עריכת הדף "העמק שאלה/צא" (פסקה)

== ד ==

{{העמקש|ד}} '''אף על גב דמחזקי לנו ששחטו שפיר.''' פיר' שיודעים לאמן ידיהם ויודעין ה"ש. ע' פרשה בהעלותך שאילתא קכ"ד. ובה"ג כ' בזה"ל והיכא דקא שחיט חשו"ק אף ע"ג דשחטן לה שחיטה מעלייתא פטורין מלכסות כו'. כוון ג"כ להא שכתבתי דאע"ג שאין רואין שום חסרון בשחיטה זולת מה שלא עמד גדול ע"ג פטורין מלכסות. וכפשטא דמתניתין דדוקא אחרים רואין אותן כו' וכמו לשון המשנה דריש מס' חולין לענין היתר אכילה בלי שום הפרש. ולאפוקי ממש"כ הגאון בעל תבואות שור סי' ט"ז סעי' י"ג. ובש"ח אות כ"ח דלא בחדא גוונא מיתניין ע"ש. ואשתמיטתיה דברי הגאונים ז"ל. ועדיין היה מקום לחלק בין כסוי שאינו אלא עשה לאותו ואת בנו דבלאו. וי"ל דחמיר דאפי' אין עומדים ע"ג מכ"מ אם יודע לאמן ידיו חוששין ששחט שפיר. מכ"מ מבואר בסוגיין דגם זה ליתא. דאי איתא מאי מקשה על הא דתנן וכן לענין או"ב ששחטו ואחרי' רואין אותן אסור לשחוט אחריה' בינן לב"ע ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמי' אוסרין. והוי בגמ' ורבנן מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי נימא דמיירי בקטן שיודע ה"ש ויודע לאמן ידיו ומשום ספק החמירו באו"ב ולא בכה"ד אלא ודאי אין שום נ"מ בזה. ועוד יש להוכיח מדעת רבותינו דהא דחשו"ק שחיטתן פסולה באין אחרים עומדין על גבן לאו משום שאין נאמנים באיסור דאורייתא כדעת האחרונים סי' א' ע"ש ולפ"ז מותר להאכילן אם אומרים ששחטו יפה וכמ"ש בת"ש שם אות נ"ד. אלא משום דרוב מעשיהם מקולקלים ממש וא"כ אסו' להאכילן משחיטתן. וכ"מ מדברי התו' חולין שם ד"ה מ"ט דר"מ כו' הקשה כו' אם רוב מעשיהם מתוקני' א"כ יהא מותר לאכול משחיטתם כו'. ולכאורה הא עכ"פ אין נאמנים ששחטו יפה. אלא ע"כ דס"ל דמשום נאמנות לא חיישינן. ויותר מזה כתבתי בפרשה בהעלותך שם אות י' בס"ד: 

עוד כ' בה"ג בזה"ל ואי קא חזי להו אחרינא דקא שחטין. הנך אחריני חייבין לכסות עכ"ל. לימדנו רבינו שלא יניח להחש"ו לכסות כיון שאינן בני מצות. הוי כי כסהו הרוח והמצוה נדחית. והכי דקדק רש"י בד' פ"ו א' בד"ה חייב לכסות. אותן אחרים חייבין לכסות: 

'''כדתנן חרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואין אותן חייבים לכסות בינן לב"ע פטורי' לכסות.''' בכת"י איתא וכן לענין או"ב ששחטו ואחרים רואין אותן אסור לשחוט אחריהם. בינן לב"ע ר"מ מתיר וחכמים אוסרין. ומודים שאם שחט שאין סופגין את הארבעים. פלוגתא דר"מ ורבנן. ושלח ר"א לגולה הורה רבי כר"מ דפטר ע"כ בכת"י. ולהלן איתא זה הענין בכת"י בצריכותא ופשיטות שהוסיף רבינו אח"כ. כדי ללמדינו מלשון הצריכותא איזה עמקות כדרכו בקודש. וכאשר יבואר לפנינו. ולפני המסדר הראשון לא היה הוספה זו כלל: