עריכת הדף "מגדל עוז/אבל/ג" (פסקה)

== ז ==

'''נטמא מקודם ואחר כך בא וכו' עד על הביאה:''' כתב הראב"ד ז"ל הרב ז"ל אינו פוסק כן וכו': ''' ואני ''' אומר קודם כל דברי להכריע איני כדאי ואפילו הייתי כדאי אשכחי גברא דיהבית בחריקאי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בנמוקי תורת האדם שלו בשער השני בענין הכהנים וז"ל וגרסינן בנזיר כהן שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע יכול יהא חייב ת"ל להחלו מי שאינו מחולל יצא זה שמחולל ועומד והוינן בה ממתניתין דתנן היה מיטמא למתים כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת והא מיטמא וקאי ואמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו פטור בחבורו במת אבל פירש ממתו ונגע במת אחר חייב וטעמא דמילתא משום דמוסיף טומאה על עצמו שהאדם כשהוא תפוס במת הנוגע בו כנוגע במת עצמו ונעשה אב הטומאה וכשפירש מן המת הוא עצמו אב הטומאה והנוגע בו ראשון לטומאה נמצא הנוגע במת לאחר שפירש ממתו מוסיף טומאה על עצמו לפיכך הוא חייב אבל התופס במתו ונוגע במת אחר כיון שאינו מוסיף טומאה על טומאתו פטור דכתיב להחלו יצא זה שמחולל ועומד ולא תימא פטור דקאמרינן אבל אסור הוא אלא מותר לכתחלה דתניא באבל היה עומד וקובר את מתו עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש הרי זה לא יטמא נטמאה בו ביום רבי טרפון מחייב ור"ע פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא חייב מפני שהוא סותר יום אחד פירוש לר"ע לא קרינן ביה לעולם להחלו אלא א"כ מוסיף ימי טומאה על עצמו א"כ ס"ל טומאה בחבורין לאו דאורייתא והלכתא כר' טרפון דקי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכתא כסתם ותנן אמרו לו אל תטמא אל תטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת ואע"ג דמיטמא וקאי ועוד דרב הונא דהוא אמורא אמר כוותיה ועוד דסוגיין בפרק ידיעות הטומאה בענין נזיר בקבר כרבי טרפון אתיא הילכך הלכה כר"ט ובודאי דלענין איסורא אפילו ר' עקיבא מודה כדקתני רישא פירש ה"ז לא יטמא ולא פליג ר"ע ותנו עלה התם באבל כהן שנטמא לקרובים אל יטמא לאחרים אפי' בו ביום בד"א בזמן שיש שם כדי מטה וקובריה אבל אם אין שם כדי מטה וקובריה הרי זה יטמא נטמא ובא כדי מטה וקובריה פורש לו למקום טהרה היו שם שתי דרכים האחת קרובה וטמאה והאחת רחוקה וטהורה אם היו העם הולכין ברחוקה הולך לו ברחוקה עמהם ואם לאו ילך בקרובה מפני כבוד העם שמעינן מינה דלא פליג רבי עקיבא ברישא דאל יטמא לאחרים אפילו בו ביום דמפטר הוא דפטר ממלקות אבל איסורא דרבנן איכא משום דכל שלא בחיבורין מוסיף טומאה הוא ועוד מצאתי בירושלמי במס' נזיר פרק שלישי שהברייתא היא שנויה שם בחילוף יצא ונכנס רבי טרפון פוטר ורבי עקיבא מחייב אמר לו רבי טרפון וכי מה הוסיף זה חילול על חלולו אמר לו ר"ע בשעה שהיה שם טמא טומאת שבעה פירש היה טמא טומאת ערב יצא ונכנס טמא טומאת שבעה א"ל ר"ט עקיבא הפורש ממך כפורש מחיים והרי לפי זה הלשון כ"ש שהדבר פשוט שהלכה כדברי המחייב ושמעינן מהני שאין הכהנים נכנסים לבית הקברות לקבור מתים שלהם שאפי' היה תפוס בהם בכניסה ובחיבורין שהוא מותר להטמא לאחרים כשהוא פורש מהם לאחר קבורה נמצא מיטמא לאחרים ואסור לפיכך משפחת הכהנים עושים שכונת קבורה שלהם בסוף בית הקברות וכל כהן שמת לו מת קובר בסוף השכונה כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יטמא בקברות אחרים וכ"כ הרמב"ם ז"ל אבל רבינו תם ז"ל היה אומר שהלכה כר"ע בנטמא בו ביום שהוא פטור ומתיר כניסת כהנים לבית הקברות שאפילו היה ר"ע אוסר טומאתן בו ביום מדבריהם וגדול כבוד מת שדוחה את ל"ת של דבריהם ומייתי לה ממה ששנינו בפרק דם הנדה בכותיים נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים או לא קברנו והוינן והא לית להו ולפני עור לא תתן מכשול ופריק א"ר אבהו א"ר יוחנן בכהן שלהם עומד ודילמא כהן טמא הוא דנקיט תרומה בידיה ודילמא תרומה טמאה דקא אכיל מיניה אלמא שרי לכהן טמא לעמוד במקום הקבר ואני תמה על זו הראיה מה לנו ללמוד הלכה מן הכותי הזה אף אם הם סבורים כדעת רבי עקיבא אנו נפסוק הלכה כמותן ושמא כך הם דורשין להחלו בכל כהן טמא ואפי' נטמא למחר ולית להו מדרש לה יטמא ואינו מטמא לאחרים עמה ומש"ה מקשינן ודילמא כהן טמא הוא ותוספת טומאה לדידהו לית להו אבל הסוגיות שהזכרנו כלן כדברי רבי טרפון הם והלכה כמותו והא דקתני התם באבל היו שם שתי דרכים כו' והוינן בה בגמ' בפ' מי שמתו עלה דההיא דאמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ומתרצינן עלה תרגומה רבי אבא בבית הפרס דרבנן כלומר דכבוד הבריות דוחה ל"ת של דבריהם ואינו דוחה ל"ת של תורה ואיכא לעיוני בההיא שמעתא דהדרינן התם ואקשינן ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול אפי' למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ופרקינן שאני התם דכתיב ולאחותו ואקשינן ונגמר מינה שב ואל תעשה שאני הדין הוא גמ' דכתיבנא בנסחי ואיכא נסחי עתיקי דמוספי וגרסי וכי תימא נילף מנזיר מה לנזיר שכן שנו בשאלה וכי תימא נילף מכהן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל ורבינו האיי גאון ז"ל כך כתב בפירושיו והשתא שמעינן לפום הני נסחי בכל לאו דטומאה נדחה מפני כבוד הבריות דכולהו לאוין שאינן שוין בכל הן ואידחייא לה כולה סוגיא דלעיל הבא בטומאה באין עמו בטומאה אפי' בטומאה דאורייתא עכ"ל. למדנו מתוך דבריו שהוא מסכים עם ר"ם ז"ל: