' עליהן ומבשלתן וכותש ונותן לתוך הסל ומסתנן השמן ויוצא והכלי תחת הסל והשמן הנופל בו בלתי שום טעינה על הסל הוא השמן הראשון של הפעם הראשונה של לקוט הראשון שהוא למנורה דבעינן שמן זית זך והשאר למנחות דלא כתיב בהו זך ומה ששנו מת"ל בשמן בשמן להכשיר שני ושלישי למנחות קשיא לי טובא חדא דבשמ' בשמן שני פעמים מיצרך צריכי להו כדי להפסיק בין חלות לרקיקין לומר שאין שניהם באין כאחת ואמר רבי שמעון שלא תאמר דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל הני לחודייהו והני לחודייהו לא כדלעיל ועוד בלאו קרא דבשמן בשמן שני פעמים תיפוק לי מקרא דלמאור דתניא בפרק כל הקרבנות יכול יהא כתוש פסול למנחות ת"ל ועשרון עשרון סלת כתית רביעית ההין א"כ מת"ל למאור להכשיר שני למנחות ופרש"י יכול יהא כתוש פסול במנחות הואיל וכתיב כתית למאור ולא למנחות תלמוד לומר כתית רביעית ההין א"כ דאף למנחות כשר מת"ל למאור לומר לך למאור יהא כתוש אבל למנחות אפי' טחון ברחים כשר. ושמא י"ל דר' יהודה ור"ש לית להו לא דת"ק דרבי אליעזר בן יעקב דדריש קרא דבשמן בשמן שני פעמים להכשיר שני ושלישי במנחות ולא דרבי אליעזר בן יעקב דדריש קרא דבשמן בשמן שני פעמים לאין רבוי אחר רבוי אלא למעט לומר שאינו מושח את הרקיקין אלא כמין כ"י ומלמאור נמי לא קשיא דאיכא למימר דההוא להכשיר שני ושלישי במנחת נסכים הוא דאתא שהרי לא נכתב כתית כדי שלא תאמר למאור לפסול כתית אלא במנחת נסכים אבל במנחות לעצמן אימא דומיא דמאור מה שמן דמאור ראשון אין שני לא אף שמן דמנחות ראשון אין שני לא ת"ל בשמן בשמן להכשיר שני ושלישי אף במנחות שהן לעצמן: 

'''ושנינו במנחות כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות ע"י פתיתה כולן באות עשר חלות והאמור בה רקיקין באין עשר רקיקין. ''' פירוש כל המנחות הד' של חלות ורקיקין ומחבת ומרחשת הנקמצות לאחר אפייתן לאפוקי מנחת הסלת שנקמצת קודם אפייתן בעזרה סלת כלן באות עשר עשר חלות וכן האמור בה רקיקין כגון מנחת מאפה תנור ומנחת תודה באין עשר רקיקים ובפרק אלו מנחות גמרי לה מלחמי תודה מה להלן עשר עשר מכל מין אף בשאר מנחות עשר עשר מכל מין ולחמי תודה בהדיא כתיב בהו והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליי ואמרינן בפרק התודה נאמר כאן תרומה ליי' ונאמר בתרומת מעשר תרומה ליי' מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה למדנו שכל מין ומין מהחלות והרקיקין והרבוכין והחמץ דכתיבי במנחת תודה כולן באין עשר עשר שאם היו פחות מעשר או יותר מעשר אי אפשר שיהיה עשירית כל מין אלא פרוס והתורה אמרה אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס כדתניא בפרק התודה ואם תאמר אדגמרי מלחמי תודה לגמור מלחם הפנים דכתיב ביה ואפית אותה שתים עשרה חלות מה להלן י"ב אף כאן י"ב כבר תרצו בגמרא מסתברא מלחמי תודה הוה לן למילף שכן יחיד מתנדב שמן ונפסל בלינה ושלא בשבת ושלא בטומאה ואף על גב דאיכא למימר נילף מלחם הפנים שכן הקדש ולבונה ומצה ועצם מכל מקום הנך נפישן אבל מחביתי כהן גדול דהוו י"ב מג"ש דחוק חוק מלחם הפנים ליכא למילף דהדיוט מהדיוט עדיף טפי כמו שתרצו בפרק ואלו מנחות אבל מה שאמר כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות על ידי פתיתה דהיינו הד' מנחות בלבד ולא מנחת הסלת קשיא דהא בפרק אלו מנחות אינו כמו שבת"כ אלא כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג שהן באות שתים עשרה דמשמע שכל הה' מנחות הן בכלל זה אף מנחת הסלת וכן פרש"י שם ומנחת הסלת נמי אע"ג דקודם אפייה נקמצת אפילו הכי עשר חלות קא עבדי לה ולא ידעתי מהיכן בא זה כי אי אפשר לומר שטעות נפל בספרי רש"י שבפירוש החומש שהרי גם הסמ"ג הביא לשון רש"י בעינו בלתי שום שינוי כלל גם אי אפשר לומר שנוסח המשנה שבפרק אלו מנחות היתה כל המנחות האפויות לפני קמיצתן כמו שכתבה רש"י בפירוש החומש וכמו שכתבה הסמ"ג שהרי רש"י בעצמו פירש שם ומנחת הסלת נמי אף על גב דקודם אפייה היא נקמצת אפי' הכי עשר חלות קעבדי לה. ושמא י"ל שאע"פ שנוסח המשנה היא כל המנחות סתם אפילו הכי הוסיף רש"י לומר כל המנחות האפויות לפני קמיצתן לא כדי למעט מנחת הסלת אלא שלא נחשוב שפי' כל המנחות באות עשר עשר הוא לאחר קמיצתן לפיכך הוצרך לפרש כל המנחות האפויות בעודן לפני קמיצתן שהרי הן נקמצות על ידי פתיתה הן באות עשר עשר שנמצא שהן לאחר קמיצתן ט' ט' ולפיכך פי' ואמר שמנחת הסלת נמי אע"ג דקודם אפייה היא נקמצת והיה ראוי שלא יהיו החלות שנעשות ממנה לאחר הקמיצה אלא ט' חלות בלבד אפ"ה עשר מצות קא עבדי לה דהא מתני' סתמא קתני כל המנחות באות עשר עשר ל"ש אותן שנקמצות לאחר עשייתן ל"ש אותן שנקמצות קודם עשייתן שאע"פ שאין צורך שיהיו החלות שנעשו לאחר הקמיצה אלא תשע בלבד כשאר כל המנחות לאחר קמיצתן מ"מ כדי שלא לשנות עשייתן שיהיו קצתן עשר וקצתן תשע עשו שיהיו כלן עשר עשר: