עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/יב" (פסקה)

== י ==

'''ולא תותירו. ''' ובפסח שני אמר לא ישאירו, כי בפסח ראשון שמדינא חייב להביא עמו חגיגה, ועי"כ הפסח נאכל על השובע, דבאופן זה אחר שמלא בטנו בחגיגה, בקל יוכל לבוא לידי בזיון בשר הפסח ושלא לאכלו כלו, כי לא ינעם לנפשו עוד, לכן באה האזהרה בלשון נותר, אבל בפסח שני שאין מביאין עמו חגיגה והפסח נאכל כשאר מעדני צלי, יוכל להכשל להשאיר ממנו גם למחרתו כדי לחזור ולהתענג מעדניו עוד הפעם, לכן באה האזהרה בלשון שאר, שגם לחשיבותו לא תשאר ממנו, וכבר הזכרתי למעלה בהשאיר הברד ההבדל בין שאר לנותר: 

'''והנותר ממנו וגו'. ''' והנותר ממנו בבקר ראשון עד בקר שני יעמוד וישרפנו (רש"י משבת ק"ד ב') הרמב"ן בחידושיו שם לשבת מתקשה בלשון עד בוקר, דמשמע ממנו דבליל מוצאי יו"ט שורפין אותו כל הלילה עד בקר שני, ע"ש. ונ"ל אף שהאמת כן הוא דברוב המקומות מלת עד מייחס הגבול שאליו סוף התנועה, אמנם מצאנוהו גם על התחלת התנועה, כמו (עובדי' א' ז') עד הגבול שלחוך דתרגומו מן תחומא אגליוך, וכן פירש שם רבינו יונה בר"ש ב"מ, וכן עד יגמל הנער והביאותיו (ש"א א' כ"ב) שפירושו בתשלום ימי תגמול הנער אביאהו, וכן אשר יריב לו יומת עד הבקר, (שופטים ו' ל"א) דתרגומו ארכא יתיהיב לי' עד צפרא. וכן פירש"י שם עד הבקר המתינו, וכן כאן עד בקר באש תשרופו פי' עד הבקר ימתינו ואז תתחילו בשריפתו, אמנם בחר קרא לשון זה כדי לכלול בו גם כוונה שני' להקדים שאסור באכילה מעלות השחר, (כמ"ש רש"י בלשון ראשון). ונ"ל עוד לדעת רבותינו לפרש מלת עד על הסמוך והקרוב בזמן (נאֶכסטענס) כמו ונשים עד נופח אשר עד מידבא (חקת כ"א למ"ד) דתרגומו דסמיך למידבא, והוא סמיכת המקום (נאהע) וכן עד יגמל הנער והביאותיו יש לפרשו על סמיכת הזמן כלומר קרוב לזמן הגמול אביאנו (נאֶכסטענס ווירד דער קנאבע ענטוועהנט) וכן יומת עד הבקר בבקר הסמוך יומת, ובהשקפה אמתית המכוון במלת עד בכל המקומות אינו רק הוראות הנקודה אשר אלי' ההתקרבות. בין קרבת המקום בין קרבת הזמן, דבאמרך עד"מ מן הבקר עד הערב, הבקר הוא התחלת הזמן שממנו מתרחקים, והערב הוא הזמן שמתקרבים אלי', (ובכמה מחוזות יחליפו בלשון אשכנזי מלת (ביס) במלת (נאֶכסטען) יאמרו (ביז זאָננטאג וואָללען וויר רייזען) והמכוון בו (דען נאֶכסטען זאָננטאג). וכמה יסכים לזה, דלפעמים עד ועד בכלל ולפעמים עד ולא עד בכלל, דכיון שהמכוון במלת עד הקורבה והסמיכות, תו אין הבדל באיזה מין קורבה, אם קרוב אל הדבר לפניו או קרוב אליו לאחריו. בין כך ובין כך הוא קרוב וסמוך עליו, לפי"ז גם מלת עד כאן טעמו קרבת הזמן, ופירוש עד בקר באש תשרפנו, בבקר הסמוך, וכלשון רבותינו בקר שני (דען נאֶכסטען מאָרגען זאָללסט דוא עס פערברעננען). והתביר שבמלת ממנו יורה שעד בקר אינו מוסב לשלפניו על זמן ההותרה, כ"א למה שלאחריו על זמן השריפה: