עריכת הדף "הר המוריה/עבודת יום הכיפורים/ה" (פסקה)

== ד ==

'''לדם הפר וכו'.''' יומא ס' א' ס"א א'.

''' קודם שיגמור וכו'.''' ר"ל לאו דוקא שהקדים קודם שהתחיל ליתן מהפר אלא אפי' התחיל ליתן מדם הפר ולא גמר עבודתו והתחיל ליתן מדם השעיר אזי נפסל דבעינן שיקדים כל מתנות הפר לשחיטת השעיר.

''' בהיכל על וכו'.''' שם ס"א א' אוקימנא כן ומכאן משמע דרבינו ס"ל דהסדר מעכב ג"כ בהיכל ועיין בלח"מ לעיל הלכה א' דכתב דשאני הכא כיון דיש דם ויכול לחזור ולהזות לא מיקרי זה בדיעבד יעו"ש היטב ויש להקשות לכאורה מאי מקשה במנחות ה' א' ואי אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום אמאי יחזור ויתן מאי דעבד עבד יעו"ש הא כיון דיש לו תקנה בכך א"כ לאו דיעבד הוא ואין לומר דהתם יש איסור עוד בזה משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו וכיון שהוזה כבר ממנו ובדיעבד עלתה לו הזאה אסור עוד להזות ממנו כמש"כ רש"י בזבחים ע"ו ב' יעו"ש היטב דא"כ גם הכא בדם י"ל כן כיון שהוזה ממנו על הפרוכת שוב אסור להזות עוד על הפרוכת והא דנתערב מתן אחת במתן ארבע דס"ל לר' אליעזר דינתנו במתן ארבע התם היינו טעמא כמש"כ התוס' התם דסופו לינתן מתן שירים על המזבח משא"כ הכא ועיי"ש בתוס' דהשיגו על רש"י ז"ל יעו"ש היטב א"כ הדרא קושיא לדוכתיה אלא ודאי מכאן מוכח דגם בהיכל מעכב לרבינו וכמש"כ בלעיל ה"א ד"ה בפנים יעו"ש.

''' ועיין''' עוד בתוספתא פ"ג דיומא וז"ל הקדים מתן שבע למתן ארבע (ר"ל במזבח הזהב) יחזור ויתן מדם מתן שבע אחר מתן ארבע עכ"ל (כ"ה בהגהות הגר"א) ומוכח ג"כ מכאן דסדר שבהיכל מעכב. ועיין ביומא מ' א' דאיתא שם ברייתא דפר מעכב את השעיר והשעיר אינו מעכב את הפר יעו"ש היטב מה דשקיל וטרי תלמודא בהא ומאי דמסיק עלה. ובירושלמי פ"ד דיומא ה"א איתא וז"ל ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב א"ל נשמעינה מן הדא פר מעכב את השעיר השעיר מעכב את הפר הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל חייב אין תימא פטור ניתני אין השעיר מעכב את הפר (עיין קרבן העדה שמפרש דחייב ופטור לענין שחוטי חוץ קאמר ועל כרחך צ"ל דלא ס"ל אין מחוסר זמן לבו ביום אבל לפי פירושו צ"ל איפכא הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל פטור אין תימר חייב ניתני אין השעיר מעכב את הפר וצ"ע שלא הרגיש בה הקרבן העדה שוב ראיתי ג"כ בספר שיח יצחק שהעתיק הירושלמי ולא שם לבו לזאת. הן אמת דלפי מש"כ דצ"ל בברייתא אין השעיר מעכב את הפר יעו"ש א"כ אתי שפיר הנוסחא דידן וכצ"ל ניתני השעיר מעכב את הפר יעו"ש היטב וכן משמע לכאורה שם פ"ה ה"ו וז"ל ר' הושיעה בשם ר' פס במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר עכ"ל והיינו כמימרא דר' שמואל בר אבדימי הכא ואמאי קאי ר' פס ע"כ אברייתא דאין שעיר מעכב את הפר והבן) א"ר שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכב את הפר במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן על בין הבדים עכ"ל.

''' והנה''' בין לגירסת הקרבן העדה ובין לגירסת השיח יצחק מבואר דהירושלמי ס"ל דשחט את הפר קודם הגרלה אינו מעכב (ומהשיח יצחק משמע דלגירסת הק"ע מבואר דמעכב יעו"ש ולא ידעתי האיך דהא ר' שמואל בר אבדימי קאמר להיפך דאינו מעכב יעו"ש) וגם מבואר כאן דאם נתן על הפרוכת דם הפר קודם שיתן דם השעיר בבין הבדים ג"כ מעכב וכמש"כ שכ"ה דעת רבינו לעיל סעיף ג' והא דאיתא שם פ"ה ה"ו לגירסת קרבן העדה ק"ע דאם שחט את השעיר ואח"כ נתן מדם הפר על בין הבדים דכשר יעו"ש. שם י"ל משום הטעם דאיתא שם מה בין שחט משנתן לשחט עד שלא נתן אמנם שאר עבודות פסול דאל"כ איך יסתור הירושלמי את עצמו תוך כדי דיבור דמתחלה הביא דעת ר' פס דאם נתן דם הפר על הפרוכת מקודם שנתן דם השעיר בבין הבדים דפסולה ותיכף מייתי בשם ר' לעזר דאם שחט השעיר קודם מתן דמו של פר כשר יעו"ש ודוחק לומר דרבי פס ור' לעזר פליגי (ואם נימא דפליגי א"כ ר' פס קאים בשיטת עולא דשמעתין יומא ס"א א' וכסוגייא דשם מ' א') וא"כ כל שיש בזה עבודה שבפנים פסול שלא כסדרן (ועיין בפ"ו דתוספתא דמנחות דאיתא שם פר אין מעכב את השעיר ואין שעיר מעכב את הפר והובא בספר שיח יצחק יעו"ש שהגיה דצ"ל כמו שהוא בש"ס או דמיירי במתנות שבהיכל ואליבא דר"י יעו"ש היטב אמנם ראיתי להמפרש להתוספתא שפי' דקאי על פר העולה ושעיר חטאת דעכו"ם יעו"ש היטב ונכונים דבריו יעו"ש היטב).

''' וראיתי''' לרש"י ז"ל ביומא ס' א' בד"ה בבגדי זהב וכו' שכתב וז"ל כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול עכ"ל וצ"ע לכאורה דהא עשה הוצאת כף ומחתה שלא כסדרן אמנם לרש"י אתי שפיר דס"ל כהתוס' ישנים שהבאתי לעיל ה"ב ד"ה דמו נכנס דהש"ס בדף מ' א' הדר ביה וס"ל דאם הקדים מתן דם הפר בפרוכת קודם מתן דם השעיר שבין הבדים כשר והא דאיתא שם ס"א א' הקדים שחיטת שעיר למתן דמו של פר לא עשה כלום היינו מטעם דשחיטה צורך פנים הוא וכמש"כ לעיל ס"ק ה' בזה ועיי"ש בתוס' ישנים מש"כ בזה יעו"ש היטב.

''' וראיתי''' להרמב"ן שעל מועד שכתב שם וז"ל ומצאתי עוד בתוספתא כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום חוץ מהוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אמר רבי יהודה אימתי וכו' ואפשר דמשו"ה לא קפיד ההוא תנא לפרושא דאי נמי מפסיק לה בין אילו ואיל העם לכוליה תמיד שפיר דמי וכו' ולא כדברי רש"י ז"ל שפי' בפרקין דלעיל דברים הנעשין בבגדי זהב בחוץ כגון אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול ולא היא דאפי' לת"ק דאמר בין בבגדי זהב בין בבגדי לבן כולן מעכבין (צ"ע היכא מצינו כן לשום מ"ד וצ"ל דהוא מפרש דת"ק ס"ל דבכל ענין מעכב ור"י פליג עליו וס"ל דדווקא בבגדי לבן בפנים ור"נ מוסיף גם בגדי לבן מבחוץ ולפ"ז י"ל דלכן פסק רבינו לעיל סעיף א' כר' נחמיה כיון שבבגדי לבן מבחוץ גם ת"ק הכי ס"ל אבל בבגדי זהב לא פסק כת"ק כיון דר"י ור"נ פליגי עליו אך לפ"ז יש לעיין א"כ גם בבגדי לבן בעזרה הו"ל למיפסק כר"נ ולמה כתב הטעם בסעיף ב' לפי שחפינה צורך פנים היא ויש לעיין בזה. אמנם יותר נ"ל כי הרמב"ן ז"ל גורס בירושלמי פ"ה ה"ו כגירסא שלנו עיין לעיל ה"א) הני מילי בעבודות אבל בהוצאת כף ומחתה אין בה משום מוקדם ומאוחר אלא שהקדים איל העם לאילו או שהקדים ואיחר שעיר הנעשה בחוץ עם אילו ואיל העם עכ"ל (העתקתיו לפי שאינו מצוי ביד כל אדם) והנה מש"כ הרמב"ן להשיג מהתוספתא על רש"י ז"ל י"ל דרש"י מפרש לה דהתוספתא מיתנייא אליבא דר"נ וקמ"ל התוספתא דאינו מעכב משום דאילו ואיל העם הוא בבגדי זהב לכן לא מעכבא עליו מה שהקדים הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם וה"ה שאר אינך הנעשים בבגדי זהב ורק תפס לרבותא אף דבהוצאת כף ומחתה יש בו מעשה כלי לבן בפנים מ"מ אין סדרן מעכב אם הקדימם לאילו ואיל העם ורש"י ז"ל לישנא דתוספתא נקטיה. אבל לענ"ד נראה. מפשט לשון התוספתא משמע דאפי' אם הקדים הוצאת כף ומחתה לדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים כמו אם הוציא כף ומחתה קודם מתן דם הפר או השעיר בפנים ג"כ אינו מעכב וא"כ לפי זה יהיה יפה וחזקה תפיסת הרמב"ן עליו וראיתי בס' שיח יצחק שהביא מהתוספתא סיוע לרש"י ז"ל ואשתמיטתיה מש"כ הרמב"ן בזה והנראה לענ"ד כתבתי.