עריכת הדף "העמק שאלה/נד" (פסקה)

== ד ==

{{העמקש|ד}} '''ומשתיא משום כבוד שבת.''' צריך באור מאי אשמעינן רבינו בזה פשיטא שהמברך שותה. אלא היינו שכ' הטור וש"ע סי' רע"א שהגאונים הראשונים ס"ל דשאני קידוש היום מכל ברכות הטעון כוס דקידוש צריך שיטעום המקדש דווקא רובא דכסא ואי לא טעם צריך להביא כוס אחר ולטעום וכ"כ בה"ג והיכא דיהבי לי' כסא לקדושי וקדיש ואשתלי ולא טעם ושקלוה אחריני ושתיוה מייתין לי' כסא אחרינא ומברך בפה"ג ושתי. דאמר מר המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא וא"ל לא יצא עכ"ל וס"ל לרבותינו דדוקא המקדש עצמו. והיינו דכיון שלא בא ביום אלא משום כבוד שבת ועיקר הכבוד הוא השתי' לדעתם ז"ל. ובד' ק"ה א' תני' כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין לו אלא כוס א' אומר עליו קידוש היום. מפני שקידוש היום קודם לכבוד היום. ולכאורה הכי מיבעי לי' מפני שקידוש הלילה קודם לקידוש היום ולכבוד היום אלא אשמעינן דקידוש שעושין ביום לא מיקרי אלא כבוד היום. ולזה הוא בא. וז"ל ירושלמי ברכות פ' ג' שאכלו כבוד יום קודם לכבוד לילה. מאי כבוד יום ר"י בשם ר' יעקב ב"א ור"א בר"י בשם רב בורא פרי הגפן. והובא הירו' בתו' פסחים ד' קי"ג א' הרי דקרי לאותו קידוש כבוד היום. ומש"ה העיקר שישתה המקדש בעצמו שיהא בו אותו הכבוד שהוא עצם הכוונה ולא כשאר ברכות הטעונים כוס שהשתי' הוא תפל ורק משום הברכה בפה"ג צריך לשתות. ומובן שה"ה קידוש הלילה דאע"ג שעיקרו בא משום ברכה ג"כ. מכ"מ יש בו כבוד ליל שבת ג"כ. וכדאי' בהא שהביא בה"ג דהמקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא כו'. והא שכ' בש"ע בשם הגאונים ז"ל בקידוש של לילה שאם לא טעם המקדש לא יצא היינו שלא יצא ידי הכבוד. וצריך להביא כוס אחר לברך בפה"ג ולשתות כמבואר בה"ג אבל ידי קידוש ודאי יצא. והתימא על הגר"א ז"ל שכ' דלדעת הגאונים ז"ל א' מן האורחים הי' מקדש בבה"כ. דזה הוא דוחק לשון לאפוקי אורחים י"ח. משמע שהמקדש אינו אורח ותו שהרי דעת הגאונים דאפי' בלא אורחים לקדש בבה"כ כמבואר בטור סי' רס"ט. ואי איתא דגם בזמן הגמרא לא הי' מקדש אלא אורח מה"ת להנהיג חדשות. ונגד הדין שהמקדש צריך שיטעום. אלא כ"ע מודי שיוצאין ידי קידוש. ורק משום כבוד א"י. וכיון שהש"ץ חוזר ומקדש בביתו שפיר קעבדי. והיינו שלא הנהיגו לקדש ביום בבה"כ להוציא אורחים. דכיון שאין המקדש יכול לטעום ובטל כבוד שבת עיקר הכוונה. כ"ז הוא דעת רבינו ובה"ג גאונים ראשונים ז"ל. ולכאורה קשה א"כ דעיקר קידוש ביום הוא השתיה. היאך אפשר להוציא במצוה מעשית. ולק"מ שזה כבוד שבת שראש הבית שותה יין. וכל ב"ב יוצאים בו וכך היתה תקנת חכמים וכיב"ז תקנו בהדלקת נר חנוכה שעיקר המצוה הוא הדלקה. וכל ב"ב יוצאים בהדלקת א' מהם. ואם שכולם חייבים בנר חנוכה. והנה כבר מבואר בש"ע א"ח סי' רע"א שלא קבלו הפוסקים הבאים אחרי הגאונים את דבריהם. וס"ל שעיקר כבוד שבת הוא הברכה בפה"ג וכלשון הירו' הנ"ל איזהו כבוד שבת אר"י בשם כו' בורא פרי הגפן. ור"ל שאם ישתה כוס יין בלא ברכה אינו יוצא משום כבוד שבת. והכי נראה פשטא דתלמוד דילן בפסחי' ד' ק"ו מאי מברך אר"י בפה"ג ואינו מובן לכאורה מאי קמ"ל שמברך בפה"ג פשיטא. והכי מיבעי לי' אר"י ולא כלום אלא קמ"ל דהקידוש הוא הברכה על היין שאומרים עליו שירות ותשבחות. ועפ"י זה נראה לפרש הא שכ' רש"י רה"ש ד' כ"ט ב ד"ה מהו. על אכילת מצה ומקדש ישראל כו' וכבר עמד הגאון טורי אבן ע"ז שלא פי' מקדש השבת כמשמעו. והעלה שבדינא דאורייתא אין הכלל אם יצא מוציא. והוא נגד דעת רבינו ובה"ג והירו' ברכות כאשר יבואר לפנינו וגם פרש"י עצמו ע"כ לית לי' הכי מדס"ל דהאוכל כזית מוציא בכדי שביעה. והגאון הנ"ל כ' דדעת רש"י דהא שמי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים י"ח הוא מדרבנן וזה תמוה דא"כ אמאי אמרו בברכות ד' כ' דאי נשים חייבות בבהמ"ז מדרבנן אינן מוציאין אנשים י"ח. מה לי נשים או אכילת כזית אלא ודאי דעת רש"י ז"ל דאפי' אינו מחויב כלל ג"כ מוציא אחרים י"ח רק שיהא בר חיובא וכדאי' בירו' שהבאתי לעיל סי' נ"ג אות ח' ולהלן אות י"ח. וכענין שליחות דלא בעינן אלא שיהא בר הכי. וע' מש"כ סי קנ"ד אות ב' בס"ד. וא"כ יש לנו ליישב פרש"י ברה"ש שדייק מקדש ישראל. אבל הנראה דס"ל לרש"י ז"ל דלא איבעי לן אלא כעין ברכת המוציא של אכילת מצה שאין בברכה זו משום מצוה זולת ברכת הנהנין. וה"נ ברכת היין של קידוש יו"ט משא"כ ברכת היין של קידוש שבת שהוא בעצמו מצוה משום כבוד שבת. ופשיטא שאם יצא מוציא. אבל רבינו פי' להלן איבעי זו במקדש בשבת לטעמי' דעיקר כבוד שבת הוא השתי'. ושיטת התו' פסחים ד' ק"ו א' ד"ה דהוי גחין ושתי כפרש"י שכ' דמש"ה שתה עד שלא טעם ר"א משום דבקידוש אין המברך צריך שיטעום בעצמו ע"ש [הן אמת שנמצא בפרדס הגדול לרש"י בה' הבדלה. שמי שנזר וקידש עה"י להוציא אחרים י"ח מחויב לשתות בעצמו וכשיטת הגאונים ז"ל. ועפ"י שיטה דקידוש עה"י מה"ת. אבל כבר ידוע ומבואר. דבפרדס נמצא כ"פ שלא עפ"י שיטת רש"י ז"ל] ואל תקשה לפי זה מהא דאי' בירו' והובא בתו' שם ד' ק"ד ב' ד"ה חוץ דאם הי' אוכל מבע"י לקידוש היום אינו מברך בפה"ג. ולא אמרינן שמברך משום כבוד שבת. דפשיטא שאם טעם מעט יין בברכה לפני קידוש היום. א"א לקדש בברכה משום כ"ש. דבשביל זה א"א לברך ברכה שא"צ. זהו שיטת הפוסקים ז"ל. ועוד יש לדבר בזה מענין כבוד יו"ט וקידוש היום ויבואר עוד לפנינו אות כ"א: